לא שחסרים אלמנטים מבהילים בסדרה התיעודית "ד"ר רודי: האמת העירומה", שבמרכזה גורו הפסיכולוגיה ד"ר דוד רודי שכיכב בישראל בשנות ה-70, אבל אחד המבהילים שבהם הוא דווקא הראיונות שנערכו עם פסיכולוגים שעבדו תחתיו. יש משהו מצמרר בצפייה בפסיכולוגים, אנשים שאתה מפקיד בידיהם את הנפש שלך כשאתה במצב פגיע וחשוף, מספרים על תופעות כמו פסיכולוג המקיים יחסי מין עם מטופלות - או מחליט עבור עובדת הרה שלו שהיא צריכה להפיל - ולרגע לא נדלקת אצלם נורה שמזהירה שמשהו ממה שמתרחש פה מאתגר את גבולות האתיקה המקצועית שלהם. "היינו כת", מבהירה אחת הפסיכולוגיות שהיו כפופות לד"ר דוד רודי והעריצו אותו, וממחישה שוב את הנטייה האנושית, ובכן, לאנושיות.
מתוך "ד"ר רודי: האמת העירומה"
(באדיבות HOT8 וסינמקס)
"ד"ר רודי: האמת העירומה" (המשודרת בימי א', HOT8) היא מוצר קלאסי של התקופה. מורסות מהעבר הרחוק וההווה הקרוב נפתחות פה על ימין ועל שמאל. נוכלים וגורואים, נצלנים ושרלטנים נפשיים מוצאים את דרכם אל אורה המחטא של השמש - ולפעמים אל אורם המחטא של מסכי הלד. אנחנו מקבלים שיעור ארוך ועקבי בזיהוי הסימפטומים ובידיעה שאם לא נספר, בזמן אמת, זה לא ייגמר. על פניו, כל סיפורי הניצול דומים זה לזה, עד כדי סכנת קהות חושים אצל הצופה – עוד פסיכופת שמכור לכוח ולא יהסס לדרוך על כל מי שיעמוד בדרכו. למה לנו להשקיע אנרגיה בעוד סיפור מהסוגה הזאת? אבל השיעור במקרה הזה חשוב יותר מהזעזוע, וכל עוד הניצול הזה מתקיים, זה סימן שהשיעור עדיין בעיצומו.
דוד רודי היה ילד ליטאי קטן-מימדים שחשש שנשים לא ימשכו אליו כשיגדל. בעקבות רצח של סטודנט אנטישמי שביצע בבגרותו, ההורים שלו הבריחו אותו לרומניה. בהמשך חייו הוא סיים לימודי פסיכולוגיה, וכשהגיע לארץ פתח את "המכון לפסיכותרפיה אנליטית" בגליל ים. הוא המציא שיטות לטיפול בעכבות מיניות ובחוסר ביטחון חברתי, בין היתר הן כללו אורגיות ועידוד לחילופי זוגות, כשהוא עצמו לא בחל בקיום יחסי מין עם מטופלות ופסיכולוגיות שעבדו תחתיו. הוא היה אדם כריזמטי והפך לחביבם של הבוהמה והתקשורת, מה שהעניק עוד לגיטימציה לשיטות העבודה שלו. נועה אהרוני, יוצרת הסרט והסדרה, נחשפה אל פועלו ואל בור השרצים שליווה אותו במהלך עבודה על פרויקט אחר.
מבחינה טלוויזיונית "האמת העירומה" (שבגלגול הקודם שלה הייתה סרט תיעודי בשם "אף מילה אמת", כשם האוטוביוגרפיה שרודי הוציא בזמנו), שואבת את הצופה שלה בדקות הראשונות ומכניסה אותו לאווירה. מי שנשבה בקורים של הסדרה התיעודית The Vow (ובעברית: "כת הסקס של ניו יורק"), שתיעדה את פועלו של קית' רניירי והכת שהקים לעצמו, עשוי לראות בה המקבילה הישראלית, אם כי אולי מעט יותר מורכבת. אהרוני עושה מאמץ להביא לשולחן יותר מפן אחד של דוקטור רודי ועשייתו. המרואיינים הראשונים הם דווקא אנשים שהשיטה של רודי הביאה אותם להינשא זה לזה, והיא גם מראיינת חברים קרובים של רודי ואנשים שהעידו שהטיפול שלו הציל אותם. בנו ובתו של רודי, היום פסיכולוגים בעצמם, קיבלו את ההזדמנות לצייר את הדיוקן של אביהם באופן מאזן, אלא שהכפות לא באמת מתאזנות.
פרשיות כמו נישואים למטופלת במהלך הטיפול, קיום יחסי מין על בסיס קבוע עם מטופלות (כפגישה טיפולית שעליה שילמו) או הפיכתה של אשה בת 22 שפנתה אליו לטיפול כשהיה בן 72 למעין שפחה-מטפלת שלו, כשהוא מביא אותה לגור בביתו ומתעלם מהנטיות האובדניות שלה, מטילות צל כבד על כל ההצלחות הטיפוליות שלכאורה רשומות ברזומה שלו. הן מעידות על עיוורון מוסרי ושיפוט לקוי להדהים של הנפש והסבל האנושיים. גם ההתמודדות שלו עם ההאשמות נגדו מציירות אדם מפוקפק שעט על החלשים ופצועי הנפש, אבל לא מוכן לעמוד בהשלכות. הצעירה שהפך למטפלת שלו תבעה אותו שנים לאחר מכן, אבל ערב פתיחת המשפט, באוגוסט 1997, רודי נמצא מת בדירתו.
אהרוני העמידה בכישרון שלושה פרקים באורכים משתנים, עשירים בארכיון וערוכים בתבונה. המרואיינים מספקים בו זמנית אינפורמציה על העבר אבל גם נקודות מבט רלוונטיות על ההווה - לא רק לגבי דוקטור רודי עצמו, אלא גם לגבי האנשים שהלכו אחריו. יש ב"האמת העירומה" אלמנטים צהובים בגלל ההקשר המיני השערורייתי שאי אפשר להתעלם מהם, אבל אהרוני מצליחה לשמור על היצירה שלה אינטליגנטית, ממוקדת, לפרקים אפילו מעוררת זעם - אבל בעיקר, מעוררת מחשבה. לידיעת מערכת החינוך, ככה עושים לצופים בית ספר.
