כמה שזה היה צפוי - "מסכנים שכאלה", סרטו החדש, הנועז ועתיר הדמיון של הבמאי היווני יורגוס לנטימוס ("המועדפת") והכוכבת הכמעט קבועה שלו – אמה סטון, הוא הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה ה-80. בטקס חגיגי שנערך הערב (שבת) בלידו של ונציה הכריז הבמאי דמיאן שאזל ("לה לה לנד"), שהנהיג את חבר השופטים, על זכייתו של "מסכנים שכאלה" באריה הזהב, אחד הפרסים היותר יוקרתיים בסצנת הקולנוע העולמית. ההכרזה התקבלה בתשואות רמות.
כאשר הסרט הוצג בתחילת הפסטיבל, היה ברור שהוא הולך להיות הזוכה הגדול. המבקרים והמבקרות השתפכו וטענו שמדובר ב"קלאסיקה מיידית" ושסטון, שמשתתפת בסצנות סקס נועזות במיוחד, חייבת לזכות באוסקר.
בסרט, המבוסס על פי הספר של אלאסדייר גריי, סטון מגלמת את בלה בקסטר (אמה סטון), אישה שהוחזרה לחיים על ידי המדען המבריק והחריג בשיטותיו ד"ר גודווין בקסטר (ווילם דפו). תחת הגנתו של בקסטר, בלה להוטה ללמוד ולהכיר את העולם, היא בורחת עם דאנקן וודרבורן (מארק רופאלו), עורך דין חלקלק והולל, להרפתקה סוערת ברחבי היבשות. בלה, המשוחררת מהדעות הקדומות של תקופתה, נחושה להיאבק למען שוויון ושחרור.
לנטימוס הודה לחבר השופטים ("אני יודע שזאת לא עבודה קלה") ולסטון, ש"בלעדיה הסרט לא היה מתאפשר". "לקח לסרט הזה הרבה שנים להיעשות, עד שהעולם והתעשייה היו מוכנים לו", אמר והביע תקווה שהמשבר בהוליווד ייפתר במהר.
בפרס הגדול של חבר השופטים זכה בצדק הסרט הנפלא "רשע לא קיים" של הבמאי היפני ריוסוקה המגוצ'י ("הנהגת של מר יוסקה"). הזכייה בוונציה מעצימה את מעמדו של היוצר הנהדר הזה כאחד הבמאים העכשוויים הטובים ביותר. עלילת הסרט מתרחשת באזור הררי ונידח, שבו יזמים זוממים להקים אתר גלמפינג, למרות התנגדות התושבים.
ברשימת הזוכים בולטים שני סרטים שעוסקים בכאב ההגירה ובמשבר הפליטים. האחד הוא "קפיטאנו" המרגש והחזק של הבמאי האיטלקי מתאו גארונה ("גומורה", "דוגמן"), המסתמך על סיפור אמיתי ועוקב אחר המסע עתיר התלאות, הסכנות והמשברים של שני בני דודים, היוצאים מסנגל לעבר איטליה, בתקווה להפוך למוזיקאים מפורסמים. גארונה זכה בפרס הבימוי והתייחס לרעידת האדמה במרוקו – שם צילם חלק מסרטו, בעוד סיידו סאר- תגלית מסנגל שמוביל את הסרט וכובש את הצופים והצופות, זכה בפרס השחקן המבטיח. הקהל באולם הריע ממושכות לשתי הזכיות האלה.
הסרט השני הוא "גבול ירוק" העוצמתי, הסוחף והחשוב של הבמאית הפולנייה הוותיקה אניישקה הולנד, שעוטר בפרס מיוחד של חבר השופטים. העלילה מתארת את מסע של משפחת סורית שברחה מארצה ומקווה להגיע לשבדיה ואחר פליטה מבוגרת מאפגניסטן. המשפחה הסורית והפליטה נפגשו בטיסה לבלארוס, משם הם מקווים להמשיך הלאה. ועד מהרה הם מוצאים את עצמם הופכים לכלי משחק והתעללות, בגבול בלארוס-פולין. חבורה של פעילי זכויות אדם מפולין מנסה לסייע להם.
"זה לא היה סרט קל, מהרבה סיבות, חלק אתם יכולים לדמיין וחלק לא", גילתה הולנד בנאום התודה. "זה היה מאבק, אבל היינו חייבים לעשות אותו. מאז שעשינו אותו אלפי פליטים מתו בניסיונם להגיע לאירופה. ובעודנו ישובים פה באולם, אנשים עדיין מתחבאים ביערות וחלק יאבדו את חייהם. אירופה יכולה לעזור לפליטים, אבל לא עושה זאת - לא בגלל שאנחנו לא יכולים לעזור, אלא בגלל שאנחנו לא רוצים".
הולנד, שהותקפה על ידי שלטונות פולין בהתבטאויות קשות במיוחד, כולל השוואות לגבלס, שר התעמולה הנאצי, הקדישה את הפרס לאקטיביסטים בארצה, "שעוד מאמינים בהומניות".
פרס השחקנית המצטיינת הוענק לאמריקאית הצעירה והמבטיחה קיילי ספייני, על גילום פריסילה פרסלי, ב"פריסילה", סרטה של סופיה קופולה על הרומן שנרקם בין פריסילה בת ה-14 לבין אלביס פרסלי בשנים שבהם שירת בבסיס בגרמניה. ספייני מפליאה לגלם את פרסלי, ולכדה את הבדידות, עת הייתה "כלואה" בגרייסלנד. "עשיית הסרט הייתה קסומה והתנסות בלתי צפויה. אני מודה לסופיה על ההנהגה", אמרה ספייני. "תמיד אודה לה על ההתנסות החד פעמית בחיים. אני גם מודה לפריסילה ומקדישה לה את הפרס מכל ליבי".
בפרס השחקן הטוב ביותר עוטר פיטר סארסגארד ("חשיפה", "באטמן") על גילום חולה דמנציה ב"זיכרון" של מישל פרנקו. סארסגארד נשא נאום חכם, ארוך ומרגש, שבמהלכו הזיל דמעות. הוא הקדיש את הפרס לדודו שמת מדמנציה במהלך הקורונה וכן התייחס לשביתה בהוליווד, קרא לבעלי התאגידים והממון השולטים באינטליגנציה המלאכותית, וביקש מהם להבין שאם הוליווד תקרוס, אחריה יקרסו תעשיות נוספות. סארסגארד פנה לרעייתו הבמאית-שחקנית מגי ג'ילנהול שנכחה באולם והכריז: "אני אוהב אותך".
למרבה הצער, "טאטאמי", מותן פוליטי על רקע עולם הג'ודו הנשי, שביימו יחד גיא נתיב ("גולדה") והשחקנית האיראנית הגולה זאר אמיר איברהימי, שהתחרה ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה, יצא מטקס הסיום בידיים ריקות. אין ספק שמדובר בהחלטה מפתיעה של שופטי "אוריזונטי". "טאטאמי" זכה לביקורות משבחות, בהקרנות הריעו לו והיה דיבור חזק סביבו במהלך הפסטיבל. אבל אל דאגה, ל"טאטאמי", נכונה עוד דרך יפה ומבטיחה, ועוד הרבה פרסים.
