שלושה ציורים חדשים של אמדאו מודיליאני, אמן יהודי-איטלקי ומחשובי הציירים שפעלו במאה ה-20, התגלו בסריקת רנטגן שבוצעה בהזמנת מוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה. הציור שנסרק הוא "עירום עם כובע", מתצוגת הקבע של אוסף האמנות של המוזיאון. הציור שוכן באגף האמנות של מוזיאון הכט מאז פתיחתו בשנות ה-80, והיה ידוע כציור "כפול" - כאשר "עירום עם כובע" מצוייר על צדו הקדמי של בד הקנבס, ובצדו האחורי - בהיפוך של 180 מעלות מצוייר דיוקנה של אשת הבוהמה מוד אברנטס, חברה בחוג החברתי של מודיליאני (וייתכן שאף ניצת בין השניים רומן).
בשנת 2012 במהלך הדרכה במוזיאון גילתה עפרה רימון-גורי, מי שהייתה מנהלת ואוצרת המוזיאון, דמות נוספת שצויירה מתחת לדיוקן – באזור הצוואר והחזה של מוד אברנטס ובמהופך לה. מתחת למשיחות המכחול העליונות ניתן לראות גם בעין בלתי מזוינת זוג עיניים כחולות, התחלה של קו מתאר הפנים ושל כובע עגול. הגילוי של ציור נוסף מתחת לדיוקן עודד את צוות המוזיאון להמשיך ולחקור את שכבות הציור במטרה לקבל תמונה מלאה. בסריקה, שבוצעה על ידי רון פינצ'ו מחברת RTUTec, התגלו שלושה ציורים נוספים מתחת לשכבות העליונות והגלויות. הטכניקה בה נעשה שימוש היא סריקה באמצעות מערכת רדיוגרפיה דיגיטלית ניידת, אשר מאפשרת לחדור דרך שכבות הצבע של הציור החשוב בלי לפגוע בהן.
מתחת ל"עירום עם כובע" התגלה דיוקן של גבר אשר מבטו פונה אל המתבונן בציור. לפי סגנון הציור, ההשערה היא שמדובר בציור שצייר מודיליאני עצמו, אם כי ייתכן שמודיליאני השתמש בקנבס משומש שצייר אמן אחר. סקיצה נוספת ונסתרת של דיוקן נחשפה בסריקה מתחת לאזור הבטן והחזה של "עירום עם כובע", ובה נראים בבירור קווי מתאר של פנים ושיער, כאשר התסרוקת ומשיחות המכחול האנכיות במרכז הפנים מזכירות ציור אחר, גמור, של מודיליאני משנת 1907 – "אישה עם צעיף כחול". בצדו השני, האחורי, של הקנבס, מתחת ל"דיוקן של מוד אברנטס", חשפה הסריקה דמות נוספת, דומה מאוד לזו שגילתה רימון-גורי. הדמות הנסתרת שנחשפה נבדלת מהדמות שנראית ללא עזרים, בכך שהעיניים שלה נראות מוגמרות ועשויות יותר, והשפתיים המצויירות מלאות יותר.
5 צפייה בגלריה
מערכת רדיוגרפיה דיגיטלית מאפשרת לחדור דרך שכבות הצבע של הציור בלי לפגוע בהן. מודיליאני
( (RTUtec) Ron Pincu Novo-DR Ltd )
חיי עוני ומחסור אילצו את מודיליאני לחסוך בבדי ציור
מודיליאני היה אמן יצירתי ופורה, וחי חיים קצרים וסוערים. הוא נולד בשנת 1884 למשפחה של יהודים אנוסי-ספרד, שהיגרו לאיטליה. אביו נפטר בילדותו, והוא עצמו היה ילד חולני. אמו הבחינה בכשרונו ושלחה אותו ללימודי אמנות, שהובילו אותו בסופו של דבר בשנת 1905 לעיר פריז בצרפת – שהייתה אז מרכז תרבות ואמנות מוביל ומשמעותי. בפריז חי חיי בוהמה לצד הציירים והכותבים המובילים של התקופה, וצייר ופיסל בסגנונו הייחודי, שהתמקד בדמויות נשים אשר להן מראה מוארך וצוואר ברבורי בצבעים בעלי ניגודיות עזה. לסגנון ציורו התנקזו מגוון רחב של השפעות - מציירי רנסאנס איטלקים ועד לפסל המופשט המפורסם בן זמנו, קונסטנטין ברנקושי. מודיליאני זכה להערכה בעיקר לאחר מותו.
העובדה שצייר על גבי ציוריו ידועה, והדבר נבע מנסיבות חייו. על אף שהגיע ממשפחה בורגנית, חי מודיליאני חיי עוני ומחסור – ומכאן גם מוכרת ה"שיטה" שלו לצייר ציורים חדשים על גבי ציורים אחרים שלו, חלקם גמורים, כדי לחסוך בבדי ציור. מודיליאני נפטר בפריז בשנת 1920 בגיל 36 בלבד משחפת, וזאת בשל צריכה אינטנסיבית של אלכוהול וסמים. אשתו, הציירת ז'אן אבוטרן, שחייתה לפני כן עם הצייר המפורסם פאבלו פיקאסו והובילה לסכסוך בין האמנים, היתה אז בהיריון עם הבן השני של מודיליאני ושלה. שעות מעטות אחרי מותו של מודיליאני היא קפצה מחלון בית הוריה ושמה קץ לחייה ולחיי עוברה. מסיפור האהבה הטראגי הזה נשארו ציורים רבים בהם צייר מודיליאני את אהובתו. ציורים אלה פזורים כיום בין אוספים של מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם.
גם הזהויות של הדמויות מצויירות על גבי הבד, שנסרק במוזיאון הכט, מרתקות לא פחות: זהות הדוגמנית ב"עירום עם כובע" אינה ידועה, אולם תווי פניה הייחודיים מרמזים כי היא האישה שדיגמנה עבור הציור "היהודייה", העבודה הראשונה שמודיליאני הציג בשנת 1908 ב"סלון הבלתי תלויים", בו הציגו אמנים שהקימו ארגון עצמאי במנותק מ"ארגון האמנים הצרפתים".
כאשר חוקרים את הדיוקן של מוד אברנטס מתגלה סיפור שלם, מעניין ואף אפל. מחקר חדש של חוקר האמנות אלסנדרו דה סטפני, שפורסם בשנה שעברה, חשף כי שמה האמתי של הדמות לא היה מוד אברנטס, כפי שנכתב על ידי פול אלכסנדר, אחד האספנים הראשונים של ציוריו של מודיליאני והקונה הראשון של היצירה. שמה היה לאונטין אדלייד פיפס - בת למשפחה אמריקנית מיוחסת שהתגוררה באירופה ונישאה לאציל אוסטרי, שחי בפריז ונחשב לגבר נחשק. הזוג התמכר למורפיום וירד מנכסיו, וסיפורם המשותף נגמר בגירושין - דבר נדיר באותה תקופה. בעודה בהיריון, הפליגה הגרושה הטריה לארצות הברית. לאחר שובה חיה מבודדת ומרוחקת מחייה הסוערים. "היא שילמה מחיר כבד על הרצון שלה לחיות חיים לא שגרתיים", מספרת אוצרת האמנות של מוזיאון הכט, אינה ברקוביץ'. "אנחנו גם יודעים שהיא ציירה, למרות שאין עדויות ליצירות שלה".
"זה לא מובן מאליו שיש עבודה כזאת בארץ ועוד בחיפה – זו יצירת מופת. תמיד ידענו שיש לה סיפור, כי זו עבודה מוקדמת של מודיליאני, שהוא צייר שנתיים אחרי שהגיע לפריז שמצויירת משני צדי הבד", מספרת ברקוביץ'. "הציור הזה אמור לנסוע באוקטובר לתערוכה Modigliani Up Close שתוצג ב-Barnes Foundation בפילדלפיה, ארצות הברית. התערוכה מתמקדת במחקר של יצירות האמנות שלו ואיך יצר אותן. הם ביקשו שנשלח להם את כל צילומי הרנטגן שלנו וכל הבדיקות שעשינו, ולא עשינו כלום", היא צוחקת. "מוזיאונים בארץ לא כל כך עושים בדיקות מהסוג הזה חוץ ממוזיאון ישראל, שמהווה סוג של מכון מחקר. זה לא כזה יקר, בטח לא כיום, אבל אין בארץ מסורת של מחקר מוזיאלי, ואין למוזיאונים בארץ את החשיבה הזו. מעבר לזה, מוזיאונים בדרך כלל נמצאים במינוס מתמיד, והכסף הולך למטרות אחרות. החלטנו שאנחנו סורקים את העבודה. הורדנו אותה מהתצוגה וסרקנו אותה במתקן נייד שבדרך כלל משמש לדברים אחרים כמו סריקה של צינורות ביוב, אבל רון החליט שזה מעניין אותו, הוא עובד עם מוזיאונים גם בחו"ל כמין תחביב.
"מצלמים את היצירה בחלקים ואחר כך הוא 'תופר' את זה ביחד. ראינו את התהליך ולא ראינו את היצירה תוך כדי, אלא מין 'פאצ'ים' כאלה. בסוף היום הוא שלח לי הודעת וואסטאפ עם התמונה השלמה, ואנחנו רואים שם משהו שלא ראינו בכלל קודם! שלוש דמויות חדשות לגמרי שלא רואים אותן בציור עצמו. זה היה כמו סצינה מסרט – מה זה הדבר הזה? זה שלנו? הוא התבלבל? הוא סרק ציור אחר? התחלנו להסתכל ולהשוות את זה לציור, ולראות את הסימנים שכן רואים שיש משהו מתחת. נראה שמודיליאני היה במין טירוף יצירתי כזה, כל פעם צייר וצייר ושלף שוב ושוב את הבד המסכן הזה וצייר עוד ועוד, כמו פנקס סקיצות אבל בד".
מה המשמעות של תגלית כזו?
"קודם כל זה מעיד על דרך העבודה שלו. את ממש יכולה לדמיין אותו בסטודיו, עובד שוב ושוב על אותו בד במין חדוות יצירה. וזה מספר את הסיפור של הציור – לבקר במוזיאון יכול להיות מאיים או אפילו קצת משעמם. אבל כשמספרים סיפור, ולכל עבודה יש איזשהו סיפור, אז יותר קל להתחבר ליצירה, להסתכל עליה טוב יותר. אז זה חשוב גם בשביל להנגיש את היצירה לקהל, אבל גם כחלק מהמחקר – זה עוזר לנו לדעת יותר על האמן, על התקופה. האוסף של המוזיאון החל כאוסף פרטי, ויש הרבה דברים על היצירות שלא יודעים. המהלך הזה חיוני גם כדי שמוזיאון יכיר לעומק את האוסף שלו".
ברקוביץ' מעידה כי לגילוי כזה יש משמעות גם מבחינה כלכלית, אך מרגיעה כי היצירה הזאת "לעולם לא תימכר, כמו שזה אמור להיות – בניגוד למקרים כאלה שקרו בארץ בעבר, כשיצירות נמכרו לאספנים פרטיים ממוזיאון" (כמו המכירה השערורייתית של יצירת האמן ולנטין סרוב, שנמכרה מאוסף צטלין - שהיה שייך למוזיאון רמת גן. ד"מ). "חד משמעית זה מעלה את הערך של היצירה, ואם היא היתה נמכרת במכירה פומבית זה היה ניכר".
לכבוד הגילוי המרגש נפתח מוצג מיוחד במוזיאון הכט - "הסודות של מודיליאני". זוהי אינה הפעם הראשונה שמתגלה ציור נוסף מתחת לציור קיים ומוכר של אמן בעל חשיבות היסטורית. קדמו לגילוי הזה גילויים מרעישים בעולם האמנות. בשנת 2008 נעשה אחד השימושים הראשונים בטכנולוגיית הרנטגן, שהיתה אז חדשנית, וחשפה דמות אישה מצויירת במלואה מתחת לשכבות הצבע העבות בציור "חלקת דשא" שצייר האמן וינסנט ואן גוך בשנת 1887. חוקרים ידעו כי דמות אישה מסתתרת מתחת לציור, אבל הטכנולוגיה החדשה איפשרה לראותו במלואו, ולהבחין לא רק בקווי מתאר, אלא גם במשטחי הצבע ובפרטים מדויקים של הציור. בין הציורים הנוספים שהתגלו באמצעות הטכנולוגיה של סריקת הרנטגן גילו בשנת 2014 חוקרים ציור של גבר תחת הציור "החדר הכחול" שיצר האמן פאבלו פיקאסו בתחילת הקריירה שלו, בתקופה המכונה "התקופה הכחולה", בה שהה בפריז וצייר ציורים כחולים ומלנכוליים שהביעו את העצב שאפף אותו.
בשנת 2015 הודיעה גלריה טריטיאקוב במוסקבה כי טכנולוגיית רנטגן חשפה שני ציורים אשר הסתתרו מתחת ליצירה החשובה של צייר האוונגרד הרוסי קזימיר מלביץ', מייסד סגנון הסופרמטיזם שעשה שימוש בקומפוזיציות גיאומטריות כדי להעביר מושגים רוחניים ומופשטים. הסריקה בוצעה לרגל חגיגות מאה שנים לציור המפורסם.
סייעה בהכנת הכתבה: קרן נתנזון ויץ
