בביתה של איה כורם, מעל פינת העבודה, תלוי על הקיר חוק מתוך ספר החוקים של מדינת ישראל. ולא סתם חוק, אלא כזה שזכה לקבל באופן לא רשמי את שמה —"חוק איה כורם" — והגיע לעולם אחרי שנים ארוכות של מאבקים מתישים בחברת התקליטים שלה.
לפני שנים יצאה כורם (42) למלחמה נגד חברת התקליטים "עננה", לאחר שלא הצליחה להיחלץ מהחוזה שעליו הייתה חתומה. זה התחיל במלחמה שקטה, הסלים לקרב משפטי ארוך והסתיים ב-2017 בניצחונה של הזמרת — ובמסמך מאוד לא שגרתי שתלוי בביתה, ובו חוק ההגנה על זכויות אמנים. "יש ספר חוקים של המדינה וכל חוק שעובר מודפס ונכנס לתוך הספר", היא מסבירה בגאווה. "על החוקים חתומים נשיא המדינה, ראש ממשלה והשר שהתיק קשור למשרד שלו. כל פעם, אם אני לא בטוחה לרגע שבאמת זה קרה, חושבת שדמיינתי את כל מה שעברתי בשנים האחרונות, אני יכולה להסתכל למעלה על המסגרת הזו. המציאות לא עושה חיים קלים, אז מהר שוכחים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
את הניצחון היא חגיגה עם מופע חדש שעלה החודש לרגל האלבום "2023" — השנה שבה הייתה כורם אמורה להשתחרר מהחוזה המקורי. "זה חגג את הניצחון שלי במלחמה הארוכה. האלבום הזה, שיצא כבר ב-2016, הוא אלבום קונספט, משל על הסיפור האישי שלי, ובגלל שהגיעה 2023 וזו דחקה טובה ששם האלבום הוא באמת השנה שבו הוא יוצא, הייתה דרישה מצד הקהל לעשות הופעה. זה אלבום שנהיה קאלט. מי שמכיר ואוהב אותו ממש אוהב אותו. והיה מתבקש שנעשה משהו לכבוד זה שסוף-סוף הגיעה השנה שלשמה הגיע האלבום. זו הייתה הסיבה לחגיגה".
בתחילת שנות האלפיים נכנסו לחיינו ארבעה מוזיקאים חריפים, בוגרי רימון: קרן פלס, מירי מסיקה, אריק ברמן ואיה כורם. הם כונו "כנופיית רימון" ויצאו לטרוף את העולם. כל אחד מהם עשה את הבחירות שלו, ואיה, שרצתה להוציא קליפים ושירים, מה שעולה המון-המון כסף, חתמה בחברת התקליטים עננה חוזה ל-17 שנה.
לאחר שניסתה לצאת מהחוזה בכוחות עצמה, יצאה למאבק משפטי נגד עננה לשחרורה לחופשי. תחילה היא הפסידה ובית המשפט דחה את התביעה, אבל כשלא התייאשה והגיעה לבית המשפט העליון — היא הצליחה לסיים את החוזה. החוק שחוקק בעקבות המאבק שלה קובע בין היתר כי הסכמים בין אמנים לחברות תקליטים ומנהלים יוגבלו לתקופה של בין חמש לשבע שנים — כדי למנוע מקרים שבהם אמנים מוחתמים לתקופות ארוכות בלי יכולת להשתחרר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"את מבינה באיזשהו שלב שמה שיש לך וגם מה שאין לך זו תוצאה של הבחירות שעשית", היא מספרת. "עשיתי שלום עם מה שיש ועם מה שאין, ומאז השינוי הוא בכל אספקט אפשרי בחיים שלי. הייתי ילדה קטנה ומבוהלת, שלא יודעת מה יקרה איתה מחר, נלחמת בגוף כזה גדול. לא יודעת ברמה הכי בסיסית של במה אני אעבוד אם לא מוזיקה, מה אעשה בחיים מעכשיו אם אפסיד? יודעת שאם אפסיד, יש מצב שלא אעשה יותר מוזיקה. וגם הפסדתי במחוזי. ובמשך כמה חודשים טובים זה היה הסטטוס, אני לא יכולה לעשות מוזיקה אלא אם אעשה אותה עם חברת התקליטים הזו".
נשמע נורא.
"כן את כמו איזה חיה. עם הגב לקיר, ואת חושבת הישרדותי. והמצב שהייתי בו אז היה רק לבעוט בחזרה, וככה נולד הסיפור של החוק שנלחמתי שייצא. שם הבנתי לראשונה שהעולם הוא לא מקום כאוטי לחלוטין, יש משמעות לצדק ויש משמעות לחוק ויש משמעות למי היה בסדר ומי לא היה בסדר. בחוזה מול חברת התקליטים כל מערכת האמונות שלי הייתה מסוימת ואז זרקו אותי מהמדרגות. גם קרה לי משהו שלא היה אמור לקרות לפי התפיסה שלי, הלכתי לדרוש לבד צדק ולא קיבלתי. נלחמתי כדי לעשות לעצמי היגיון, ועשיתי. יש חוזה, לא רוצים לשחרר אותך, ולא הייתה ברירה אלא לצאת להילחם".
למה בעצם רצית לצאת?
"כי בחוזה, אם צד אחד לא מקיים את מה שהוסכם, אפשר ללכת לבית משפט ולהגיד שהצד השני לא מקיים את החוזה והוא מבוטל. אבל איתם זה לא היה כזה פשוט. היו שם אי-סדרים כספיים וגם צד אחד שלא ממש ממלא את המחויבות שלו כמי שאמור לנווט ולנהל. עקרונית אם שני הצדדים היו מקיימים את כל הסעיפים בחוזה, הארוך מאוד, אז כנראה שהכול היה בסדר והייתי נשארת. אבל זה לא מה שקרה. ואת דופקת את הראש בקיר, זה חוזה להמון זמן, מה שאומר שאת מוכרחה להישאר בסיטואציה שאת לא אמורה להיות בה ולא נותנים לך גט. את מסורבת גט, וזה מרגיש נורא".
הבעיה הגדולה ביותר הייתה, שתוך כדי הסכסוך המשפטי איה הייתה מנועה מלהוציא שירים חדשים. למישהי כמוה, זו בשורה קשה מנשוא. "כל השש שנים האלה התנהל עוד דיון ועוד פסק דין. מחכים לתאריך לדיון הבא ומחכים ומחכים. טחנות הצדק טוחנות לאט ולפעמים גם בכלל לא. תוך כדי הסכסוך המשפטי לא יכולתי להוציא שירים בכלל ולהופיע, כי היה אסור לי לתקשר עם צד שלישי שלא דרך חברת התקליטים. כל דבר שאת עושה את קצת מסכנת. לעשות הפסקה של שש שנים בקריירה זה אחד המחירים הכי גדולים ששילמתי. היה לי מעמד והייתי צריכה להרוויח אותו מחדש. אבל אני לא מתחרטת. הרווחתי הרבה מאוד לצד המחירים ששילמתי".
בשביל מישהי כמוך, לא להיות במגע עם קהל נשמע קשה מאוד.
"מאוד. אבל כל הדבר הזה הכניס אותי לפרספקטיבה מאוד גדולה ומהממת שמלווה אותי עד היום, בהקשר של עד כמה אני אוהבת לעשות את מה שאני אוהבת. לא משנה במה את עובדת, את רגילה להתמרמר", היא צוחקת. "וברגע שלא נותנים לך לעשות את זה ואת נזכרת שזו המתנה הכי מטורפת שהחיים האלה נתנו לך, לעשות מוזיקה לפרנסתך, זה מפוצץ לך את המוח. הפרספקטיבה הזו שימושית אחר-כך כשאת חוזרת לעבוד יום-יום עם הקשיים והבעיות".
איך הסתדרת מבחינה כלכלית?
"היו לי שני אלבומים מאוד מצליחים מלפני המלחמה שעדיין הכניסו כסף טיפה, והופעתי מדי פעם וכתבתי קצת בבלייזר, אבל בסופו של דבר כל הזמן בניתי על זה שאני אחזור לעשות מוזיקה. הקלטתי אלבומים. יום אחרי שקבלתי את המסמכים מבית המשפט העליון הוצאתי אלבום לרשת, בחינם, שחיכה על ההארד דיסק שלי כל השנים".
אני מנחשת שהשאלה שהכי שנואה עלייך היא לאן נעלמת.
"זו שאלה נוראית, לאיפה נעלמת. כי אני כזה, זה לא אשמתי", היא אומרת ומשנה את קולה שיהיה גבוה ועצוב יותר. "וכל מה שתגידי נשמע כמו תירוץ. למה אנחנו לא שומעים שירים חדשים? ואני לא יודעת מה להגיד, עושה קול, משמיעה צפצוף כלשהו, מחייכת חיוך בלי העיניים. אבל תמיד הייתי בנאדם כזה שנלחץ מאינטראקציה עם אנשים זרים".
עוד משהו שבטח לא כיף לשמוע: ההשוואה לחברים שלך מרימון שהצליחו מאוד בשנים האחרונות.
"כשהייתי נורא צעירה זה מאוד הטריד אותי כי את רוצה שידברו עלייך ויחשבו עלייך בזכות עצמך. לא בזכות משהו שמישהו עשה. היום אני אומרת לעצמי: פאק, אם משווים אותי למישהו, אז שזה יהיה הם. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. שישוו אותי לנשים מוכשרות ומדהימות. זה עניין של פרספקטיבה, קריירה זה דבר ארוך ופתלתל".
היא בזוגיות של 12 שנה עם המוזיקאי אדם בן אמיתי. במקום טבעת, שמו מקועקע בתוך לב ענק על הזרוע שלה. "אדם הוא אמן, זמר ויוצר בזכות עצמו ומפיק מוזיקלי", כורם מציגה את בן זוגה כאילו הם בהופעה, ועוד רגע הוא יעלה לשיר לצידה על הבמה. "הוא השותף שלי לכל דבר שאני עושה מאז שהכרנו. הוא לא רק הכישרון הכי גדול שפגשתי, הוא גם הנפש התאומה שלי. אני לא יכולה להסביר עד כמה זה נדיר לפגוש מישהו שמבין אותך ברמה האמנותית והאישית, ולוקח את כל הדבר הזה ליצירה המשותפת. אין כזה. וכנראה שלא אמצא גם אם אחפש".
הם הורים לשניים, דורי בת ה-6 ויותם בן שנתיים, מתגוררים ביפו. "המאבק המדובר עשה הולד לכל החיים שלי. ברגע שזה הסתיים אז נפרץ הסכר וגם זה משהו שנתתי לו לקרות — להיכנס להיריון ולהיות אמא. זה לא היה דחוף בשום צורה לפני. אדם רצה יותר ממני. אבל הגיע הרגע בחיים שזה הרגיש נכון ומתאים ודי אני זקנה האיברים הפנימיים יירקבו".
באלבום 2023 בן אמיתי היה שותף מלא והלחין את השירים. "זה אלבום עם קריינות שמלווה את המוזיקה. כל השירים זה אמנים אחרים שרים. אני שרה שיר אחד ויש מקהלה. הגשמתי את הפנטזיות שלי ולא הייתי יכולה לעשות את זה בלי אדם. הצלחנו להבין אחד את השנייה ולהגיע למקום שאנחנו לא רבים בצרחות כל יום ומאז אנחנו על מי מנוחות, יודעים לנתק מגע".
איה של היום שונה קצת מאיה של יונתן שפירא. ויש לה גם טיקטוק. "העולם של היום זה דבר נורא מורכב, זה מדהים ונוראי בו-זמנית", היא עונה. "יש יתרון גדול לשומרי סף שהיו פעם, שהם מאוד דומיננטיים, כי אם בחרו אותך לפלייליסט מסוים את בפנים ובענק. בלי גלגלצ לא הייתה לי קריירה בשנים ההם. העובדה שאני מברי המזל שהחליטו לפתוח להם את הדלת, סללה לי את התחלת הקריירה בצורה הכי מדהימה שאפשר לבקש. מצד שני את תלויה בשומרי הסף האלה באופן מוחלט. היה לי קושי עם איך שאני מצטיירת בראיונות, עם זה שאנשים חושבים עליי דברים כי מישהו כתב אותם. היום אני נהנית מהאפשרויות שפתוחות בפניי גם כי הן מאפשרות לי להיות מי שאני ולהגיע לקהל שמחפש את זה. וגם כי כבר יש גרעין קשה ולא קטן של קהל שמכיר אותי. היום זה לא פשוט - את צריכה להיות אמנית, וטיקטוקרית, ודיקלה (שם הבמה שהיא נותנת לדמות הטיקטוקרית שלה), מפיקה וצלמת. יש כל מיני דברים שאני עושה היום, שבאידיאל הייתי מעדיפה על חשבון הזמן הזה לכתוב מוזיקה. אבל אני לא יכולה להתלונן, הרשתות זה עוד כלי של ביטוי שאני פוגשת דרכו קהל חדש ומהמם".
בימים אלה היא יוצאת לסיבוב הופעות חורף אקוסטי. ב-20 ביוני תופיע שוב בבארבי עם האלבום 2023. "עשינו את המופע הראשון במחשבה שזה יהיה פעם אחת, אבל הביקוש מאוד גדול ואנחנו לא יכולים לא לחזור על זה שוב. חוץ מזה שעדיין 2023. זו השנה שאחשוב שמדברים עליי ועל האלבום כל הזמן. סתם אנשים חותמים על צ'קים ואני אחשוב שמדברים עליי, נכון?"
מחברת עננה נמסר: "איה כורם ניסתה להילחם בבית המשפט אך הפסידה. השופט פסק שאין כל בסיס לטענותיה. חברת עננה היא זו שהביאה את איה כורם ללב המיינסטרים והמודעות התקשורתית, ופעלה ביושרה ובמרץ לקדם אותה. מדהים שגם מעל עשור מאז ההפסד שלה בבית המשפט היא ממשיכה לטעון כאילו היא ניצחה, ולאזכר את הנושא בכל מקום אפשרי, במקום להתרכז בקריירה שלה ובאמנות".
