עדנה מזי"א, הנחשבת לאחת מהמחזאיות הגדולות של התרבות הישראלית, הלכה לעולמה היום (א') בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה שני ילדים, בהם מנכ"לית החאן לשעבר אלישבע מזי"א, ושישה נכדים. הלווייתה תתקיים ביום ד' בשעה 11:30 בבית העלמין במושב נהלל.
מזי"א, שגם עסקה בכתיבת ספרים (בהם "התפרצות X" וספרי ילדים), תסריטים וכן בבימוי, הציגה מחזות בתיאטראות שונים בארץ ובעיקרם הקאמרי ובית ליסין. בין המחזות הבולטים שכתבה נמנים "משחקים בחצר האחורית" (שנכתב בעקבות פרשת האונס בשמרת), "סיפור משפחתי" ו"האריסטוקרטים". בשנים האחרונות המשיכה לכתוב לתיאטרון, כשהמחזה "זוג" עלה ב-2022 בבית ליסין, ו"היריון" עלה ב-2019 בקאמרי. בנוסף, בשנת 2022 הוציאה לאור גם את ספר הילדים "קוקולולי", שאותו כתבה לנכדתה תמר.
"עדנה חברתה הטובה של ענת (גוב) נפטרה יום אחריה בהפרש של 11 שנים, זה עצוב מאוד מאוד", אמר גידי גוב ל-ynet. "הן היו חברות מאוד טובות, כשענת מתה היא די איבדה את שמחתה אבל המשיכה ועשתה הצגות ונפגשנו. בשנתיים האחרונות הקשר קצת רפף, דיברתי איתה לפני חודש על המלחמה ואמרתי שדואגים לה וביקרתי אותה בבית החולים לפני שבועיים. יום מאוד עצוב למחזאות הישראלית ולאישה המוכשרת הזאת. עצוב מאוד".
"עדנה ואני התחלנו ללמוד יחד באוניברסיטה והפכנו לחברות הכי טובות", סיפרה השחקנית סנדרה שדה ל-ynet." היא הייתה יוצרת נפלאה. אני לא חושבת שיכולתי לקרוא לעצמי שחקנית, אם עדנה לא הייתה המנטורית שלי, המנוע שעמד מאחוריי. בזמנים שאחרים לא האמינו בי מספיק, היא תמיד הייתה שם בשבילי, עם אמונה טוטאלית בי".
"הצטערתי לשמוע על פטירתה של המחזאית והסופרת, עדנה מזי"א שאמונה על מגוון יצירות חשובות ומוערכות, שזכו להכרה והוקרה בתרבות הישראלית", ספד לה שר התרבות והספורט מיקי זוהר. "הרהיטות, החדות והשורשיות הארץ ישראלית שאפיינה את מזי"א תישאר איתנו לעד, כמו גם יצירותיה שוודאי ינצחו את מבחן הזמן וייכנסו להיכל התהילה של התרבות הישראלית, יהי זכרה ברוך".
"הלב נשבר, עדנה היתה חברה ושותפה נאמנה לדרך ארוכה בעולם התיאטרון", מסרה ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין. "היא היתה מחזאית ובמאית עם קול נשי חזק, ברור ובלתי מתפשר, שבחרה באומץ ובעין חדה לעסוק בנושאים רגישים ולהעלות אותם לסדר היום דרך הבמה. עדנה הייתה אישה שנונה, דעתנית ומלאת הומור, שפיה וליבה היו תמיד שווים, היא תחסר לי ולתיאטרון מאוד".
גם בתיאטרון הקאמרי נפרדו: "אנו המומים וכואבים על לכתה של המחזאית, הבמאית, התסריטאית, המתרגמת והסופרת, עדנה מזי"א. מחזותיה הפכו לנכסי צאן ברזל ועלו על שלל במות בעולם. עובדי הקאמרי, השחקנים והיוצרים מבכים את אובדנה ומחבקים את משפחתה ואוהביה בשעה קשה זו".
עדנה מזי"א, ששם משפחתה במקור היה קוטלוביץ', נולדה בסוף שנות ה-40 בתל אביב והייתה בת יחידה להוריה. את צעדיה הראשונים בכתיבה עשתה בשנות ה-80 כתסריטאית, כשעבדה עם הבמאי עמוס גוטמן שעימו חיברה את תסריטי הסרטים "נגוע" (1983), "בר 51" (1985) ו"חימו מלך ירושלים" (1986). בשנות ה-90 החלה את הקריירה שלה בתיאטרון, תחילה עם המחזה "וינה על הים" (1991) שעלה בתיאטרון חיפה.
בשנת 1993 עלה לבמה לראשונה "משחקים בחצר האחורית", בתיאטרון חיפה בבימויו של עודד קוטלר. המחזה נכתב לאחר שהנאשמים באונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת זוכו מחמת הספק בפסק הדין הראשון, כשמזי"א נהגה לפקוד את דיוני המשפט כתחקיר למחזה. המחזה זכה לתהודה רבה ונחשב מאז עלייתו לאחד מהמחזות החשובים בישראל כשהועלה מספר פעמים בתיאטראות שונים בארץ - האחרונה בבית ליסין בכיכובה של כרמל בין.
"הייתי מהופנטת לזה - הבנים האונסים היו כל כך זחוחים ולא קלטו כלום. הייתי מקשיבה להם בחוץ, יושבים ומדברים על האופנועים שלהם", סיפרה ב-2020 ל-ynet על תהליך כתיבת המחזה. "יום אחד ניגשה אליי התובעת ושאלה אותי מה אני עושה פה, אמרתי לה שאני כותבת מחזה והיא אמרה 'כשתסיימי, תני לי לקרוא'.... זאת היתה הכרעת דין של אדם שלא מבין כלום בפסיכולוגיה".
לאורך הקריירה שלה נהגה מזי"א לכתוב יצירות ארצישראליות; כך ההיסטוריה של המדינה, החברה הישראלית והוריה שפעלו בלח"י ובאצ"ל היוו השראה מרכזית ביצירתה. המחזה "המורדים" מספר את סיפורם של שלושה דורות במשפחה ישראלית, כשכל אחד אחד מורד בתחום אחר ובתקופה אחרת - הראשונה בלח"י בשנות ה-40, השנייה בתנועת שמאל קיצונית בשנות ה-60, והנכד עם מרד נעורים א-פוליטי בשנות ה-90. גם "סיפור משפחתי" עסק בסיפור ארצישראלי ועקב אחר משפחה שעולה לישראל בשנות ה-30 ונאלצת להתמודד עם קשיי המדינה המתהווה והסכנה הקיומית של יהודים בעולם.
בנוסף הייתה ידועה בעבודתה עם המחזאית ענת גוב, שהלכה לעולמה ב-2012 - השתיים היו חברות קרובות ומזי"א אף ביימה רבים ממחזותיה, כדוגמת "אוי, אלוהים", "סוף טוב" ו"חברות הכי טובות", שגם את גרסתו הטלוויזיונית ביימה ב-2006.
"אין יום שאני לא חושבת עליה כמה פעמים, אז אולי זה נקרא געגועים", אמרה מזי"א על גוב בריאיון ל"ידיעות אחרונות" מוקדם יותר השנה. "אני חייבת לה המון. היא הייתה כל כך שפויה - עם ארבע רגליים על הקרקע, למרות שהראש היה בעננים. והיא הייתה כל כך טבעית בחיי. היה לנו אותו סוג הומור, אותה ראיית עולם, היינו מוכרות את אמא שלנו בשביל בדיחה טובה. אבל ענת הייתה גם מופת לאיך מתים. איך מתים? ככה מתים. אין דרך אחרת, אלא לקבל את זה ולא לבכות, כי זה לא אישי. היא היתה בודהיסטית אמיתית, קראה בלי סוף ספרים וכתבים, ואני יודעת רק ממה שהיא סיכמה לי".
