"אי-אפשר שלא לחשוב היום על הורים לחיילים", פנתה יונית לוי לניר דבורי במהדורה של קשת, "מצד אחד כתב האישום החריף הזה של (גדי) איזנקוט על הממשלה שהוא חבר בה, מצד שני הפעולה ברפיח מעמיקה ועולה בחייהם של עוד שלושה חיילים". אומר זאת כך, יונית: מי קבע ש"אי-אפשר שלא לחשוב"? עובדה: "רוקדים עם כוכבים" הושקה כמתוכנן, למרות שנהרגו שלושה חיילים. פתיחת העונה של "הכוכב הבא", בסוף אוקטובר, נדחתה בשבוע עקב נפילת שני חיילים. מה השתנה? שהתרגלנו, גם בזכות קשת.
מתוך "רוקדים עם כוכבים"
(צילום: באדיבות קשת)
הרי מה זה "רוקדים עם כוכבים"? תוכנית שההגדרה שלה היא "לא לחשוב" (הבהרה: שאלות כגון "מה לעזאזל גאולה אבן-סער עושה שם?" או "מה הקטע של קשת עם חזי דין?" הן לא "חשיבה"): לא על הורים לחיילים, לא על המשמעות המטלטלת של דברי איזנקוט, לא על החטופים והחטופות, לא על החיילים שמתו אתמול ולא על אלה שימותו בשבעת החודשים הקרובים, שזה פרק הזמן שבו תימשך הלחימה בעזה לפי ראש המל"ל, צחי הנגבי. המשמרת של "רוקדים עם כוכבים" תארך הרבה פחות, אבל תסמכו על המנכ"ל אבי ניר: יש לו במחסן אלטרנטיבות למלחמה שתימשך גם שבע שנים. אפילו פרומו ל"מירוץ למיליון" כבר יש.
בינתיים, לוסי איוב משמשת לא רק כיהלום של ההפקה הנוצצת, אלא גם כמנהלת הטקס שיעניק לקהל את האישור המוסרי לעבור מ"המצב" (באסה, דיכאון, חרא) ל"רוקדים עם כוכבים" (שואו, כיף, וואו). "זה לא הכי טבעי או מובן מאליו...להגיע לכאן, להופיע כאן בחיוך, בבגדים נוצצים, לרקוד", אמרה איוב, "אבל אנחנו כאן כדי להציע לכם את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: כמה שעות בשבוע של אמנות, של כישרון טהור, של בידור מצוין, שבהן למרות הכול, אולי תרגישו קצת נעים בלב".
זה הזכיר לי שפעם, דודו טופז ביקש מניצולת פיגוע לאשר לו להמשיך בתוכנית כרגיל. איוב כמובן מייצגת את האבולוציה של קשת: היא לא וולגרית וחסרת בושה אלא אלגנטית ומלאת קלאס, ובמקרה הזה גם האפולוגטיקה שלה מעט יותר משכנעת. לצידה עבדה היטב מעטפת הלגיטימציה: הראו את קטע המחול הביזארי מטקס הדלקת המשואות וגם נאמבר הפתיחה הוקדש ל"הוריקן". וסיכות צהובות! איך אפשר בלי האקססורי של הקיץ.
ותראו גם את לאה ינאי, שהיא לא רק שופטת אלא גם אחותה של הגיבורה סטלה מורן-ינאי שהשתחררה מהשבי, מתרגשת מהריקוד של דור הררי, שהוקפץ למילואים ב-7 באוקטובר. לזה קוראים פיצוח! עכשיו זה בסדר? מרוצים? מותר לתת קצת פסדובלה וצ'ה-צ'ה בתוך כל החשכה? מותר לתת קצת פסדובלה וצ'ה-צ'ה בתוך כל החשיכה?
כן. הנה, קיבלתם את זה גם בכתב. פשוט לא צריך לספר סיפורים בנוסח "אי-אפשר שלא לחשוב". אם בקשת רוצים שלא נחשוב, אז לא חושבים – רוקדים.
