המשוררת אמירה הס הלכה לעולמה היום (ו') בגיל 80, אחרי שנים של מאבק במחלת הסרטן.
"היא נפטרה היום לפנות בוקר לאחר מאבק קשה שנמשך כשנה", מסרה נכדתה יעל. "היא הייתה אמא לשתי בנות וסבתא ל-4 נכדים. זכתה בפרסים וכתבה 12 ספרים. אהבה את החיים והיתה אישה שמחה, כריזמטית ואופטימית".
הס, ילידת בגדד, נולדה לשושלת של מקובלים ומשוררים מצד אמה. היא עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1951, ואחרי סיום לימודיה החלה בקריירת משחק בתיאטרון.
בשנת 1984 פרסמה את ספרה שיריה הראשון, "וירח נוטף שיגעון", שעליו זכתה בפרס לוריא. בשנים שלאחר מכן המשיכה לפרסם את שיריה בעיתונים וכתבי עת ספרותיים. בין 12 ספריה נמנים "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות" (2014), "ספר המזלות של אמירה" (2018), וספרה האחרון, "צער האהבות הכלואות" (2021). הס זכתה במספר פרסים על ספריה, מלבד פרס לוריא, ביניהם פרסי קוגל, אח"י, פעמיים פרסי ראש הממשלה ופרס יהודה עמיחי, שבו זכתה ב-2015.
בנימוקי קבלת פרס יהודה עמיחי נאמר עליה: "שירתה של אמירה הס היא שירה חסרת מעצורים המפרקת ושבה ובונה וטורפת יחדיו את קלפי הגוף והנשמה, הקודש והחול. שירתה המוזיקלית מנכיחה קונפליקטים ומתחים בין מרחבי פנים וחוץ, מרחבי זהות, ישראל ובגדד, נשיות וגבריות. זוהי שירה שיש בה זיכרון, הגירה, נדודים, טבע; שירה שיודעת אהבה אבל ואובדן".
ב-2010 נפטר בעלה של הס, הקריין והמדבב עזרא הס.
