סצנת הפתיחה בפרק הראשון של "העיר הטובה", שעלתה שלשום ׁ(ג') ב-HOT VOD, היא ללא ספק סצנה מעוררת למדי - ולא רק בגלל שהיא כוללת את עוז זהבי בעירום מלא, כשהוא משקע את עצמו באמבטיה של קרח. היא מתארת טקס דתי (אין דרך אחרת להגדיר את זה) של טיפול המרה, כזה שמיועד לגייז שמעוניינים לזנוח את הנטייה המינית שלהם ולהפוך לסטרייטים. הסצנה הזאת מספקת הצצה ויזואלית נדירה יחסית להתרחשות שלרוב אנחנו מקבלים את הגרסה המילולית שלה, ויש בהמחשה הזאת משהו מטלטל. במובן הזה, "העיר הטובה" הצליחה ללכוד את תשומת הלב של הצופה שלה והכניסה אותו לעולם שהוא מוכר כביכול אבל לא מוכר באמת. את הקומפלימנט הזה הרוויחה "העיר הטובה" ביושר, אבל קשה לומר שהוא מאפיין את כל הסדרה.
מתוך "העיר הטובה"
(קרדיט: באדיבות HOT)
זהבי מגלם בסדרה את אדם, מחנך בכיתת אתגר בפריפריה ובעברו נער בסיכון בעצמו. הוא הצליח לחלץ את עצמו מהתופת וחזר כדי להוציא ממנה עוד כמה נפשות. קו העלילה הזה דומה מאוד לסדרות "נוער בסיכון" אחרות שצצו כאן בשנים האחרונות, בולטות בהן "בני אור" ו"עלומים". גם כאן נעשה ליהוק של נון-אקטורס, שחקנים לא מקצועיים שיש להם רקע משותף עם הדמויות שהם מגלמים. אלימות פיזית, קללות, פיוזים קצרים, משפחות לא מתפקדות ומבוגרים קהים מרוב שחיקה - תיאורים ריאליסטיים כאלו נמצאים בסדרה וללא ספק מתקשים לפרוץ את תקרת הזכוכית של הז'אנר. זה משתפר החל מהפרק השלישי, כשהאספירציות הפוליטיות של אדם מתחילות לתפוס תאוצה.
2 צפייה בגלריה
המסע של הדמות בזהותה המינית מוציאה מזהבי יהלומים. מתוך "העיר הטובה"
(צילום: דורון עופר, באדיבות HOT)
במקביל לניסיונות ההצלה המשולהבים של אדם, שמכוונים בעיקר לנער אחד, תומר (בגילום נוגע ללב של תומר קרקעי), הוא מתמודד עם השדים הפנימיים שלו. אם הבנתי נכון הוא גר בתל אביב, העיר הידידותית ביותר ללהט"בים - אבל גם היא לא מצליחה למוסס את הקושי שמכרסם אותו מבפנים. הוא נע בין טיפולי ההמרה, שכוללים בעיקר קוביות קרח ותפילות או תרגולי תנועה, למפגשים מיניים אקראיים עם תיירים וטיפולים באימו שלו (תיקי דיין). בהמשך מחכה לו גם רומן עם דוד (אימרי ביטון) וריצה לראשות העיר, בניסיון לתקן את המערכת מבפנים. אני מניחה שבהמשך חוסר היכולת של אדם לקבל את עצמו והניסיון המקביל שלו לאפשר לנערים לקבל את עצמם אמורים להתמזג לאמירה אחת. בינתיים מדובר בשתי עלילות נפרדות.
"העיר הטובה" מבוססת על סיפור החיים האמיתי של היוצר אלירן אליה, ומזכירה מאוד יצירה קולנועית קודמת ומוערכת מאוד שלו - "מוטלים בספק", שעוסקת בקולנוען (בגילומו של רן דנקר) שמרצה עבודות שירות במקלט לנערים בסיכון ונקשר לאחד החניכים - גם היא מבוססת על ניסיון אמיתי בחייו. איפשהו בדרך אליה הוא גם יצא מהארון והתמנה לסגן ראשת העיר של אור יהודה. בהתאם לדמות הראשית של "העיר הטובה", נוסף גם מוטיב הזהות המינית החצויה והניסיון הפוליטי. בהתאמה, ההיכרות האישית של אליה עם הסיפור יצרה ל"עיר הטובה" פיגומים מצוינים. השלד שלה מסקרן ובעל פוטנציאל ועוז זהבי הוא שחקן נהדר שמביא המון חיות למסך, אבל הסדרה נעצרת כשאליה מתבקש לפרוט את הסיפור שלו לדיאלוגים, וסובלת מבעיה דומה לזו שסבלו ממנה "בני אור" ו"עלומים" - ייאוש וריאליזם הם לא ערך בפני עצמם כשזה מגיע לסיפור שיש לספר.
רוב הדיאלוגים בקו העלילה של בני הנוער חוזרים על עצמם ובעיקר מורכבים מהחשודים הרגילים שהייתם מצפים להם בנסיבות הנוכחיות - דיבורים על נערים שיש להציל כדי שלא ילכו לרחוב, חלומות על עתיד טוב יותר, אימהות מיואשות (אילנית לוי), נציגי רווחה אטומים, נערים מאוכזבים שלא יודעים לאן לנתב את התסכול שלהם ובעיקר הרבה זעם ותוכחה, אבל לא בהכרח עומק. לעומתם קו העלילה הבוגר יותר - מסעו של אדם בנבכי מיניותו השסועה - מתואר באופן רגיש וראשוני ובעצם סוחב על גבו את הנרטיב השני. הרומן שלו עם דוד והתסכול שלו מול טיפולי ההמרה מוציאים מזהבי יהלומים כשהוא מקבל חומר רגשי לעבוד איתו, בניגוד לזעם הנצחי של אדם מול התלמידים. אם אפשר היה לפצל את "העיר הטובה" לשתי סדרות, זו של אדם המתלבט-מינית הייתה מושכת אותי יותר, אבל בטלוויזיה - כמו בחיים עצמם - לא תמיד ניתנת לנו זכות הבחירה.
