לפני כעשור ביקר הבמאי אלכס גיבני בישראל לצורך תחקיר שעסק בתוכנה סטוקסנט. החקירה המאומצת שביצע על הסיפור הסתבכה כשיצא לצלם את הכור הגרעיני בדימונה, ועוכב על ידי המאבטחים חשדניים שתשאלו אותו ודרשו ממנו למחוק את החומרים. בסופו של דבר, הקולנוען נשלח לדרכו וחזר הביתה כדי להשלים את הפקת הסרט "ימי אפס", שבו חשף כיצד התוכנה הזדונית המתוחכמת שפיתחו יחדיו מערכות הבטחון של ארצות הברית וישראל לבלימת תוכנית הגרעין האיראנית, יצאה משליטה בגלל התעקשותו של בנימין נתניהו להפעילה מוקדם מדי ללא אישור הממשל האמריקני. החלטה חד-צדדית שהתקבלה בתדהמה על ידי יועצי נשיא ברק אובמה וזכתה לתגובה בוטה מצד סגנו ג'ו ביידן, שלפי אחת העדויות קילל את נתניהו בדיונים בבית הלבן. הפרשה כולה הוצגה לעומקה ולרוחבה בבכורת הדוקו בפסטיבל ברלין ב-2016, בו שולבו, כמה מפתיע, צילומים של הכור. גיבני הצליח להערים על המאבטחים ולהבריח את החומרים.
עד היום גיבני מסרב לדבר על אותה תקרית על גדר המתקן הסודי, ובשיחות שערכתי איתו בעבר הסביר כי מעדיף לא להתבטא בנושא. ניכר שהוא מתייחס לרשויות הממשל בישראל בחשדנות, וכך גם במקרים של פוליטיקאים ובעלי הון ברחבי העולם וגם בארצו. "ימי אפס" ביטא את נועזותו של גיבני בן ה-70, ולא כל כך בגלל המפגש הלא נעים את מאבטחי הכור, אלא בגלל שהצליח לשפוך אור על התנהלות של מערכות הביטחון בארצות הברית ובישראל שנעשות במחשכים, וההתנגשות בין הנהגות שתי המדינות סביב סטוקסנט. התחקיר המעמיק של גיבני חשף פרקטיקות סודיות של סוכנויות הביון כנגד תוכנית הגרעין האיראנית, וניתח כיצד התוכנה המתוחכמת שנועדה להתנחל במחשבים האיראניים ולחבל בהם באיטיות ובחשאי, הופעלה מוקדם מדי וזוהתה על ידי האיראנים והרוסים, ואף יצאה מכלל שליטה כפנדמיה שהדביקה מתקנים צבאיים ואזרחיים בכל העולם.
בסרט המטלטל, הצביע גיבני על האחראי הראשי למחדל לטענתו - ראש ממשלת ישראל נתניהו. ועתה הוא חוזר לעסוק בו, הפעם כמפיק האחראי של הדוקו "תיקי ביבי" (The Bibi Files) שיוקרן בהקרנה מיוחדת בשבוע הבא במסגרת פסטיבל טורונטו. בסרט שביימה אלכסיס בלום, ייחשפו תיעודים שלא נראו עד כה מחקירות נתניהו ובני משפחתו בפרשות השחיתות השונות עליהן הוא עומד לדין בימים אלה. על פי צוות פסטיבל טורונטו, הסרט שיוצג בגרסתו הלא סופית, יקשור בין ענייניו המשפטיים של נתניהו לבין מדיניות החוץ ויכלול ראיונות עם אהוד אולמרט, עד המדינה ניר חפץ, ראש השב"כ לשעבר עמי איילון והעיתונאי רביב דרוקר, שמשמש גם כמפיק שותף. גיבני חשף כי ההקלטות של חקירות בנימין נתניהו, אשתו שרה ובנו יאיר שאירעו בין השנים 2016 ו-2018 הודלפו לרשותו בשנה שעברה, ולאחר מכן החלה מלאכת הבימוי והעריכה של בלום ושלו על מנת להשלים את הסרט ולהציג את הזווית הזו, המוכרת בשיח הציבורי בישראל, גם לקהילה הבינלאומית, ובמיוחד בעת הזו.
3 צפייה בגלריה
"ראייה רבת עוצמה לאישיותו הנתונה לשיחוד ולשחיתותו ואיך הוא הוביל אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום". בנימין נתניהו. מתוך The Bibi Files
(צילום: Courtesy of TIFF)
"ההקלטות הללו שופכות אור על דמותו של נתניהו - שהיא חסרת תקדים ויוצאת מן הכלל. הן ראיה רבת עוצמה לאישיותו הנתונה לשיחוד ולשחיתותו ואיך הוא הוביל אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום", אמר גיבני למגזין "וראייטי", והסביר כי לחומרים הללו יש חשיבות עכשווית במיוחד בעת הזו כשהמלחמה העקובה מדם בעזה ממשיכה, "צריך להתמודד עם החומרים הללו ועם האישיות של נתניהו בזמנים האלה כשאומרים לנו 'או, השיחות הללו הן ליום אחר כי נתניהו נמצא באמצע מלחמה'. הרגשנו שזה חשוב, ובכל הכנות, זו החובה שלנו כאזרחי העולם להפיץ את הסיפור שלנו כמה שיותר מהר מכיוון שבני אדם מתים על בסיס יומיומי". למרות שגיבני מזהה את חשיבות הרגע, בריאיון ל-ynet מ-2019 שהתקיים לרגל סרטו "האזרח חודורקובסקי", שעוסק באוליגרך הרוסי מיכאיל חודורקובסקי, שנוא נפשו של ולדימיר פוטין, הצביע הבמאי על המשותף בין פוטין לנתניהו. לדבריו שניהם נגועים בשחיתות ונועדו לשמר את כוחם בשלטון.
"יש דימיון בחתירה שלהם לתמרון ההמונים מכוח שנאה, פלגנות, פחד ולאומנות", הסביר אז, "זהו תכסיס עתיק וזה די ברור שנתניהו נשען עליו כשהוא מפיץ שנאה בחברה הישראלית וזה עובד לו ממש כמו במקרה של פוטין ברוסיה. בנוסף הוא משתמש באיומים ביטחוניים כדי להגביר את תחושת הפחד לטובת מטרותיו, ממש כפי שפוטין עשה במהלך תקופת הפיגועים ברוסיה. הוא האשים את הצ'צ'נים ואמר שהוא יזרוק אותם לאסלה, וכך הציג את עצמו כאדם החזק שימגר את האיום. זה עבד עבורו ברוסיה, וככל שאני מתרשם זה עדיין עובד עבור נתניהו בישראל". עם זאת, הקולנוען הבהיר כי יש עניין מהותי שמבדיל בין הדמוקרטיה הישראלית בראשה עוד נתניהו לבין שלטון היחיד של פוטין ש"לקח את השליטה על זרועות החוק. הוא הבין שאם הרשות השיפוטית תיענה לו ולכוחו הפוליטי, הוא יוכל לשמר את כוחו". מאז כמובן, הובילו נתניהו ושריו את היוזמה להפיכה משפטית גם בארץ.
מעצב את התמונה הגדולה ומביאה לידיעת הציבור
בשלב הזה אולי נדמה לכם שגיבני, יצא למלחמת חורמה אובססיבית נגד נתניהו, אולם ראש ממשלת ישראל הוא רק אחד מהאישים והארגונים שהקולנוען זוכה האוסקר התריס מולם באמצעות יצירתו. לאורך השנים ביים והפיק סרטים שתיארו את קריסת תאגיד האנרגיה האמריקני אנרון וקברניטיו המושחתים ("אנרון: האיש החכם בחדר" שהיה מועמד לאוסקר ב-2006) ואת עלייתה ונפילתה של היזמית אליזבת הולמס שייסדה את הסטארט-אפ הרפואי תראנוס, וכעת מרצה עונש מאסר ("הממציאה: דם והונאה בעמק הסיליקון", 2019). הוא הציג את ארגון וויקיליקס על דרכי פעילותו ("אנחנו גונבים סודות: סיפורו של אתר ויקיליקס", 2013) וגולל את סיפור הרמייה של רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג ("לאנס ארמסטרונג: השקר", 2014). הסרט "מונית לצד האפל" הוא זה שהניב לו אוסקר ב-2007 על חשיפת פרשת התעללות עגומה בבסיס חיל האוויר בגראם באפגניסטן, אליו נלקח נהג מונית מקומי על ידי חיילים אמריקנים שחקרו אותו, והתעללו בו עד למותו.
הוא גם התייצב בעוז מול הכנסייה הקתולית עם תחקיר מצמרר על השתקת מקרי ניצול מיני על ידי כמרים (Mea Maxima Culpa: Silence in the House of God, 2012), אולם את הרעש הגדול ביותר עורר סרטו התיעודי על הכנסייה הסיינטולוגית דווקא. ב"סיינטולוגיה וכלא האמונה", גיבני סיפק הצצה למאחורי הקלעים של הכת שהצליחה למשוך סלבריטאים רבים, והמוני אנשים מן היישוב, וחשף כיצד ראשיה המניפולטיביים משמרים אותם ונוטלים את מיטב כספם תוך הבטחות ריקות מתוכן וסחיטה באיומים. יש הטוענים כי הסרט, שיצא ב-2015, האיץ את הידרדרות הסיינטולוגיה ומוסדותיה והביא חברים ידוענים כמו טום קרוז, ג'ון טרבולטה ואחרים להתכחש אליה. סרט נוסף שהשפיע רבות על השיח הציבורי בארצות הברית היה "לקוח מספר 9: עלייתו ונפילתו של אליוט ספיצר" מ-2010 שהביא למסך את סיפורו של התובע הכללי של ניו יורק שאיים לפעול כנגד ראשי וול סטריט ומצא עצמו מעורב בסקנדל פומבי יזום בגלל חיבתו הסודית לנערות ליווי.
למרות הקריירה המפוארת ותהילת העולם השמורה לו ושזיכתה אותו בין השאר גם בפרס אמי למפעל חיים, גיבני הוא לא אחד מאותם יוצרים דוקומנטריים שיוצאים לשטח ומסכנים את חייהם. הוא מעדיף לעצב את התמונה הגדולה ולהביאה לידיעת הציבור, מה שמחייב ממנו אומץ לב מול הגורמים רבי העוצמה מולם הוא מתייצב וכן הקפדה על הדיוק העובדתי. "יש אנשים שלוקחים סיכונים גדולים ממני, בשדה הקרב למשל. אני לא רואה את עצמי כגיבור אבל אני מכיר בכך שהנכונות שלי לדבר בפתיחות על עוולות נותנת לי כוח", הוא אומר, "תמיד הרגשתי צורך להיות זהיר מאוד בנוגע לעובדות, אבל מעולם לא חששתי מאיומים מוחשיים. עם זאת, יש תמיד דאגה וצורך בזהירות, ואסור לך להיות טיפש בדרך שבה אתה מתנהל, כי כשאתה חושף דברים ומתייצב מול אנשים רבי עוצמה, ברור שיש מי שירצה להרע לך. מצד שני, אם יש לך פרופיל פומבי, זה מספק לך הגנה כלשהי. בסופו של דבר אני לא מטורף. בעצם אולי כן".
הפרופיל הפומבי של גיבני מספק הגנה וגיבוי לא רק לו אלא גם לקולנוענים שעובדים עימו, וכן למקורות שמדליפים לו מידע וחומרים כמו במקרה של "תיקי ביבי". מהכיסא במשרד חברת ההפקות שלו Jigsaw Productions בניו יורק הוא חולש על עבודת הצוותים שלו, ולא תמיד כמשתתף פעיל. כך הוא חתום כבמאי או כמפיק על יותר מ-100 פרויקטים דוקומנטריים בהובלתו או בחסותו. הוא ככל הנראה היוצר התיעודי הכי פורה בתעשיית הקולנוע האמריקנית, ולמרות זאת הוא מוצא זמן לביים סרטים נעימים יותר לעין ולאוזן, הרחק מהמאבקים בפוליטיקאים אנשי עסקים מושחתים. רק לאחרונה עלתה לשידור ב-HBO הסדרה שלו Wise Guy על דיוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס". בשנה שעברה הוא ריגש רבים בפרופיל האינטימי שלו על המוזיקאי פול סיימון In Restless Dreams. בהתחשב בשגרה היצירתית האינטנסיבית שלו, והתשוקה למאבק ציבורי בכוחות גדולים ממנו, אולי זה מתבקש כדי למנוע ממנו לצאת מדעתו. הרי הוא לא מטורף. בעצם אולי כן.
