בצהרי יום שלישי, ה-1 באוגוסט, התקבל דיווח במשטרת ניו יורק על גופה שצפה במימי ערוץ ניוטאון קריק החוצה בין רובעי ברוקלין וקווינס בעיר. סירות משטרה וצוללנים נשלחו למקווה המים העכורים שמשמש ביומיום מתקן תברואה מקומי לסילוק אשפה כדי למשות את גופת הגבר ולהביאה לחדר המתים לצורך חקירה. הגשר שמחבר בין שתי גדות התעלה נחסם, התנועה נעצרה למשך כשעה, אך המבצע הוכתר בהצלחה. שעות לאחר מכן התקבלה ההודעה כי הגופה זוהתה ומדובר בג'ון קסטיץ' בן ה-27, אנליסט בחברת גולדמן-סאקס, שנעלם שלושה ימים לפני כן. איך הגיע עובד באחת החברות המצליחות בוול סטריט למי הביוב של ניוטאון קריק בחלקה הנידח של שכונת איסט וויליאמסבורג בברוקלין? זו התעלומה שמעסיקה כיום את בלשי משטרת ניו יורק שהופקדו על החקירה.
פינוי הגופה ממימי ניוטאון קריק
(צילום: אמיר בוגן )
למעשה, מותו של קסטיץ', גבר צעיר, גדול ממדים (1.90 מטרים גובהו) ומצליח בתחומו, היה בגדר התפתחות לא צפויה לתעלומה שאותה ניסו החוקרים לפענח בעקבות המקרה המסתורי של קארל קלמנטה, שגופתו נמצאה כחודש וחצי לפני כן במי אותה תעלה שזכתה לכינוי המצמרר "אינגליש קילז" (English Kills). הפסיכולוג שהתגורר ברובע קווינס היה גם הוא גבר צעיר ומצליח בתחומו. אבל לא אלו התכונות שעוררו את תשומת לב הבלשים או של אזרחיה המודאגים בניו יורק. גם לא העובדה שהשניים היו בן 27 במותם, גיל מועד לפורענות. קסטיץ' וקלמנטה אומנם הצטרפו לחבורה הטרגית של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, איימי וויינהאוס ורבים וטובים אחרים, אבל לא "מועדון ה-27" העלה את החשד כי המקרים קשורים, אלא מועדון ההופעות הנודע ברוקלין מיראז'. קסטיץ' וקלמנטה לפניו סיימו את חייהם אחרי בילוי לילי במתחם.
אפשר להבין את הבהלה שאחזה בתושבי ברוקלין, ובמיוחד בקרב קהילת הבליינים שנוהרים מדי לילה לאיזור, אלפים מהם מתייצבים לאירועים המרהיבים בברוקלין מיראז'. קסטיץ' נראה בחיים לאחרונה אחרי שיצא ב-3 לפנות בוקר מהופעה של ההרכב האלקטרוני Zeds Dead בשבת (29 ביולי), ואילו קלמנטה חגג לצלילי הדי.ג'יי. הקנדי Excision במסיבה שנערכה ביום ראשון (11 ביוני) לפני שנעלם, ככל הנראה בהמתנה לנהג אובר. החשש המתבקש הוא שמדובר ברוצח סדרתי הפועל בשכונה ואורב לבליינים שיוצאים מהמועדון באישון לילה, עייפים אך מרוצים, לעיתים קרובות תחת השפעת אלכוהול או סמים. שמועות שונות ומשונות נפוצו בעקבות מקרי המוות המסתוריים, ובליינים שיתפו ברשתות החברתיות זוועות אחרות שנתקלו בהם אחרי בילוי לילי במועדון, לרוב בהמתנה לרכב שיאסוף אותם. חלקם העידו כי הותקפו באלימות על ידי ברנשים עוינים ולא בהכרח שפויים שמסתובבים באיזור בשעות החשכה.
מסיבות מסביב לשעון
ברוקלין מיראז' הוא מועדון ההופעות הגדול והמפורסם ביותר מסוגו בסביבה. הוא נמצא בטבורה של שכונת איסט וויליאמסבורג הנודעת כאיזור תעשייה אפרורי במהלך היום, ומתחם חיי לילה שוקק מרדת החשכה ועד הנץ החמה. ולאחרונה גם עד צאת הנשמה. המועדון שנכלל בקומפלקס הבילוי Avant Gardner פעיל רק בעונת הקיץ בין החודשים מאי ואוקטובר, אבל מושך אליו אלפי בליינים על בסיס יומיומי. הוא מסוגל להכיל כ-6,000 איש (פלוס) שמתכנסים יחדיו תחת כיפת השמיים, אל מול במת ההופעות ומסך LED מהבהב באורך יותר מ-60 מטרים ובגובה 10 מטרים שמאחוריה. בין האמנים שהתייצבו על הבמה המרהיבה הזו בולטים דרייק, ג'יי. קול, אפקס טווין, טייסטו, ג'ון דיגוויד, דיפלו, ארמין ואן ביורן, דייויד גטה, קרל קוקס, בלאק קופי, פליינג לוטוס, גורגון סיטי, מרשמלו, רופוס דו סול, בונובו ואחרים. בשנה שעברה התכבד ברוקלין מיראז' באירוח טקס פרסי DJ מגזין היוקרתי.
(דרייק באירוע של Day Party)
(סט של דייויד גטה בברוקלין מיראז')
המוזיקאים והדיג'ייאים שהופיעו בברוקלין מיראז' הגיעו העירה בהזמנת חברת מארגני המסיבות סיטיפוקס (CityFox) השווייצרית ובילי בילדשטיין העומד בראשה אשר יזמו את הקמת מתחם Avant Gardner מאז שנדדו לניו יורק מציריך ב-2010. תחילה התרכזו במשך שנים בשיתופי פעולה עם לייבלים מקומיים וערכו מסיבות המוניות באתרים שונים באיזור, עד שב-2016 החליטו להקים משכן של קבע במחסן העצום באיסט וויליאמסבורג, ואף זכו לתמיכתו הפומבית של אריק אדמס שעמד בזמנו בראש רובע ברוקלין, והיום מכהן כראש העיר ניו יורק. במשך שלוש שנים של פעילות (2019-2017), ברוקלין מיראז' הפך למוסד חיי לילה, ומיצב עצמו כמוקד עליה לרגל של בלייני ניו יורק והתיירים הרבים שפוקדים אותה בחודשי הקיץ. על פי הבעלים, מתחם Avant Gardner כולו (שכולל שני אולמות מקורים, קטנים יותר), הוא מתחם הבידור השני בגודלו בברוקלין (אחרי היכל ברקליס סנטר) והגדול ביותר בצפון אמריקה לקהל בעמידה.
אבל למרות כל היומרה והשאפתנות של בילדשטיין וסיטיפוקס, היתרונות האדירים שהגיעו עם הקמת המתחם, האירועים המרהיבים שהתארחו בו והפוטנציאל הכלכלי העצום שבצדם, סימני שאלה רבים התעוררו בנוגע לברוקלין מיראז' והתגלו צדדים אפלים שלו. מאז הפתיחה הרשמית ב-2017 ועד לסגירתו הזמנית בעקבות הקורונה, דווח על שלושה מקרים של מוות ממנת יתר שנקשרו לשהות במועדון שבו מתחוללת על פי החשד פעילות ענפה של סחר בסמים על בסיס יומיומי. על הרקע הזה, הרשויות בוחנות מחדש האם להעניק לעסק אישור למכירת משקאות אלכוהוליים. לכך מתווספים אינספור תלונות של בליינים על מפגעים בטיחותיים בתוך המתחם. לפי הנתונים הרשמיים, כ-1,600 מבקרים נפצעו במהלך בילוי במקום לאורך השנים, 88 מהם נדרשו לטיפול רפואי בבית חולים.
"המועדון הזה עצום והוא מזכיר מקומות דומים כמו בברלין ואירופה, אבל אין עוד כמוהו בניו יורק", אומר צ'רלי שפקד את ברוקלין מיראז' פעמים רבות, "הם מארחים את האירועים הכי גדולים ובניגוד למועדונים אחרים בסביבה, הם ערוכים לשהות ארוכה של בליינים. אתה יכול להתחיל את הלילה בערב המוקדם ולסיים אותו למחרת, ותמיד יהיה לך מה לשתות ולאכול. זה כמו דיסנילנד של חיי לילה, מאוד מסחרי. אבל המקום מנוהל היטב ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות חריגה במיוחד של הצוות או אנשים בקהל. מן הסתם תמיד יהיו בעיות כשאלפי אנשים עוברים שם כל יום, וחלק גדול מהם תחת השפעת אלכוהול וסמים, אבל לא התרשמתי שזה שונה מכל מקום אחר. התלונות הן בעיקר על אנשים מפוקפקים שאורבים לבליינים ביציאה, וזה אכן איזור תעשייתי שלא נעים להסתובב בו בלילה. השאלה מה אפשר לעשות בנוגע לזה כשנגמרת מסיבה בחמש לפנות בוקר, ואלפי אנשים יוצאים החוצה ומנסים להזמין אובר".
איסור על מכירת אלכוהול הוא גזר דין מוות לעסק, והנהלת סיטיפוקס מנהלת מאבק ברשויות תוך שהיא ממשיכה להסתמך על תמיכתו של אדמס, כחלק מהמדיניות שלו לסיוע לעסקים קטנים. "יש להם צוות רפואי בכוננות במהלך שעות הפעילות. אנחנו רוצים לעזור לעסקים קטנים וברור שאנחנו רוצים לוודא שאנשים בטוחים ונעשים צעדים לצורך כך", נמסר מלשכתו. אלא שיש בליינים ששואלים מי ישמור עליהם מהמאבטחים? כך למשל במקרה של ג'ימי צ'ן, עורך דין שהגיע לאירוע מיוחד בברוקלין מיראז' במהלך שבוע הגאווה ולטענתו הוא ואחרים הוטרדו מינית על ידי צוות המועדון. לפי ההערכות כ-7,500 הגיעו למסיבת הדגל הזו בחודש יוני, ובליינים רבים התלוננו על חיפושים גופניים שחרגו מהרגיל וכללו מגע פוגעני ואף חשיפה של איזורים מוצנעים לעיני כל בכניסה לברוקלין מיראז' וגם במהלך המסיבה, שכרטיסי הכניסה אליה עלו בין 120 ל-280 דולר.
"מבקרים רבים חוו מגע שוב ושוב, לפעמים בלי הסכמה ולפעמים למרות שהצהירו מראש על אי הסכמה, באיזורים האינטימיים שלהם, ונאלצו לפסק את רגליהם לפרקי זמן ארוכים ונדרשו להסיר מכנסיים ובגדים תחתונים, לחשוף עצמם, ולהראות את איברי המין והישבן בפני המאבטחים וכל האנשים שהיו מסביב", כתב צ'ן בתביעתו, "גם בתוך המועדון, המבקרים סבלו מהתעללות מתמשכת והתנהגות בלתי הולמת של צוות האבטחה". התביעה הזו היא עוד מהלומה לבעלים שמנסים לטהר את שמם ולנקות את השם המפוקפק שיצא למועדון, ותמרור האזהרה המהבהב שהצטרף אליו בעקבות מקרי המוות האחרונים שנקשרו אליו. "המועדון עומד על קרח דק. השם שלהם לא הכי טוב, קשה לנהל מתחם בממדים כאלה", אמר גורם בחיי הלילה המקומיים לאתר Gothamist. אבל למרות הקשיים והסכנות, המארגנים ממשיכים בשלהם ומשקיעים מיליוני דולרים באירועים הקרובים, כולל פסטיבל Afterlife לסיום עונת הקיץ.
(צילום של ג'ון קסטיץ' ממצלמת אבטחה בלילה שאחרי ההופעה)
המחאות מתעצמות
בינתיים, הנהלת ברוקלין מיראז' לא הגיבה על התביעה ושומרת על שתיקה גם בנוגע למותם של קלמנטה וקסטיץ. בהיעדר התייחסות מהמארגנים, קהילת הבליינים המקומית, ובהם גם באי המועדון, יצאו בקמפיין בדרישה לפעולה בעניין. באגרת פומבית שנשלחה לנציגת איסט וויליאמסבורג במועצת העיר ניו יורק, ג'ניפר גוטיירז, הוזכרו תלונות על מכירת כרטיסים מוגברת, ובעיות בטיחות במתחם ובסביבתו. "הכי מדאיג היא נוכחותם של יחצני מסיבות אגרסיבים סביב המועדון, שאורבים לבליינים תחת השפעה ומפתים אותם להצטרף אליהם ליעדים לא מוכרים. ההזנחה של ברוקלין מיראז' מדאיגה שכן יש להם נהלי אבטחה מחמירים בכניסה למבנה, אבל אין כל השגחה במרחק מטר מהיציאה", נכתב. עוד צוין כי איזור התעשייה שבו שוכן ברוקלין מיראז' מוזנח ונטול תאורה, עניין שמגביר את תחושת הסכנה: "שם המבקרים הופכים למטרה, ונמצאים בסיכון של אובדן דרך או גרוע יותר, להיות מתומרנים למצב מסוכן".
המקרים האחרונים הביאו להגברת הכוננות בקרת קהילת הבליינים, ואלו חולקים סיפורים על מקרי אלימות אחרים בהם נתקלים, כמו ברנש ככל הנראה מעורער בנפשו שתועד תוקף זוג חברים אחרי מסיבות. אחד התסמינים של היסטריה המונית הוא הדהוד של חוויות אישיות שהן מטלטלות לכדי עצמן, אך לא בהכרח קשורות אחת לשנייה. עד היום החוקרים לא מצאו קצה חוט שעובר דרך כל אלה, אולם בשבוע שעבר התפרסם על מקרה מזעזע נוסף שהתרחש ב-21 ביולי אחרי הופעה של ההרכב האלקטרוני בוב מוזס בברוקלין מיראז'. מייקל באטיסטה, מנתח עיניים שבילה במועדון באותו לילה, יצא לרחוב, וחיפש דרך לשוב לרכבו שחנה מרחק קצר משם. הוא עלה על מונית שאותה חלק עם גבר זר בשם אנתוני בנג'מין, שהציג את עצמו כאמרגן מסיבות בשם "טוני ג'י" והציע להמשיך את הלילה באפטר-פארטי במנהטן. אבל ההצעה המפתה להמשיך את ליל ההוללות נמתחה לכדי בילוי צמוד מדי לאורך שתי יממות במהלכן הוחזק באטיסטה בניגוד לרצונו.
לפי הדיווחים בתקשורת, חקירת המשטרה העלתה כי השניים חזרו לפנות בוקר לרכבו של הרופא שחנה בברוקלין, והוא נאלץ להסיע את בן לווייתו לברונקס באיומי אקדח. לפי עדותו, בנג'מין התרברב על כך שרצח אנשים בעבר ואיים לעשות כן גם הפעם. בלב זה היה ברור כי מדובר בחטיפה, ובאטיסטה המפוחד אולץ לעצור ליד כספומטים מזדמנים ולמשוך אלפי דולרים במזומן עבור בנג'מין שהשתמש בהם לצורך שופינג בחנות פוט-לוקר, ביקור במספרה, במועדון חשפנות ואף כשי צנוע לחברים מהשכונה. כל זאת במהלך יממה מן הגיהינום. למרות תחנוניו של הקורבן, בנג'מין סירב לשחררו עד לקבלת שיחה מבית החולים שבסופה סיפר כי הוזעק למשמרת. בשלב זה, גברה תחושת החמלה והאחריות של החוטף לקורבן שלו ולמטופליו. הוא אסף חבר בשם סטיב דיילי והשניים הסיעו אותו למיון בנורווק קונטיקט ושחררו אותו. זמן קצר לאחר מכן הם נעצרו במגרש החנייה, לאחר שהרופא דיווח למאבטחי בית החולים על החטיפה.
הרבה סימני שאלה עולים בעקבות מקרה החטיפה שנחקר על ידי המשטרה גם בהקשר של מקרי המוות של קלמנטה וקסטיץ' למרות שהוא אירע ביניהם. אבל יש מי שמעלים אפשרות שברוקלין מיראז' מהווה שטח צייד עבור עבריינים מכיוון שהוא מושך בליינים אמידים שמוכנים לנדוד לאיזור תעשייה שומם באמצע הלילה ולהוציא יותר ממאה דולר כדי לחוות את ההצגה הכי טובה בעיר. "המארגנים מביאים את השמות הכי נוצצים, הדיג'ייאים הכי גדולים, וערכי ההפקה של ההופעות והמסיבות ללא תחרות. אז ברור שגם מחירי הכרטיסים גבוהים מאוד. אז אין פלא שזה קורץ לאנשים מבוססים וגם תיירים. באופן יחסי, יש המון אירופאים בקהל של ברוקלין מיראז'. חלקם אפילו טסים במיוחד כדי להיות במסיבות האלה. אבל קשה לדעת אם המניע מאחורי שני מקרי המוות הוא כסף. זה נראה יותר כמו תקיפות אלימות מזדמנות חסרות היגיון", אומר צ'רלי.
האם מדובר בעבריינים מתוחכמים שאורבים לבליינים תמימים כדי לשדוד מהם את כרטיסי האשראי שעה קלה אחרי שסידרו באמצעותם שורות קוקאין בשירותי המועדון? או שנרקומנים הומלסים מעורערים בנפשם תוקפים עוברים ושבים שפלשו לטריטוריה שלהם בין מחסני איסט וויליאמסבורג בחסות החשיכה? או שבעצם מדובר בחשש הגדול של באי המועדון והתושבים המקומיים כי רוצח סדרתי פועל באיזור? למשטרה אין תשובות בשלב זה, ופרטי החקירה לא נחשפו עדיין, כולל סיבות המוות של קלמנטה וקסטיץ'. כך או כך, כל הדרכים המוזנחות והחשוכות מובילות לברוקלין מיראז', ושלל הסיכונים והקללות שנקשרו בו: פציעות, הטרדות מיניות, סחר בסמים ומנות יתר, ועכשיו גם חטיפות ומקרי רצח. נכון לעכשיו, הרייבים הקיציים ממשיכים בשיאם, ואין האטה בפעילות המתחם. אבל האויב הגדול ביותר של כיף הוא פחד. ככל שהחשש יתגבר ויעצים, לא מן הנמנע שגם המוסד הנוצץ הזה ימצא עצמו בסוף צף במי ניוטאון קריק.
