"לא היה דבר כזה בהיסטוריה של הטלוויזיה הרוסית", אומר מיכאל גור, עיתונאי שעבד בשני העשורים האחרונים במוסקבה והגיע בשבוע שעבר לישראל. הוא מדבר על מריה אובסיאניקובה, עורכת בערוץ הטלוויזיה הממלכתי רוסיה 1, שהתפרצה השבוע לאולפן החדשות כשהיא מחזיקה שלט שעליו כתוב "אל תאמינו לתעמולה. הם משקרים לכם כאן. רוסיה נגד המלחמה". לאחר המחאה החריגה שלה עמדה אובסיאניקובה למשפט ברוסיה וקיבלה קנס בסך 30 אלף רובל באשמת "ארגון אירוע ציבורי לא חוקי". אולם לדברי גור, הקנס הוא רק ההתחלה. "יבנו לה תיק פלילי, וכל עוד המשטר הזה עובד אין סיכוי שהיא תחזור לטלוויזיה. השאלה היא אם בכלל השלטון ייתן לה לצאת מרוסיה".
5 צפייה בגלריה
"אין סיכוי שתחזור לטלוויזיה". מרינה אובסניקובה מוחה בערוץ רוסיה 1 (מימין)
(מתוך פייסבוק )
מאז החלה הלחימה באוקראינה ב-24 בפברואר, הופסקו ברוסיה כמעט באחת שידוריהן של כל תוכניות הטלוויזיה שכללו תוכן ליברלי יחסית, בהן תוכנית האירוח הלילית "אורגנט בערב". ערוץ TV Rain, הידוע בעמדתו המנוגדת למשטר שממילא שודר ברחבי המדינה באופן מצומצם, נסגר גם הוא. שדרנים ועובדי טלוויזיה רוסים רבים איבדו את עבודתם. חלקם עזבו מרצון ("הם עוזבים לחו"ל ומשם שולחים מכתב התפטרות", מספר גור), ורבים פוטרו לאלתר לאחר שהביעו חוסר תמיכה בלחימה הנוכחית באוקראינה. בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס כינה דובר הקרמלין (מקום מושבו של פוטין), דמיטרי סרגייביץ' פסקוב, את אותם אזרחים שעוזבים את המדינה "בוגדים". גם ערוצי תקשורת כלל-עולמיים הודיעו לאחר הפלישה כי הם מפסיקים את שיתוף הפעולה עם רוסיה, וסוגרים את שידוריהם בה. על אף שהריאיון עם גור מתבצע כשהוא כבר לא על אדמת רוסיה, הוא מודה כי הוא עדיין שוקל את מילותיו בקפידה. "יש לי עבודה שם, נכסים... אלה שמתנגדים חושבים על מה שקורה מדקה לדקה, אבל הם לא חושבים על התמונה הכוללת. אנחנו עדיין לא יודעים עד כמה זה מנוגד לחוק החדש (על הפצת פייק ניוז, ת"מ) לדבר עכשיו".
5 צפייה בגלריה
עד לפני הלחימה, כלי התקשורת כללו תוכן יותר ליברלי. מנהיג האופוזיציה ברוסיה אלכסיי נבלני, בריאיון בתחנת Echo of Moscow, בשנת 2017
(צילום: AP)
גם בימים שבשגרה כללה הטלוויזיה הרוסית תעמולת שלטון, אך לצדה שודרו אף תוכניות בידור, תוכניות ריאליטי וסדרות מגוונות. כעת, מרבית זמן המסך הטלוויזיוני מוקדש לחדשות ולתוכניות אירוח, שכוללות דיונים ארוכים עם מרואיינים ופרשנים. אולם מדובר במצג שווא של שיח פתוח, כשלמעשה הדיונים נעים בתוך תחום מוגבל מאוד, "למשל, 'האם באוקראינה יש באמת נאצים או סתם פשיסטים?'", מסביר גור, "או 'האם הם נרקומנים או פשוט מבולבלים?'". אם בעבר שודרו תוכניות האירוח פעם ביום למשך שעה, כעת הן משודרות כמה פעמים ביום במשך שלוש שעות ברצף.
לדברי ד"ר ורה מיכלין-שפיר, חוקרת רוסיה במכון לתקשורת אסטרטגית בקינגס קולג' לונדון, את תוכניות האירוח הרוסיות ניתן להשוות ל"המעגל עם דן שילון". "רק שבניגוד לתוכנית הישראלית שאירחה מרואיינים בנושאים מגוונים, כל המרואיינים בתוכניות הרוסיות קשורים לנושאים פוליטיים", היא מסבירה. "כולם עומדים וכל אחד אומר מה הוא חושב על המצב. לפעמים מביאים גם מישהו שהוא על תקן ה'ליברל', אבל אף ליברל לא ישתתף בתוכניות האלה היום". לפי מיכלין-שפיר, שכתבה בספרה Fluid Russia על תוכניות האירוח המקומיות, הן לא רק משדרות תעמולה רוסית, אלא אף כוללות בתוכן "הסתה פרועה. למשל כשהמנחים והמרואיינים אומרים בלי הפסקה שוולודימיר זלנסקי מסומם ושכל הממשל באוקראינה נרקומנים".
התעמולה של היום היא לא התעמולה של פעם
נוכחותה של התעמולה הרוסית בערוצי הטלוויזיה המרכזיים היא לא עניין חדש. מדובר בתופעה נרחבת שהחלה בתחילת שנות האלפיים, לאחר שוולדימיר פוטין הפך לנשיא רוסיה. "עד אז הטלוויזיה ברוסיה הייתה די מגוונת", אומרת מיכלין-שפיר. "אחד הדברים הראשונים שפוטין עשה עם כניסתו לתפקיד זה השינוי בערוץ NTV, שהיה המשמעותי ביותר במדינה. ארגון ממשלתי השתלט על חבר המנהלים של הערוץ ומאותו רגע כל שאר הערוצים במדינה הבינו שהם חייבים להתחיל לעבוד עם הקרמלין".
לפי מיכלין-שפיר, תושבי רוסיה מודעים לטלוויזיה התעמולתית המוקרנת בביתם, אך המודעות לכך ברוב המקרים לא מספיקה. "גם אם אתה לא מאמין למה שאומרים, זה הדבר שהכי זמין לך. זה לא עולה כסף וזה לא דורש מאמץ כמו לחפש בפלאפון או במחשב". בהתאם ובאופן טבעי, אלו שנסמכים יותר על מקורות המידע המסורתיים, כמו הטלוויזיה והרדיו, הם הדור המבוגר במדינה והתושבים המתגוררים בערים הקטנות, בהן רמת ההשכלה נמוכה יותר. הצעירים הרוסים שמתגוררים בערים הגדולות רוכשים השכלה ודוברים אנגלית, מפתחים מודעות פוליטית ושואבים את המידע שלהם ממגוון מקורות - בעיקר יוטיוב ואינסטגרם - דבר שמשפיע מאוד על תפיסתם עולמם. "רואים באופן מובהק בסקרים שהצעירים ברוסיה תומכים הרבה פחות בגרסאות של הקרמלין", אומרת מיכלין-שפיר.
5 צפייה בגלריה
"הרוסים מצפים לתוכניות האלה". אזרחי אוקראינה בעיר דונייצק צופים בנשיא פוטין בטלוויזיה, החודש
(צילום: AP)
מאשה (כל המרואיינים המתגוררים ברוסיה מובאים ללא שם משפחתם לצורך שמירה על ביטחונם), בת 26 ממוסקבה, מקבילה את אותם צעירים רוסים לתל-אביביים. הם, לדבריה, כבר לא צופים בטלוויזיה, והיא עצמה הפסיקה לצפות בה כבר בגיל 14. "הדיבור על הטלוויזיה הרוסית לא חדש לנו בכלל. כולם יודעים שכל הערוצים הפופולריים הם פשוט שופר של השלטון", היא אומרת. "התעמולה בערוצי הטלוויזיה היום היא לא כמו שהייתה פעם, משעממת ויבשה. היום האנשים בתוכניות האירוח רבים אחד עם השני, עולבים זה בזה. הרוסים מצפים לתוכניות האלה, אוהבים את המנחים".
בריאיון שנערך בטלגרם, אחת האפליקציות המעטות שעדיין פועלות ברוסיה, מחלקת מאשה את התוכן הטלוויזיוני הרוסי לשני סוגים: כזה המותאם לנשים והאחר ולגברים. "בשעות הצהריים יש תוכניות שמכוונות לקהל הנשי, שנמצא בבית באותן שעות, ואחר כך מתחילות החדשות הקשות יותר שמוכוונות לגברים. מדברים שם על נאצים, פשיסטים, התוכן מאוד מלחמתי וקשה מאוד לצפייה. זה נמשך ככה עד כמעט חצות". לדבריה, כאמור, הקהל הפרוגרסיבי עבר כבר מזמן לצפות בתכנים מגוונים ועצמאיים יותר ביוטיוב, אך האוכלוסייה הלא-משכילה ברוסיה והקהל המבוגר יותר עדיין דבוק למסך הקטן. "מי שהתרגל כבר לא יכול לבחור בעצמו במה לצפות, כי בוחרים בשבילו".
לצד תוכניות האירוח ודיווחי החדשות משודרים בימים אלו בערוצי הטלוויזיה הרוסית גם סרטים וסדרות. יוליה, שנמצאת בסוף שנות ה-30 לחייה ומתגוררת בעיר קטנה ורחוקה מהמרכז, מכנה את הסרטים האלה "פטריוטיים" וכאלה "שמעוותים את המידע ההיסטורי ולא משקפים נאמנה את האירועים. מאוד מהללים את רוסיה". הריאיון עמה מתקיים דרך שיחה קולית בפייסבוק, שבו יוליה מצליחה לגלוש בזכות שירות VPN, העוקף את החסימות הממשלתיות המקומיות. באמצעות מתורגמנית היא מספרת ברוסית כי גם ערוצי טלוויזיה ששידרו סרטים מצוירים הוסבו לתוכן תעמולתי, וכי בעיר הקטנה שבה היא גרה האנשים לא מתעסקים במלחמה הנוכחית ברמה היומיומית. "הם רק מדברים על זה שהתרופות נהיו יותר יקרות, אז רצים לקנות. חוץ מזה חיי היומיום לא נפגעו יותר מדי, לא חסרים מלאים בחנויות".
כדוגמה למיני-סדרה תעמולתית, יוליה מציגה את עמוד ה-IMDB של סדרה בשם Diversant. לפי האתר, הסדרה נוצרה ב-2004 ומגוללת את סיפורם של שני שוטרים שמובלים על ידי מפקד קשוח למספר משימות סודיות שמתבצעות בשטחים הכבושים על ידי הנאצים. ב-IMDB הסדרה מדורגת בניקוד גבוה יחסית של 7.3. "צריך להבין שהתעמולה היא יותר מורכבת, והרבה פעמים מדובר בסדרות מאוד טובות", אומרת מיכלין-שפיר. "אבל יש בהן עיוותים היסטוריים מאוד קשים, ומה שעובר לקהל בסופו של דבר הוא מה שהקרמלין רוצה". כדוגמה לכך, מספרת מיכלין-שפיר על סדרה שמשודרת דווקא בנטפליקס - The Road to Calvary ("נתיב הייסורים" בעברית), המבוססת על הספר של אלכסיי טולסטוי ועוסקת במהפכת אוקטובר, הידועה כמהפכה הבולשיביקית. "בספר המהפכה מתוארת כאירוע משחרר, והאמירה בסופו היא שמדובר בדבר טוב. בסדרה הרוסית לעומת זאת שינו את הסוף, ולכל הדמויות שמשתתפות בה קורים דברים רעים - בניגוד למה שקורה בספר - רק כדי שהמהפכה לא תיראה טוב מדי, כי פוטין שונא מהפכות".
ויש גם תעמולה לצעירים, מאוד. לכל בתי הספר ברוסיה, מספרת מיכלין-שפיר, נשלח מסמך המבהיר כיצד יש לדבר עם הילדים על המצב הנוכחי. לדברי המרואיינים, קרה גם שילדים שאלו בבית הספר את השאלות הלא נכונות, והמשטרה הופיעה לאחר מכן בביתם וביקשה לדבר עם הוריהם. סרטון תעמולתי שנועד להסביר לילדים למה רוסיה נמצאת כעת במבצע צבאי (שכן במדינה לא משתמשים במילה "מלחמה") מופץ בימים אלה ביוטיוב ובטיקטוק. בסרטון נראים שני ילדים, וניה וקולה, שהולכים יחד לבית הספר. שם, מחליט פתאום קולה שהוא רוצה לשנות את שמו למיקולה (שנחשב לסגנון אוקראיני של השם). מיקולה עובר לכיתה אחרת ומתחיל להרביץ לילדים. וניה, חברו, מנסה למנוע ממנו להרביץ להם ואף לוקח ממנו את המקל שבו הוא משתמש. משם ממשיך הסרטון לסיפור של אוקראינה ורוסיה - לפי המסופר שם, אזרחי אזור דונבאס שבאוקראינה החליטו שהם רוצים להיות חלק מרוסיה, ולכן אוקראינה החלה להפציץ אותם ב-2014 (השנה שבה סיפחה רוסיה את חצי האי קרים). בהתאם, החליטה רוסיה, ממש כפי שהחליט וניה, שצריך להפסיק את האלימות ולכן החלה במבצע.
סרטון תעמולה רוסי שמופץ באינטרנט
"עכשיו זה זמן מלחמה"
תושבי רוסיה שמעוניינים כרגע לצפות בתוכן אקטואלי שהוא לא תעמולתי יכולים להשיג זאת באמצעות שימוש בשירותי VPN בלבד. לדברי גור, יוטיוב ו-ווטסאפ אומנם עדיין עובדים ברוסיה אך עם שיבושים רבים, שנגרמים מצד אחד בגלל ההגבלות של הממשל, ומנגד בשל התקפות הסייבר של אוקראינה ומדינות מערביות אחרות. לצד פייסבוק חסמה הממשלה ברוסיה גם את השימוש באינסטגרם, והפרקליטות במדינה אף הודיעה כי ייתכן שתכיר בחברת האם "מטא" של מארק צוקרברג כארגון אקסטרימיסטי - מה שיגרום לכך שאפילו הורדה של האפליקציות שלה למכשיר הטלפון יהיו אסורות על פי חוק. על אף שבממשל הרוסי החלו בשנה שעברה להילחם באפליקציות שמעניקות שירות VPN, ישנן עדיין מאות חברות שאליהן לא הספיקו להגיע, והן בטוחות וחופשיות כעת לשימוש. החיסרון היחיד, אומרים המרואיינים, הוא שהשימוש ב-VPN גומר את הבטרייה מהר מאוד.
אך לא כל אזרחי רוסיה תרים אחר מידע אקטואלי נקי מתעמולה. אזרחים רבים דווקא תומכים בשלטון ובלחימה באוקראינה. בוריס, שנמצא בשנות ה-40 לחייו ומתגורר בעיר שחיים בה כ-700 אלף תושבים, הוא אחד מהם. "הנשיא שלנו הוא הנשיא שלנו", הוא אומר, "וכל מה שהבריטים והאמריקאים אומרים זה נטו פרופגנדה מבחינתנו". הוא לא חושש להתראיין בווטסאפ, ומספר כי הוא מודע להקצנת התעמולה הרוסית מאז המלחמה. "כל מה שאומרים על זה שאין חופש ביטוי זה לא נכון, יש חופש. אבל עכשיו זה זמן מלחמה. גם באוקראינה סגרו ארבעה ערוצים לפני שנה ואף אחד לא מדבר על זה". על אף שחלק ממשפחתו באה מאוקראינה, הוא מספר כי מדובר ב"אויבים שלנו", ומסביר זאת בסיפור של משפחתו מתקופת השואה: "סבא וסבתא של אמא שלי נרצחו על ידי הנאצים, אבל מי שתפס אותם היה אדם אוקראיני. הוא הלך עם הגרמנים בית-בית והוציא את כל היהודים והקומוניסטים, ושמו אותם בתוך בור ורצחו אותם. אלה היו האוקראינים".
קליפ תעמולתי חדש ברוסיה חוזר גם הוא ל-1939, ועושה השוואה בין היהודים באירופה אז לבין הרוסים באירופה כיום. בקליפ ובשיר של אחד הזמרים הכי מפורסמים ברוסיה, שנורוב סרגיי, מכונים הרוסים "היהודים החדשים" ומופיעים שני בחורים שעל חולצתם מגן דוד. במילות השיר מסופר כי בפתחי מקומות ציבוריים מוצבים כעת שלטים המורים "אין כניסה לרוסים ולכלבים", והמסר הישיר הוא כי כמו שפעם שנאו את היהודים בכל העולם, כך שונאים היום את הרוסים. לדברי גור, סרגיי נחשב מבחינה פוליטית לאחד שעומד על הגדר, וייתכן כי השתתפותו בקליפ הנוכחי נועדה למנוע את הסרת שמו מרשימות ההשמעה ברוסיה, כפי שקרה לזמרים אחרים שהביעו התנגדות למלחמה.
את אובסיאניקובה לא עצר החשש מההשלכות. כמה דקות לפני שהתפרצה לשידור היא הקליטה את עצמה אומרת שהיא מתביישת לעבוד בערוץ. "רק לנו יש את הכוח לעצור את כל הטירוף הזה, הם לא יכולים לשים את כולנו בכלא", אמרה. זמן קצר לאחר המקרה, דווח כאמור כי היא נעצרה ונלקחה לתחנת המשטרה במוסקבה. בשבועות האחרונים מדכאת הממשלה הרוסית את המחאה המקומית נגד המלחמה באוקראינה. לפי ארגון OVD-Info, שעוקב אחרי ההפגנות ברוסיה ומספק סיוע משפטי לעצורים, מתחילת המחאה נגד המלחמה נעצרו 14,911 מפגינים. בבית הלבן אמרו החודש כי רוסיה מנסה להסתיר "מגוון רחב של מידע מהציבור". "כנראה שהרבה עובדים בתחנות התעמולה מרגישים בושה ואחריות על מה שעשו עד כה", אומרת מאשה על המקרה החריג של אובסיאניקובה בערוץ הרוסי. "כולנו חושבים שהיא מדהימה. היא נהגה כמצופה מעיתונאית".
