יוצר הסדרה "מראה שחורה", צ'רלי ברוקר, סיפר בראיונות לקראת העונה השישית בסדרה שהוא ניסה לכתוב את אחד הפרקים באמצעות צ'אט GPT. התוצאה, לצערו או לשמחתו או אולי שניהם, לא סיפקה אותו. לדבריו התסריט שיצרה הבינה המלאכותית היה גנרי ומשעמם והזכיר אוסף של קלישאות שהופיעו בפרקים קודמים. אני יכולה רק לתאר לעצמי שברגע שהריאיון הזה התפרסם מישהו בחדר המנהלים של נטפליקס התעורר לפתע מהנמנום היומי שלו מול ערוץ הקניות, בתחושה שמשהו נפלא קרה בעולם. משהו נפלא וגנרי ומשעמם שניתן לשחזר אותו שוב ושוב והוא עדיין יביא את התוצאה המיוחלת.
"הזוג המושלם" היא אולי הסדרה המושלמת עבור נטפליקס. היא מבוססת על רב מכר עם אותו השם מאת אלין הילדרברנד והיא מסתכמת במעין בליל עמום של כל מה שנטפליקס אוהבת לייצא למנויים שלה. תמצאו בה את מראית העין של כל מה שסדרה טובה עשויה להכיל - היא יפה להפליא, מאחר ורובה מתרחשת על קו החוף של ננטקט, בבית החוף של משפחת ווינברי, שם נערכת מסיבת טרום הנישואים של בנג'י ואמיליה (בילי האוול ואיב יוסון). בנג'י מגיע ממשפחה עשירה להכאיב ("עשירה ברמה של 'אני משועמם, בואו נקנה קוף'", כפי שמנסח זאת מארגן החתונות של הזוג), מה שמספק הצצה פוטוגנית למדי לחייהם של אנשים עשירים מדי, עניין שהטלוויזיה מאז ומתמיד נהנתה לבחוש בו.
היא מבוססת על מוטיבים עלילתיים שכבר הוכיחו את עצמם וחזרו על עצמם אינספור פעמים - המשפחה שנראית מושלמת כלפי חוץ עד שאירוע חריג כלשהוא מציף את הסודות אל פני השטח וחושף את הפגמים וחוסר התפקוד שלה (במקרה של "הזוג המושלם" זוהי גופה שנמצאת במים ערב החתונה). יש בה סקס וסמים שכולם (כמעט) עושים עם כולם, חקירת רצח עסיסית המתנהלת בחדרי החקירה המשטרתיים. במאית זוכת אוסקר- סוזנה בייר, ויומרות של אמירה חברתית שמושאלות מסדרות כמו "שקרים קטנים גדולים" ו"הלוטוס הלבן", ממנה היא שאלה גם את מייגן פאהי הנהדרת בתפקיד מריט, חברתה של אמיליה. אה, ויש לה את ניקול קידמן, האישה שלפני עשור בערך נחנטה בטייפקאסט ומאז כולם מחכים שהיא תתעורר ותמצא את הדרך החוצה.
קידמן היא גריר גאריסון ווינברי, סופרת מפורסמת מז'אנר ספרי פשע (הא) שחיה עם בעלה, טאג (לייב שרייבר) חיים מפוארים ועתירי ממון וקלאס. יוסון מעצבנת אותה, כי היא לא מגיעה מכסף ומעמד, וגריר מתקשה לקבל אותה למשפחה. בדרכה הפאסיב-אגרסיבית היא מנסה להקיא אותה החוצה או לפחות לגרום לה להכיר בנחיתות שלה. איתם בבית החוף נמצאים גם וויל ותומאס (סם ניבולה וג'ק ריינור), שני האחים של בנג'י, אשתו ההריונית של תומאס, אבי (דקוטה פנינג) וידיד משפחה מסתורי בשם שוטר (אישאן חטאר).
לאורך ששת הפרקים של הסדרה המוגבלת החשד נע מדמות אחת לשנייה בקצב מסחרר, כשלכולן יש אינטרס כלשהו לסיים את חייו של הקורבן והטוויסטים לא עוצרים, אבל גם לא טורחים להרים את הראש. את זהות הקורבן, אגב, תגלו רק בסוף הפרק הראשון בעוד טריק מושאל, שבהיעדר עומק או אמירה כלשהי לסדרה (מעבר לזה שעושר לא הופך אנשים למאושרים!) מאבד את האפקטיביות והמשמעות שלו.
בקצב סביר, תודה לאל, הולכים ונחשפים כל הסודות המבישים של הדמויות הראשיות, עד לחשיפת האדם שמאחורי הרצח. אף אחד מהסודות האלה לא מצליח להתעלות על רמה של סיפור רכילותי עסיסי או להעניק לדמויות איזה שהוא עומק. גם שחקניות משגעות כמו פאהי, שמפליאה פה כמו שהפליאה ב"לוטוס הלבן", לא מצליחות להרים את הטקסטים שלהן אל מעבר לסבוניה מושקעת. התוצאה היא סדרה של קלוריות ריקות, מהסוג שאפשר לסיים את ששת הפרקים שלה מבלי להרגיש שהיא תופסת מקום בקיבה. היא לא לוקחת סיכונים, לא מציעה שום דבר מקורי, לא מדלגת כמעט על אף קלישאה והיא חסרת נשמה, כמו ההבעות של קידמן עצמה.
קרש ההצלחה היחיד שלה הוא דווקא דמויות המשנה - סוכנת הבית של המשפחה, שמתלוננת על שאמיליה מדיחה את הכלים של עצמה, החצופה, מארגן החתונות ובעיקר החוקרת המשטרתית הקשוחה והצינית, ניקי הנרי (דונה לין צ'מפלין הנהדרת מ"האקסית המטורפת"). אם אלוהים יושב בחדרי הישיבות של נטפליקס, נראה אותו זורק להם מילה על ספין-אוף בהובלתה, זה המעט שהוא יכול לעשות למעננו אחרי השיעמומון הנוכחי.