כל מי שגדל בישראל מכיר את דמותו של תיאודור הרצל - האיש המזוקן ונשוא הפנים שבעשור האחרון לחייו הגה את רעיון החזרת היהודים לארצם ויזם את הקמת התנועה הציונית. תיאודור הרצל שמככב ב"תיאודור", ההפקה הקרובה של האופרה הישראלית שכתב עידו ריקלין והלחין יונתן כנען ושתעלה החל מ-12 במאי, לא מזכיר בדיוק את האיש הזה. "את הרצל שנפגש עם השולטן הטורקי, כותב לרוטשילדים או מחכה לקיסר הגרמני בארץ הקודש כבר עשו הרבה פעמים", אומר כנען בריאיון ל-ynet. "היו הרצל מלך היהודים של אורי פסטר, הרצל של רינה ירושלמי. רועי חן עשה הרצל בתיאטרון גשר. זה לא ההרצל שלנו".
שני קווי עלילה ושני גיבורים מובילים את האופרה בדמותו - הראשון הוא תיאודור, סטודנט בווינה בתחילת העשור השלישי לחייו, והשני הוא הרצל, שמבוגר בעשר שנים מזה הראשון, עיתונאי שמוצב בפריז ומסקר את משפט דרייפוס. הרצל נשוי לז'ולי ולשניים שלושה ילדים שלמעשה היא מגדלת, והיחסים בין השניים רחוקים מלהיות חיוביים. "האופרה כמובן מעמתת את השניים זה עם זה", אומר כנען. "עלילת האופרה מתקדמת בין תיאודור לבין הרצל. הראשון מתקבל לאגודת הסטודנטים הפרו-גרמנית 'אַלבּיָה', וכחבר הוא חייב לעבור מבחן דו-קרב, כמו עמיתיו הגרמנים. הוא עובר בהצלחה את המבחן עם פאול, חברו היהודי. כחברים באגודה הם נמנים עם קהל מעריציו של המלחין ריכרד וגנר (שתזמורות בישראל נמנעות מנגינת יצירותיו עד היום, י"ש).
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
"חלומותיו של תיאודור, ששואף להתחבר ללאומיות הגרמנית, מתנפצים כאשר במהלך טקס אזכרה לווגנר, יו"ר האגודה נושא נאום אנטישמי. תיאודור מוחה ומבקש לפרוש בכבוד, אבל לחברי האגודה יש תוכניות אחרות עבורו - הם מחליטים לגרש אותו ולבטל את חברותו בעצת חברו פאול. הם אינם מסתפקים בצעד כנגד תיאודור, וקובעים כי יהודים לא יתקבלו עוד לאגודה. פאול, שניסה לשאת חן בעיני חבריו, מגורש גם הוא ובהמשך אף מתאבד. הרצל סיקר את משפט דרייפוס ואגב כך 'גילה' את האנטישמיות של הצרפתים - שקראו 'מוות לדרייפוס, מוות ליהודים'. על רקע זה הוא נחוש למצוא פתרון לרדיפת היהודים המתמשכת. רעיון אחד, שיוכח כבלתי מעשי, הוא לגרום להתנצרות המונית של כל יהודי העולם - בהנהגתו. רעיון לא מוצלח".
מה בביוגרפיה של הרצל משך אתכם?
"אותנו עניין הרצל כ'איש בלי זקן', בניסוחו של עידו ריקלין. זאת הייתה הדמות שהלכנו וחקרנו. שלחנו פיסות מידע אחד לשני, והבנו שאנחנו רוצים להבין מה קרה בנפש המיוסרת הזאת ופחות באירועים החיצוניים. תובנה שנייה הייתה שיש כאן גם סיפור של טראומה - הרצל כאיש צעיר באגודת הסטודנטים. ביומנים הוא כתב 'הכול היה טוב'. אבל הכול היה לא טוב".
"מאותו רגע שעשיתי סוויץ' - מצאתי את מקומי"
כנען כאמור הלחין את "תיאודור", אך תחילת דרכו המוזיקלית נעוצה דווקא הרחק ממחוזות המוזיקה הקלאסית. הוא כתב עיבודים למופעים שונים, והשתתף כמנהל מוזיקלי וכמבצע בפרויקטים של אמנים כדוגמת קרולינה, ריטה, שירי מימון, אפרת גוש, יונתן רזאל ועוד רבים. "התחלתי את דרכי במוזיקה הפופולרית כזמר, וככותב שירים ועשיתי דרך כדי להלחין אופרה, זו לא הייתה הדרך שלי".
כלומר?
"עברתי מהתחום של הרוק, או אולי יותר ספציפית - הייתי זמר אינדי. לא הייתי אמן של חברת תקליטים שמוציא להיטים. הייתי זמר שמקליט שירים בעצמו, מממן אותם בעצמו, מפיק בעצמו, מקים את הלהקה שתנגן איתו ומוציא אותם בעצמו. הדרך הארוכה הזאת מלהיות אמן אינדי ורוק אל בית האופרה הגדול היא דרך מעניינת, ואני חושב שמה שהביא אותי בסופו של דבר לעולם הזה הייתה אותה התחושה שהייתה לי תמיד כשהלחנתי שירים ומוזיקה פופולרית, שביצירה שלי יש משקל כבד שלא יכולתי להביא איתי. משהו שהיה צריך לקמפרס את עצמו, להתפשר, להשאיר בחוץ חלק ממנו. לא יכולתי להראות או כולו במסגרת הז'אנר של הלחנת השירים. לא היה את המקום לדברים שהאופרה כן מאפשרת".
4 צפייה בגלריה
"כמות המוזיקה שכתבתי לאופרה הזאת יכולה לאכלס שבע אופרות ואני לא מגזים" יונתן כנען
(צילום: איליה מלניקוב)
אבל היה לך ניסיון בכתיבת מחזות זמר שזכו בהערכה ובפרסים כאן, כמו "גרטה והמרוץ לחלל" ו"משיח עכשיו", וגם Sacrifices שמקבל יחס חם מעבר לים.
"זה היה רק בשלב השני. ברגע שגיליתי שאני צריך לכתוב מוזיקה לבמה, לדרמה, הרגשתי שזו ההבנה הכי משמעותית בקריירה שלי. מאותו רגע שעשיתי סוויץ' והתחלתי לחבר מחזות זמר - מצאתי את מקומי. בדיעבד הבנתי שבשירים שלי תמיד הייתה דרמה, אבל בשירים של שלוש דקות קשה להכיל סיפור ואת הדבר הזה, את הנפח ההרמוני".
כשהוא מספר על תהליך היצירה של "תיאודור", מעניין לגלות כיצד נעה העבודה בין כנען לבין ריקלין - בין מוזיקה וטקסט. "אני כתבתי פרטיטורה לפסנתר, והמתזמר קיבל למעשה כבר את הכול והעביר [את התפקידים] לכלי התזמורת", הוא מסביר. "העבודה היא שיתוף פעולה מלא עם הכותבים, כי אני מאמין שזאת הדרך ולא רק ביצירה הזאת. אני חושב שאם עולם האופרה רוצה ללכת לכיוון של יצירה מקורית יותר, הוא חייב ללכת בדרך הזו. הייתי מעורב עם עידו מהרגע הראשון, ביום ובלילה. כאן שינוי, פה החלטה של צליל שמתאים או אולי עדיף צליל אחר. 'מה עם המשפט הזה?', 'מה עם השורה הזאת? אולי נבטל את זה?' - האופרה השתנתה כל הזמן, ללא הפסק. כמות המוזיקה שכתבתי לאופרה הזאת יכולה לאכלס שבע אופרות ואני לא מגזים".
מה אמרו על כל זה הזמרים בחזרות?
"בכל פעם הזמרים קיבלו תווים חדשים ושאלו 'מה אני צריך לשיר, את מה ששלחת לי שלשום? את מה ששלחת אתמול? או את מה שאני מקבל הבוקר?' התשובה שלי הייתה - תתעלמו ממה שהיה, ממשיכים קדימה. עד שהגענו לגרסה הסופית הזמרים לא ידעו את נפשם. שינויים, שינויים ושינויים. לדוגמה, השיר של הבירה במסבאה, התחלתי אותו כמארש כי רצינו שהוא יתחיל כשיר סטודנטים שיהפוך יום אחד לשיר פאשיסטי, אבל אז ראינו שזה דווקא לא עובד. אז גנזתי את המארש ועברתי לוואלס, ופתאום הקטע קיבל חיוניות ושמחת נעורים, ומתוכו גם ניתן היה לפתח את הכוח הלאומני. גם פה היו כמה וכמה גרסאות".
4 צפייה בגלריה
"לקהל שיגיע ל'תיאודור' צפויה הפתעה. הוא לא חווה אופרה כזאת מעולם". יונתן כנען
(צילום: איליה מלניקוב)
הגיאוגרפיה ממלאת תפקיד מרכזי באופרה - הרי היא מתרחשת בפריז אבל יש בה גם געגועים רבים לווינה.
"למיקום יש ביטוי מסוים, אבל כמובן זה שאסוציאטיבית פריז היא עיר של שנסונים ו-ווינה היא עיר של ואלסים. אז למשל בתמונה השנייה שנפתחת בביתו של הרצל בפריז, יש לנו שלישייה של ג'ולי, הרצל והמשרתות שיש בו ניחוח פריזאי. ולעומת זאת, כשמתעורר הזיכרון של וינה אנחנו במסבאה, ויש כאמור טייק על הוולס הווינאי".
בסוף האופרה מופיע הטקסט הבא מתוך כתביו המקוריים של הרצל "כל אדם יהיה חופשי בלי הגבלות, באמונה שלו, או באי-אמונה שלו ובלאום שלו. ואם יחיו בינינו אנשי בני אמונה אחרת, או לאום אחר, אנחנו נעניק להם כבוד והגנה והם יהיו שווים בפני החוק, שווים בפני החוק". איך אתה מתייחס אליו מוזיקלית?
"המשפט הזה בהחלט מקבל ביטוי מוזיקלי - החלטנו להוסיף את המשפט הזה בשלב מאוד מאוחר בתוך המציאות היום שאנחנו נמצאים בה, הרגשנו שאנחנו מחויבים להכניס את הקטע הזה. להכניס את החזון הזה של הרצל מתוך נאמנות למילותיו שלו".
ואז המוזיקה מקבלת צבע אחר?
"כל החלק הזה מקבל צבע מוזיקלי שונה ממה שהיה קודם. בהכללה אני יכול לומר שאם לאורך כל האופרה הוא שר בקולי קולות, הרי ברגע שהוא מגיע לחזון שלו הוא שר פחות. הוא כמעט מדבר. אחרי שהיינו במקומות של קול גדול וצליל של תזמורת גדולה כאן זה דווקא הולך למקום אינטימי, קטן, מקום של כנות. מבחינת הלחן יש שם משהו מן העולם של התפילה".
מה מחכה לקהל שיגיע לאופרה?
"אני חושב שלקהל שיגיע ל'תיאודור' צפויה הפתעה בשתי רמות. הראשונה כי הוא לא חווה אופרה כזאת מעולם, אולי מכיוון שמי שחיבר אותה עוסק גם בהלחנת מוזיקה פופולרית ומחזות זמר. וכמלחין אני חייב להיות צעד אחד לפני הקהל, אני לא יכול לתת לקהל לשבת בשקט. יש משהו באופרה הזאת שאינו מניח לך. כמובן שיש רגעים שקטים, אריה נוּגָה, רגע שלוקח זמן אבל ברגע הבא הקצב סוחף אותך קדימה".
אתה מדבר על שתי רמות ועל מורכבות, אני צריך להבין שההמלצה שלך היא שכל אחד יבוא לראות את האופרה הזאת פעמיים.
"בדיוק, לפחות פעמיים. זה ברמה המוזיקלית, וברמת הסיפור אני חושב שאני בר מזל לשתף פעולה עם עידו. יצא לי לשתף פעולה עם כותבים שונים ויש לי כבוד לכולם, אבל כאן יצא מחזה או ליברית ביצירה שחושפת אותנו לנפש של הרצל. אני לא הכרתי את הצדדים האלה שלו, את הטראומות שלו כאיש צעיר, על הרצון שלו שהיהודים יתנצרו. כל הדברים האלה היו גילויים בשבילי וברגע שנחשפתי אליהם היה לי מאוד חשוב להביא אותם אל הבמה".
