קבלו נתון מעניין: ישראל הייתה מועמדת עשר פעמים בקטגוריה הבינלאומית בטקס האוסקר ולא זכתה בפרס אפילו פעם אחת - אין מדינה אחרת בעולם עם כל כך הרבה מועמדויות וללא פסלון.
"7 ברכות" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
יודעים מה? קבלו נתון מעניין נוסף: ב-2011 "הערת שוליים" של יוסף סידר ייצג את ישראל באוסקר וחתם חמש שנים יוצאות דופן, שבמהלכן בין חמשת המועמדים הסופיים התמודד גם סרט תוצרת כחול-לבן בארבעה טקסים שונים, אך מאז לא היה אף סרט ישראלי שהצליח לעשות זאת.
לכתבות נוספות בנושא:
אז נכון, הסיכויים גם כך לא לטובתנו בימי שגרה ובטח בזמן מלחמה, אבל זה לא מונע מ"7 ברכות" לנסות בכל זאת. סרטה של איילת מנחמי, ששבה לכס הבימוי 16 שנים אחרי הפעם הקודמת ("נודל"), כבש את טקס פרסי אופיר בסערה - כשגרף עשרה פסלונים מתוך 12 קטגוריות שבהן היה מועמד (הכי הרבה זכיות מאז "האסונות של נינה" ב-2003) וקיבל את הזכות להיות הנציג הישראלי לאוסקר.
זה הזמן לציין שקמפיין אוסקר הוא קשה עד בלתי אפשרי - ודרושים זמן, אורך רוח, סבלנות, השקעה, דבקות במטרה, לא מעט מזל ובעיקר כסף, המון כסף. כל זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר באופיר אמור לקבל כ-300 אלף שקל מענק לקמפיין האוסקר שלו, אך במקרה של "7 ברכות" העברת הסכום נעצרה עם פרוץ המלחמה.
"סדר העדיפויות של מדינה בזמן מלחמה… אין לנו השגות. זה היה מאוד ברור שלשם זה הולך", אומרת מנחמי בשיחה עם ynet. "ודווקא בתקופה כזו אסור לוותר על התרבות. זה עניין של גישה. הגישה של מדינה במצב חירום להפסיק הכול, לעצור וללכת רק לכיוון אחד היא גישה מובנת, ועדיין...".
אלינור סלע, שכתבה את התסריט יחד עם ריימונד אמסלם וגם משחקת בסרט, מסכימה ומוסיפה: "כשדיברנו עם תורמים, המנטרה שחזרה על עצמה ומה שאמרנו להם זה 'אם אתם יכולים לתרום בשתי ידיים, אז באחת תתרמו למלחמה, לחיילים ולהחזרת החטופים, וביד השנייה תתרמו לתרבות ולחינוך כדי שלא נמשיך לחיות על החרב'".
6 צפייה בגלריה
"עוד לפני המלחמה, הדיבור פה היה שאם יש איזשהו סרט שיש לו סיכוי שזה יקרה איתו, זה הסרט הזה". אלינור סלע וריימונד אמסלם מתוך הסרט "7 ברכות"
(צילום: מריה ברודקין, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"אפשר להגיד שאנחנו התחלנו את הקמפיין הזה מהמקום הכי חסר תקווה שיכול להיות. לא היה לנו אפילו דבר אחד לסמן עליו 'וי' מכל הדברים שנדרשים כחלק מהקמפיין הזה", מוסיפה מנחמי. "וזה בדיוק מה שהדליק אותנו. לא היה לנו סוכן מכירות, שזה אומר בלי הפצה בינלאומית - לא היו לנו פסטיבלים בכלל. ואין דבר כזה, מה זה לבוא בלי פסטיבלים? ולא היה לנו תקציב - אם אתה רוצה שלפחות ירגישו אותך ואין לך את כל האסמכתאות מאחוריך, לפחות שים כסף על מודעות. גם לא היו לנו מפורסמים או כל מיני דמויות חשובות שהסכימו לקדם אותנו, כי כולם היו עסוקים, בצדק, במשהו חשוב הרבה יותר. ואחרים לא רצו לגעת בנו עם מקל, כי למה להסתבך ולאבד עוקבים. זה אפילו לא היה מצב שלא רוצים, זה כאילו אתה לא קיים ואין אותך. בסופו של דבר קיבלנו קצת תמיכה ועזרה מהשותפים שלנו לדרך ומקהילות יהודיות בארצות הברית ובלונדון".
עד 7 באוקטובר הסרט מילא אולמות בישראל וחצה את רף רבע מיליון הצופים, נתון מרשים לכל הדעות ועדות לחיבור של הקהל ליצירה הזו. עכשיו יש הזדמנות לצפות בו שוב, או לראשונה, בימים אלה הוא חזר לבתי הקולנוע. עד אותה שבת סלע, מנחמי, אמסלם, המפיק רונן בן טל וכל הקאסט של "7 ברכות" הרגישו שיש להם סיכוי אמיתי להפתיע ולהיכנס לפחות לרשימה הקצרה של המועמדים, שתפורסם בעוד קצת יותר משלושה שבועות, ב-21 בדצמבר. אותה שורט-ליסט מכילה 15 סרטים בקטגוריה, ולפני הטקס הרשימה מצומצמת שוב לכדי חמשת הסרטים המועמדים. "עוד לפני המלחמה, הדיבור פה היה שאם יש איזשהו סרט שיש לו סיכוי שזה יקרה איתו, זה הסרט הזה", נזכרת סלע. "ואנחנו רצינו פייר פייט. העולם נעצר רק עבורנו בזמן שכל שאר המדינות ממשיכות לעשות את הקידום שלהן".
"אף אחד אצלנו לא זכר בכלל שיש סרט. זה לא היה בתודעה שלנו. הסרט הזה כאילו נקבר ב-7 באוקטובר ב-6:30 בבוקר כשכל המדינה השתנתה", מתארת מנחמי את הסיטואציה יוצאת הדופן. "היו איזה שבועיים או שלושה של שכחה מוחלטת, ודווקא כשהחלטנו פשוט ללכת ולפגוש את המפונים מכפר עזה, למרות שאפילו לא ידענו מה יקרה שם, נוצר איזה טוויסט בעלילה".
6 צפייה בגלריה
"הסרט הזה כאילו נקבר ב-7 באוקטובר". הקרנת "7 ברכות" ברחבי ארצות הברית
(צילום: מלו ציון)
הטוויסט שעליו מנחמי מדברת קרה הודות למפגש עם כמה מפונים, אחת מהם היא ליאורה אילון, אמו של טל אילון ז"ל, חבר בכיתת הכוננות של כפר עזה, שנרצח בהגנה על הקיבוץ באותה השבת. "נשים שם באו אלינו ואמרו לנו - 'תביאו לנו את האוסקר, תביאו לנו את התקווה הזאת'", מספרת סלע. "אחרי שליאורה צפתה בסרט היא כתבה לי מייל מרגש ומטלטל ואמרתי לאיילת, 'אוקיי, זה הצו 8 שלנו ואנחנו נוסעות לייצג את ישראל'".
"היה מן סחף כזה בתוך המשפחה, משפחת הסרט הזאת", ממשיכה מנחמי. "זה היה פשוט מדהים. תודעתית, אני יצאתי משם אחרת לגמרי. כי פתאום יש לך שוב תפקיד או משמעות. זה גם שינה את איך שבאנו לזה - כי אם קודם יש אלמנט מאוד אגואיסטי בסך הכול, כי התחושה היא שאתה מייצג את עצמך, אז פתאום כשזה אותחל עוד פעם, זה היה בכלל בכיוון של… 'אני רוצה לייצג את המדינה שלי', לא הייתה שום מחשבה אחרת. נהייתי פתאום פטריוטית מורעלת".
סלע מוסיפה: "אנחנו חפצי חיים, ובסוף בלי תרבות ובלי רוח ובלי נשמה אין לנו מה לחפש פה. בשביל מה אנחנו נלחמים? בשביל להילחם עוד פעם? אנחנו נלחמים בשביל לחיות".
"ומה אם באמת שונאים אותנו שם?"
השיחה איתן מתקיימת מספר ימים אחרי שהן שבו משבועיים אינטנסיביים שכללו עצירות בניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס ולונדון, כשבמהלך השהות שלהן שם המטרה הייתה להקרין את הסרט לכמה שיותר חברי אקדמיה וליצור סביבו באזז חיובי בקרב האנשים שיכולים לסייע לו להגיע לשטיח האדום בתיאטרון דולבי באל-איי בחודש מרץ בשנה הבאה, שם ייערך כמובן טקס האוסקר. עדות לכמה משפחת "7 ברכות" הזו שמנחמי וסלע מדברות עליה היא הרבה מעבר לביטוי לעוס וחסר משמעות היא העובדה שבמהלך השיחה איתן מתקשרת אליהן תיקי דיין - שזכתה על תפקידה בסרט בפרס אופיר בקטגוריית שחקנית המשנה - בניסיון להבין מה עבר עליהן במסע. "הם לא מאמינים שעוד לא דיברנו איתם", אומרת סלע בחיוך רגע לאחר שמבטיחה לדיין שתחזור אליה. "עדכנו אותם תוך כדי, יש לנו קבוצה. אנחנו באמת מחוברים ככה".
6 צפייה בגלריה
"בלי תרבות ובלי רוח ובלי נשמה אין לנו מה לחפש פה". הקרנת "7 ברכות" ברחבי ארצות הברית
(צילום: מלו ציון)
הן טסו בתקופה שבה החלו להתפרסם ידיעות על הפגנות תמיכה בחמאס בקמפוסים של קולג'ים בארצות הברית, מחאות, אלימות יותר או פחות, שהלכו והתפשטו להן ברחבי אירופה - ודעת קהל עולמית שהחלה לשכוח ממעשה הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, והתמקדה בביקורת כלפי המתקפה של ישראל על עזה. "לפני שנסענו, איילת שאלה אותי, 'ומה אם באמת שונאים אותנו שם?'", משחזרת סלע. "אז אמרתי לה, 'הם יפגשו אותנו אחרי שהם יראו את הסרט. ויהיה קשה נורא לשנוא אותנו אחרי שהם ייצפו בו. וזה באמת מה שקרה. כל האנושיות וכל ההומניות שיש בו, אי אפשר להישאר אדיש אליהן. זה נגע באנשים בכל מקום. עם האמונה הזו יצאנו שיש בסרט הזה משהו שיכול להביא את ישראל ולייצג אותה".
למרתון ההקרנות שלהן יצאו השתיים חדורות מטרה וידעו שבתקופה כזו אין אפשרות להתנתק מהמצב במדינה, המלחמה בעזה ונושא החטופים שמהדהד בכל מקום שאליו הן הגיעו. עלילת הסרט מספרת על מארי (אמסלם), שגרה שנים בצרפת וחוזרת לארץ כדי להתחתן עם בחיר ליבה (ערן מור). משפחתה עורכת לה, כמיטב המסורת, שבוע של ארוחות חגיגיות כדי לציין את האירוע המשמח, ושם צפים כל משקעי העבר ובעיקר העובדה שהיא נמסרה מאימה חנה (דיין) ברוכת הילדים לדודתה גראציה (רבקה בכר) על פי מנהג שהיה מקובל במרוקו של שנות ה-50 ונקרא "הלוואת ילדים". אז נכון, בניגוד לסרטים רבים שנעשים בארץ וכאלו שייצגו בעבר את ישראל בטקס האוסקר, אין שום קשר לצבא או לסכסוך הישראלי-פלסטיני, נושאים רלוונטיים מאין כמוהם בימים אלו, אך המציאות כבר עשתה את הקשר שלה לעלילה ולתסריט.
6 צפייה בגלריה
"הם לא מאמינים שעוד לא דיברנו איתם. אנחנו באמת מחוברים ככה". ריימונד אמסלם ותיקי דיין מתוך הסרט "7 ברכות"
(צילום: מריה ברודקין, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"בסוף ההקרנה בניו יורק, פתאום באו אליי שני מרוקאים וחיבקו אותי, בוכים עם דמעות", אומרת סלע. "ואחד מהם אומר לי, 'אנחנו מרוקאים מוסלמים'. ואני מרגישה לרגע את הנשימה שלי נעתקת כי אני מחובקת נורא חזק, ואני אומרת לעצמי, 'אבל הוא אוהב את זה, ואנחנו בטוב'. והדברים האלו היו שווים את הכול. איילת תמיד אמרה שכל אחד במלחמה הזו חיפש איפה הוא יכול לתרום. וזה דבר שרק אנחנו יכולות לעשות. אף אחד עוד לא קיבל את המנדט לייצג את ישראל עם הסרט באוסקר".
האם ואיך הדיבור על המלחמה עלה במהלך ההקרנות?
מנחמי: "הוא עלה קודם כל בגלל שזה סרט על משפחה, על נרטיבים שונים בתוך משפחה, על סליחה בתוך משפחה, על קבלה, על הבנה, על השלמה, וישראל עכשיו זו משפחה. זאת אומרת - האנלוגיה נדרשת, לא רק מתבקשת. והיה נורא קל להקביל את זה למה שעוברת עכשיו החברה הישראלית. על הצורה שבה אנשים מתמודדים, הצורה שבה פתאום שכחו מכל מה שהיה ומתלכדים יחד, זה משהו שמאוד מתהדהד גם בסרט. הוא מדבר על כמה שסליחה חשובה - ומצד שני, היום יותר מתמיד אנחנו מרגישות שיש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם".
סלע: "כרגע הסרט יכול להיות סוג של מצפן. הוא מסתיים במילים 'תחפשו את הסליחה בתוככם' - ובעצם, תפתחו את הלב ותמצאו אותה שם. ואני אומרת לזו שכתבה את זה, לעצמי, 'רגע, הנה, אני פותחת ואין שם סליחה', ויותר מזה, ברור לי שלא צריך ואי אפשר לסלוח על רשע מוחלט. בסוף עקרונית, אני יודעת שזה המצפן, בסוף אנחנו רוצים לחיות פה חיים הומניים. ופתאום הדברים השתנו לנו כיוצרים במוח ובתודעה ובתפיסה. אי אפשר היה להפריד בין הסרט והמציאות".
6 צפייה בגלריה
"כרגע הסרט יכול להיות סוג של מצפן". איילת מנחמי ואלינור סלע בהקרנת "7 ברכות" ברחבי ארצות הברית
(צילום: מלו ציון)
אתן נמצאות בסיטואציה דומה לזו שאוקראינה הייתה בה לפני האירוויזיון ב-2022 - כשפרצה המלחמה שם ואז לכולם היה ברור שהם זוכים, אפילו עוד לפני שידעו מי ייצג אותם. איך יעבוד האפקט הזה במקרה שלכן?
סלע: "יכול להיות שזה מאוד עוזר ובאותה מידה יכול להיות שזה מאוד מפריע, אבל מאוד הייתי רוצה שהשיח הזה לא יהיה רלוונטי לגבי הסרט. מאוד הייתי רוצה לזכות כי הסרט הזה הוא טוב וראוי, ולא לזכות אם הוא לא כזה. אני לא חיה בוואקום ויודעת שזה יכול להשפיע לכאן או לכאן, אבל זה גם חלק מתפיסת העולם שלי - אם יש שני צדדים, אני תמיד אסתכל על הצד שרוצה לאהוב את זה ורוצה שזה יעזור".
מנחמי: "ואני אסתכל על הצד השני".
סלע: "ולכן זה עובד כל כך טוב".
מנחמי: "זה מאוד מאוזן, אבל נוטה לכיוון שלה, פשוט כי היא הרבה יותר משכנעת ואני סתם מפחדת ומחפשת איפה שונאים אותי. היא הנשק הסודי של הקמפיין שלנו וסוחבת אותנו קדימה עם האמונה הבלתי מתפשרת שלה. אותי כל הזמן הפחיד העניין הזה של ההסברה. אין לי בכלל את הכלים לעבוד בצורה של הסברה נכונה. יש את האנשים שהתפקיד שלהם זה לעמוד על הבריקדות ולהחזיר אש כמו שצריך, בחדות וביעילות. ויש גם מסלולים עוקפים של הדבר הזה, להפתיע ולאגף ממקומות אחרים. לכן אני לא חושבת שזה לא זמן נכון לסרט כמו '7 ברכות' להסתובב עכשיו ופתאום להתקיל אנשים מכיוון שלא חשבו שקיים ולגרום להם לפתוח את הראש ואת הלב".
סלע: "הייתה הבנה שאנחנו גם חלק מהמאמץ המלחמתי, אנחנו המלחמה על התודעה, שהיא בסוף המלחמה החשובה ביותר - כי בתודעה מתחיל כל הרשע ומתחיל כל הטוב".
