הצעירים שצעדו בהמוניהם בז'קטים ובמגפיים הערב (ג') ללייב פארק בראשון לציון ודאי לא ניחשו שהגעתה של וואן ריפבליק, להקה שפועלת בעיקר במחוזות המוזיקליים של 'להיטי קיץ', תתרחש ביום הראשון של החורף הישראלי. אבל על אף התחזיות הסוערות ולמזלם של באי המופע, השמיים הפכו בהירים והרוחות היו רגועות.
וואן ריפבליק מבצעים את Stop and Stare בלייב פארק ראשון לציון
(צילום: אסף מגל)
יש הופעות שמבוססות על כישרונם יוצא הדופן של המבצעים המוזיקליים שמובילים אותן, יש מופעים שנסמכים על הדמות הפופולרית שעומדת באור הזרקורים. המופע של וואן ריפבליק לא נופל על אף אחת מהקטגוריות האלה כששמים את הלהקה האמריקנית על הבמה, אלא נשען על חוויה אחרת; איפשהו בין האזנה לרצף להיטים מרומם רוח ברדיו, תוך כדי נסיעה ברכב. כזה כשהמאזינים יכולים להצטרף אליו בזמזום או בשירה, אולי גם לתופף על ההגה. עם זאת, מתישהו עולה הרצון להעביר תחנה.
דווקא כשמדובר בהרכב שנכנס עמוק לתוך לב המיינסטרים ומושמע רבות, כזה שכולם מכירים את השירים שלו, יש רעב לחוויה שונה מחווית ההאזנה המתוארת. רעב לאירוע מוזיקלי שיצליח להפוך את המפגש בין הקהל לבין הלהקה לערב חד-פעמי שייזכר רבות אחרי שכולם ייחלצו מהפקקים ביציאה מראשון לציון. במרכזה של וואן ריפבליק עומד ראיין טדר המוכשר והכריזמטי, שאחראי לרשימה הארוכה של הפזמונים שקל מדי להצטרף אליהם. אבל המופע המהודק כביכול שהוא מעניק נתפס לפרקים כמוצר מלאכותי שגם הקהל הישראלי חובב הרדיו לא לגמרי נשבה בקסמיו.
הפער מורגש כבר בשניות הראשונות בהן חברי הלהקה הכל כך אמריקנית עולים לבמה בדיוק מפתיע, כשמאחוריהם קטעי וידאו של שמש קליפורנית שמאירה על הסקייט פארק בסנטה מוניקה. תמוהה בחירתו של טדר לעלות במעיל שחור וארוך, כזה שבאי הקהל עוד לא הוציאו מארון החורף שלהם. אחרי זמן קצר הוא הבין את הלך הרוח והחליט לוותר עליו.
וואן ריפבליק מבצעים את Good Life בלייב פארק ראשון לציון
(צילום: אסף מגל)
כבר בשיר השלישי הם פנו לביצוע אחד השירים הוותיקים והמצליחים ביותר שלהם - Stop and Stare. טדר סיפר לקהל שזה השיר השני שהם הוציאו ולמראית עין נדמה היה שהוא טוטאלי ונותן את השואו. ראוי לציין שמדובר באחד הווקליסטים המצוינים בתעשייה שמדייק בגבוהים ובנמוכים ושולט בקול בחוזק ודיוק שזמרים אחרים רבים רק היו יכולים לחלום עליהם. אומנם הוא כותב לעצמו את התפקידים, מפצח את הנוסחאות של כל השירים, אבל בהופעה שלו חסר דבר אחד כדי להפוך את הנוסחה למושלמת - רגש.
עדיין הם זכו לקריאות חביבות מהקהל כשדילגו מלהיט ללהיט, Good Life האופטימי, Secrets מלא הפאתוס ועוד כמה שירים ששמותיהם לא מוכרים כמו מנגינות הפזמון שלהם. אבל רגע שיא נרשם בביצוע האנרגטי ל-Love Runs Out בו טדר השתלט בנגינה ומסיים את הנאמבר כשהוא עומד על הפסנתר הצר. בהתחשב בבמה הרטובה מדובר בסיכון לא נמוך. גם הלהקה עצמה מגוונת יחסית בהרכב הנגנים שלה, כשחבריה תפסו מקום בביצועים מסוימים גם על הכינור והצ'לו, למרות שברור כי טדר הוא הכוכב המרכזי בכל אירוע.
בשונה מהביקור הקודם, שהתרחש לפני כשבע שנים, טדר גם זכה לרגע משלו על הבמה בו התגלה בכישרונו האמיתי - בכתיבת שירים לאמנים אחרים. הוא פנה לביצוע מחרוזת להיטים והתלוצץ עם הקהל, "אני רוצה לשיר אותם, רק כדי לראות כמה מהם אתם מכירים", וחלק כבוד ל-Halo של ביונסה, Bleeding Love של ליאונה לואיס, Burn של אלי גולדינג והרשימה עוד ארוכה. על הפסנתר הוא פירק את השירים מעיבודי הפופ המוכרים שהלבישו עליהם באולפנים, ודווקא ברגע הזה בו הייתה תקווה לרגע מרגש באמת שעשוי לזרוח מתוכם - הוא סימן וי על הפזמונים באופן שמזכיר אודישן בתחרות שירה שלא מצליח לנפץ את המסך. לא בגלל שהוא לא יודע לשיר, אלא כי אין בו אמת.
2 צפייה בגלריה
הביצועים זהים לאלה המוקלטים והקהל לא מסתפק בנוכחותו של זמר מפורסם. וואן ריפבליק בישראל
(צילום: אורית פניני)
קשה לחדש כשמדובר בלהקה שמעמיסה על הרדיו שירים במשקל מזה כ-15 שנה. אבל כשהביצועים זהים לאלה המוקלטים הקהל לא מסתפק בנוכחותו של זמר מפורסם, אפילו אם הוא משלב משפטים בעברית שמעוררים התלהבות רגעית. ב-Apologize טדר ניסה להפוך את הקהל למקהלה אחת ענקית כשהעניק, באופן שרירותי למדי, ארבעה קולות מגוונים לבחירה. הניסיון עשוי היה להיות חביב, הביצוע היה מאכזב. הקהל העייף כמובן לא הבין את המשימה ודבק, איך לא, במלודיה המוכרת מהרדיו.
מזג האוויר נשאר ללא שינוי לאורך כל המופע שארך שעה וחצי והשאיר את הקהל יבש. לצערם של חברי הלהקה האמריקנית, כך גם נשארה האווירה לאורך כל המופע, והקסם החו"לי הזה שכולם כל כך היו צמאים לו, נשאר בגדר חלום קיצי רחוק. באחת השיחות שלו עם הקהל טדר הבטיח שישובו בהקדם, ואף הציע להם לתפוס את אחת מהופעות הלהקה ברחבי העולם. ספק אם משהו כזה עשוי להפוך לטרנד של ממש. הניסיון של וואן ריפבליק להפוך למה שקולדפליי הצליחו להיות עבור הקהל הישראלי הוא נאיבי למדי. הכי הרבה שילכו עבורם זה את המרחק מהאוטו למופע דרך החולות הבוציים של ראשון לציון. ובינינו, גם זה קצת יותר מדי.
