כמו הרבה יצירות אמנות שמצאו את עצמן תחת ההגדרה המחייבת "קאלט", גם "באפי קוטלת הערפדים" מקטבת. יש כאלו שיצטמררו לשמע המילים "לכל דור נולדת קוטלת: נערה אחת בכל העולם - הנבחרת. היא לבדה תילחם בערפדים, בשדים, ובכוחות האופל [..] היא הקוטלת". לכאורה זה נשמע כמו קשקוש: נערה אמריקאית שנאלצת לתור את בתי הקברות בלילות ולקטול ערפדים במקום ללמוד לבגרויות. אבל עבור דורות שלמים ש"באפי" גידלה, העולם והחיים עצמם הפכו לקצת פחות קשים בזכותה.
20 שנה חלפו היום (שבת) מאז שירדה מהמסך, באחד מפרקי הסיום המפוארים והמרשימים של הטלוויזיה - Chosen, ולאחרונה הסדרה - ששודרה בין שנת 1997 לשנת 2003 - חזרה לכותרות ולחיינו כשעלתה לצפייה בדיסני+. מה הופך אותה לחשובה גם היום? ולמה היא נחשבה לפורצת דרך בתקופתה? הקוטלת (ולא ציידת, למקפידים) לא זכתה להצלחה מיידית והייתה איטית ומוזרה בעונתה הראשונה. כמעט כל הקונפליקטים היו יכולים להיפתר באמצעות טלפון סלולרי. לבאפי היה רק ביפר עתיק ("אם האפוקליפסה מגיעה, ביפ מי!"). ובכל זאת, הצפייה בה מתגמלת, מצחיקה, מרגשת, ואפילו נותנת כלים לחיים.
המורשת של "באפי" מתממשת ביותר סדרות על המסך ממה שאפשר למנות. היא הייתה בין הראשונות ליישם את הטכניקה של "תיקים באפלה", שמשלבת את "מפלצת השבוע" לצד קו עלילה מתפתח ארוך יותר שנפרס על פני עונות שלמות קדימה, כשלכל עונה יש תמה מרכזית שסביבה ארוגות העלילות השונות. אפשר להרגיש את באפי באימה הטינאייג'רית השנונה של "הצהובות" (Yellowjackets), בעוצמה השקטה והיציבה של אלי ב"האחרונים מבינינו", בהנהגה הנשית הקולקטיבית של "הכוח", בשאלות על האינדיבידואל והממסד ב"גברת דייוויס", בטראומה של אילבן ומקס ב"דברים מוזרים" ואפילו אצל שיב רוי, המיליונרית הבודדה שנלחמת בתקרות זכוכית ב"יורשים". הרשימה ממשיכה כי "באפי" שינתה את הטלוויזיה, ומאז היא מתגלמת בכל מקום בו יש מאבק בין טוב לרע, ונחישות בלתי מתפשרת לדבוק בחיים, אכזריים וגיהנומיים ככל שיהיו.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
"זו סדרה שעוסקת בצורה רגישה בפוסט-טראומה ובלחיות בפחד, מכל מיני סוגים", מספר קוואמי (אייל פרידמן), שדרן רדיו, מעריץ מושבע ומנהל תחנת הרדיו "הקצה" (שבה משדרת בין היתר כותבת הכתבה - גילוי נאות). "חוויתי אותה - ואני חווה אותה גם עכשיו בצפייה מחודשת - כסדרה שיכולה לעזור לאנשים להתגבר על טראומות ילדות, שזה המקרה שלי. עצם זה שהיא מעצימה את הטראומות על ידי הפיכתן למפלצות 'אמיתיות', לצד רוע אנושי אמיתי, והדרך שבה הדמויות מתמודדות, נתנה לי תחושה שאני לא לבד. היא מראה שאפשר להיכנס לדיכאון הכי נוראי, להגיע לתחתית התחתיות, ולצאת מזה. הסדרה מעודדת אותנו לדבר, לתקשר, לחפש אנשים שאפשר יהיה לדבר איתם, לא להישאר לבד".
"הצפייה בה נתנה לי כלים לחיים, ואני חוזרת ל'באפי' שוב ושוב כדי לקבל כלים", מספרת ד"ר ענבל וילמובסקי, שכתבה תזות ואף הנחתה קבוצת מחקר על הסדרה בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב. "היא לימדה את הדור שלנו קריאה ביקורתית. היום אנחנו עושות את זה כל הזמן, עם הרבה סדרות - 'הלוטוס הלבן', 'יורשים'. אני נהנית מטלוויזיה היום בזכות זה שלמדתי צפייה ביקורתית ב'באפי'. מעבר לכך, זה נתן לי מדריך לחיים עצמם. השפה שיש לדמויות של באפי, זאנדר ו-ווילו בעולמן הפנימי מיוצרת דרכך כצופה, ואת חלק מהעולם הזה. זה מעניק תחושת שייכות וכוח - כנשים צעירות ובכלל".
"באפי מבינה שהכוח טמון בחברות ובסולידריות - דברים שהתגלמו לאחר מכן בתנועת MeToo"
זה אולי יפתיע את מי שחושב על הסדרה כסדרת "אקשן" אלימה, עם כוריאוגרפיות של השמדת שדים ודיבוקים, אבל במהותה היא עוסקת בעדינות, פגיעות ורגישות. באפי נאבקת לשרוד בעולם שמאוד קשה לתפקד בו גם בלי ערפדים שמתעקשים לקום מהקבר. "הכול כאן קשה, מסנוור ואלים. כל מה שאני מרגישה, כל מה שאני נוגעת בו... זה הגיהינום", אומרת באפי כשהיא שבה לחיים מהקבר, שוב. הטקסט הזה כמובן לא היה עובד ללא משחק מלא ניואנסים ומבריק של כוכבת הסדרה, שרה מישל גלר.
"מי שאני חווה עכשיו את גדולתה, ולמרות שהיא הכוכבת של הסדרה היא הכי אנדרייטד בה, היא שרה מישל גלר", אומר קוואמי. "היא מחזיקה את הסדרה על הכתפיים. בפרקים בינוניים, היא מוציאה מים מאבן. היא מצליחה לגלם מישהי שעל פניו לא אמורות להיות לה בעיות בחיים. אפשר להגיד שהיא יפהפייה ובטח משיגה את כל מה שהיא רוצה, אבל לא הולך לה. היא בעלת כוחות על ומאומנת בלהרוג רשע גדול מהחיים, אבל בחיים הקטנים היא מתקשה בהתמודדות. היא לא מצליחה להשיג את הכלים כי היא עסוקה בלהציל את העולם. היא לא בטוחה בעצמה, מגושמת, נשבר לה הלב".
למרות העדינות הטבועה בה, "באפי" מעלה לאורך כל הדרך דיונים על כוח. למי יש אותו, מי רוצה אותו ואיך אפשר להשתמש בו. "זו הייתה סדרה מאוד פוליטית. בא לי לחזור לראות אותה כדי להבין משהו על המחאה כרגע, על קונספט של התנגדות, איך אנחנו מתנגדות פוליטית, חברתית, פנימית וחיצונית", מסבירה ד"ר וילמובסקי. "בעונה השלישית, באפי עומדת מול פוליטיקאי מושחת שיש מאחוריו שנים של רוע ושחיתות, ובזכות החבירה לאחרים, ביחד, הם מתגברים עליו".
הכוח שיש בהתארגנות ובלחימה משותפת כנגד האויב, לא משנה כמה עצום ואלמותי הוא, חוזר כפתרון האולטימטיבי לאורך הסדרה. בפרק האחרון (ספוילר!!!), ווילו המכשפה פונה אל מכשפות מדורות קודמים. לפעמים אי אפשר להצליח לבד, אבל האימהות הרוחניות יכולות לעזור. "מדובר בחיבור להיסטוריה נשית שמאפשרת לך לממש את הייעוד שלך. ההתחברות לשושלת מכשפות שהיו שם לפניהן עוזרת להבין שאת לא לבד גם במובן הזה".
הצורך בפנייה אל השושלת מגיע כי חלק מהרשע שבאפי וחבריה מתמודדים נגדו פשוט גדול מדי בשבילם. בניגוד לגיבורות על אחרות, הכוח של באפי לעתים קרובות מוגבל. היא לא יכולה לנצח את כולם כל הזמן. "היא מבינה שהכוח טמון בחברות ובסולידריות. אלו דברים שהתגלמו לאחר מכן בתנועת MeToo. לדבר, להציף, לעזור אחת לשנייה ולסמוך זו על זו. זו סדרה שגורמת לך לחשוב כל הזמן על החיים, וזו גם סדרה שגורמת לך להרגיש. שילוב של שכל פלוס רגש, זו אהבה. זה 'באפי'", מסכמת ד"ר וילמובסקי.
למרות האפקטים שהתיישנו, הצפייה בה עדיין מתגמלת. "אולי מטאפורת התיכון כגיהינום התיישנה קצת, אבל בעיניי יש הרבה הקלה בכך שמישהי שצריכה להציל את העולם מתמודדת עם אותן בעיות שהיו לי כנערה", מספרת הסופרת רותם ברוכין, שמעידה כי הושפעה מהסדרה ביצירתה. "היו בה הרבה דברים חריגים לתקופתה - למשל העולם שלא היה שחור ולבן, אלא מלא בגוונים של אפור וכלל דמויות של נבלים שעוררו אמפתיה וחיבה מצד הצופה. זה נשמע מובן מאליו בימינו, אבל זה היה מהפכני מאוד בתקופת 'באפי'".
"כשהתחיל הסקס הלסבי, הבנתי שאני צופה במשהו קיצוני"
בהקשר הישראלי שלה, באפי היא דוגמה להתנגדות להסללה. בישראל, שבה יש מסלול ברור (תעודת בגרות מלאה - שירות צבאי - טיול במזרח/בדרום אמריקה - תואר - עבודה - נישואים וילדים), יש משמעות גדולה לאישה צעירה שלא רוצה ללכת כצאן לטבח אחרי ה'ייעוד' שלה, שאותו לא הורשתה לבחור בעצמה. "ההתנגדות שלה מאוד מורכבת", מבארת ד"ר וילמובסקי. "בעונות הראשונות, ההתנגדות היא לייעוד שלה. היא רוצה לחיות חיים של נערה 'רגילה', בעולם בטוח. היא מבינה שזה לא אפשרי והיא חייבת להתגייס למשימה. אני עוד רגע בת 50, אני לא בת 16 - אבל משהו בסיטואציה על-זמני ברמת הקונפליקט, מתי אני נקראת לדגל ומתי בוחרת בחיים שלי".
יש לא מעט אנשים שמעידים כי הצפייה הרפטטיבית ב"באפי" לאורך השנים מסייעת בהבנה שלנו את עצמנו. "לצפות בסדרה מכיתה ו' ועד היום, נותן לי תחושה של עקביות עם העצמי שלי", מסביר אלעד בר-נוי, מגיש הפודקאסט "פופ אפ" בכאן תרבות. "לאורך השנים אנחנו מחליפים הרבה זהויות, ומשתנים. חזרתי בשאלה, עברתי לעיר, הפוליטיקה שלי השתנתה. היה ב'באפי' משהו שעזר לי להבין מי אהיה כשאהיה גדול. ידעתי שהחיים שמתוארים שם זה הכי קרוב שיהיה לחיים שיהיו דומים לשלי, למרות שיש מפלצות ושדים. זו התבגרות שאני יכול להזדהות איתה, 'באפי' גם עזרה לי להכין את עצמי לאבל ואובדן".
איך סדרת טלוויזיה יכולה לעשות את זה?
"הפרק The Body (אזהרת ספוילר: פרק שבו אמה של באפי, ג'ויס, מתה במפתיע. נ"פ) הוא טקסט מכונן בחיים שלי. זו הפעם הראשונה שראיתי משהו שמתאר את התחושה הזו, שמוות ולהיות בני אלמוות זה טיפשי. זה גם קשור לגישה של הסדרה למוות: באפי מתה וחוזרת. למרות הסופיות, המוות אקראי: יש לזה ממד משחרר. כשמחזירים אותה לחיים והיא לא רוצה לחזור, ההתמודדות עם זה פנומנלית. על מי אנחנו חושבים כשאנחנו מתאבלים? על האדם שהלך או על עצמנו?".
בר-נוי נחשף ל"באפי" כילד בעולם סגור ומלא מגבלות. "הייתי ילד דתי, לא היו לנו כבלים בבית, והיה אינטרנט כשר. לא הרשו לי לראות הרבה סדרות. 'באפי', בגלל שהייתה מקוטלגת תחת 'אימה', נתנו לראות. חשבתי שאני היחיד בעולם כי אף אחד אחר לא צפה בזה. זה היה עולם פנימי שלי עם עצמי, גילטי פלז'ר. רק כשהגעתי לתל אביב, הבנתי שהקהילה הקווירית התכנסה סביב זה".
עבור בר-נוי, הקוויריות של הסדרה הייתה מפתיעה ובלתי צפויה. "כשהתחיל הקטע הלסבי בסדרה, הבנתי שאני צופה במשהו קיצוני שאני לא אמור לראות. כשהיה סקס לסבי (בפרק המיוזיקל, Once More With Feeling. נ"פ) - זה היה וואו".
מערכת היחסים הלסבית (יש שיאמרו ביסקסואלית) בין ווילו רוזנברג לטארה מקליי הייתה משמעותית בעולם הטלוויזיה, וגם חלוצית. מרטי נוקסון, אחת מהכותבות הבולטות בסדרה, סיפרה בריאיון שהיא התקשתה לגרום למערכת היחסים הזו להימשך יותר מפרק אחד. "אפשר להראות בנות מתנשקות פעם אחת, אבל אי אפשר להראות אותן מתנשקות פעמיים. כי בפעם השנייה זה אומר שהן אהבו את זה".
באפי, טארה ו-ווילו יוצרות סביבן משפחה שהן בחרו, Chosen Family. בעולם של "באפי", המשפחה שנולדנו אליה היא לא בהכרח המשפחה שאפשר לסמוך עליה. אביה של באפי נעדר, אביו של זאנדר שיכור, הוריה של ווילו מזניחים אותה, וקרוביה של טארה יוצאים נגדה כשמגלים שהיא מכשפה (מטאפורה יפהפייה ללסביות). התפיסה של Chosen Family נוכחת בעיקר בקרב להט"בים, שלעתים נדחים ומגורשים על ידי המשפחה הביולוגית שלהם. הרעיון מבוטא באופן יפהפה בסדרות כמו POSE (נטפליקס), בהן קוויריות וטרנסג'נדריות חסרות בית "מאומצות" על ידי "אימהות" שדואגות עבורן לקורת גג. שנים לפני שהיו סדרות שעסקו בקהילות קוויריות, "באפי" נרמלה את הנראות שלהן על המסך.
בזמן אמת, הצלחתה של "באפי" בקרב הקהל הישראלי לא הייתה מובנת מאליה. השימוש בערפדים כמטאפורה במרכזה הציב אתגר מקומי. ד"ר עלינא ברנשטיין, מהחוג לקולנוע ולטלוויזיה במכללה למנהל ואוניברסיטת ת"א, זוכרת את הפופולריות העצומה של הסדרה בקרב סטודנטים, שהגישו לה אינספור עבודות בנושא לאורך השנים, ומסבירה שזו הייתה הצלחה לא צפויה. "התכנים שעוסקים בערפדים נשענים על הנצרות, שבמשך הרבה שנים בארץ לא הכירו. סרטים וסדרות כאלו לא בהכרח זכו להצלחה. במובן הזה, ההצלחה של 'באפי' הייתה מפתיעה".
באותה התקופה היו עוד גיבורות כמו באפי על המסך הקטן?
"לא. זה משמעותי, כי בעיניים של שנת 2023, פוסט סדרות דוגמת 'משחקי הכס' וכו', זה לא נראה מיוחד. אבל באותה התקופה, לא היו סדרות בהן האישה במרכז. הייצוג שלה כאישה חזקה היה פורץ דרך. פריצות דרך כאלו מתאפשרות בתכנים בעולם הפנטזיה כי אז, לכאורה יותר קל לעכל את זה. היא הייתה פורצת דרך והשאירה חותם".
היום אנחנו חיות בשפע בלתי נתפס של גיבורות על. מארוול ודי-סי מתחרות ביניהן על פס הייצור של גיבורות חזקות ומשמעותיות, ושולפות מנבכי הארכיון כל דמות נשית שאי פעם לבשה גלימה. אבל כשווידון רצה לפתח את "באפי" זו לא הייתה משימה קלה. נשים צעירות לא נתפסו על ידי מנהלי הרשתות כגיבורות שיכולות לדבר לקהל רחב.
היית חושבת אז שנחיה בעולם שבו יש 200 גיבורות על?
"בתקופה של 'באפי'? ממש לא. בקומיקס, כן היו גם אז הרבה גיבורות על. אבל בטלוויזיה, לא. חלק מסוד המשיכה של 'באפי' זה שלא היו דימויים כאלה. היא הייתה משהו אחר".
"אנחנו כועסות על ג'וס ווידון, אבל הסדרה הייתה יותר מסך ההוגה שלה"
דיסוננס מכאיב עומד בין הערכים שבבסיסה של "באפי" לבין היעדר הערכים לכאורה של היוצר שלה, ג'וס ווידון, במאי עטור פרסים. אחרי עשורים של שמועות, כיום ידוע שסט הצילומים של הסדרה היווה סביבת עבודה רעילה. ווידון נחשב לפמיניסט עד לשנת 2017, עת אשתו לשעבר קאי קול כתבה שהוא "צבוע שמטיף לפמיניזם" שבגד בה לאורך הנישואין שלו, כולל עם שחקניות על הסט של "באפי". בתחילת שנת 2020, השחקנים ריי פישר וגל גדות הישראלית - שכיכבו ב"ליגת הצדק" שלו מבית די-סי - טענו שהוא התייחס אליהם בצורה משפילה. גדות אמרה שהוא איים ש"יהפוך את הקריירה שלה לאומללה". ווידון הכחיש, וענה בהתנשאות שגדות לא הבינה אותו נכון, כי אינה יודעת אנגלית כראוי. "הבנתי אותו באופן מושלם", ענתה גדות.
כריזמה קרפנטר, שגילמה את קורדיליה בסדרה, כתבה בטוויטר שלה שווידון היה "אכזרי באופן תדיר" כלפיה. לטענתה הוא השפיל אותה כשהייתה בהיריון, קרא לה "שמנה" ופיטר אותה מצילומי סדרת הספין-אוף "אנג'ל" מיד לאחר הלידה. שרה מישל גלר עצמה לא מוכנה לדון בעניין. השחקנית שגילמה את אחותה הקטנה של באפי, דון סאמרס, הלוא היא מישל טרכטנברג ("גוסיפ גירל"), כתבה באינסטגרם שלה בתגובה שהיה חוק שלפיו אסור היה לווידון להיות באותו חדר לבד איתה. היא הייתה בת 14 בעת הצילומים.
כיצד ניתן ליישב את הקונפליקט בין היות הסדרה מקור של כוח ושמחה עבור דורות שלמים, לבין היות היוצר שלה אחראי לכאורה לאומללות רבה? "בקהילה שהייתי חלק ממנה היה מאוד נהוג להעריץ את ווידון ואת הכתיבה שלו, לעקוב אחרי כל יצירה חדשה ולומר, 'ג'וס הוא הבוס!'", מספרת ברוכין. "לקח לי זמן לחזור ליהנות מ'באפי'. אני פוסלת ושוללת את מעשיו של ווידון, מאמינה למתלוננות, יודעת שהוא עשה דברים איומים. אבל במקביל, מסוגלת לאהוב את היצירה שלו ואת המסרים שלה. חשוב לזכור ש'באפי' היא יצירה שהיו שותפים לה אלפי אנשים לאורך השנים - כותבות, במאים, שחקניות, עורכים, צלמות, מוזיקאים ואחרים. לאהוב את 'באפי' זה גם לאהוב אותם, מבחינתי".
"זה שם אותנו בקונפליקט לא פשוט. אבל זו יצירה שלנו, כי גם אנחנו יצרנו אותה", אומרת ד"ר וילמובסקי. "צפינו בה ביחד. עם אחיות, חברות, קבוצות מחקר. עשינו ריקליימינג, ניכסנו אותה לעצמנו. אז אנחנו כועסות עליו, אבל הסדרה הייתה יותר מסך ההוגה שלה".