"אני כבר לא יכול לעשות קוק או אדרל, אז אני הופך את זה לבעיה שלכם", אומר ג׳ון מולייני במונולוג הפתיחה של תוכנית הלילה החדשה שלו בנטפליקס. "האם התוכנית הזו תעלה את קצב הלב שלי לרמה שבה ארגיש חי ?נראה". אחרי התכנית הראשונה של "כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני", התשובה היא "אולי. כאוס ונונסנס זה טוב, כאוס ונונסנס בהם רגעי הקרינג׳ מנצחים את רגעי הצחוק, זה קצת פחות טוב".
live
"כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ג'ון מולייני הוא אחד הקומיקאים המוכשרים שעובדים היום בהוליווד. יש לו כישרון נדיר לפרק כל נושא - כולל מאבק ההתמכרות שלו לסמים ואלכוהול - בדרך שלפעמים מצריכה כמה שניות כדי להגיב לפאנץ' ליין, אבל כשמבינים זה מספק יותר מהבדיחות של מרבית הסטנדאפיסטים האמריקאים היום. בשנה שעברה הגיש מולייני פרס בטקס האוסקר ובמשך פחות מדקה תימצת את הסרט "שדה החלומות" באופן שהפך ויראלי, ונותר זכור מכל מה שעשה מגיש הטקס, ג'ימי קימל, באותו ערב. אבל מולייני לא יהפוך לג'ימי קימל - ומשמח הרבה יותר, גם לא לג'ימי פאלון. הוא לא רוצה את זה והתוכנית החדשה שלו עושה כל מאמץ ללכת הכי רחוק מהפורמט המתיישן של תוכניות לילה.
זה התחיל כניסוי במהלך פסטיבל Netflix Is A Joke בשנה שעברה, כשמולייני אירח ספיישל של שש תוכניות בשידור חי בשם "כולם בלוס אנג׳לס". הרעיון: פאנל של אנשים מפורסמים יותר ופחות מקשקש על נושא שנקבע מראש ועונה לשאלות של צופים בטלפון. ריצ'רד קיינד הוותיק, שעושה סוג של קאמבק בזכות העונה החולפת של "רק רוצחים בבניין", הוא הסייד-קיק. יש רובוט שמסתובב באולפן, ובין לבין מבחר קטעי נונסנס. המבקרים והמדיה החברתית אהבו את הספיישל, שכלל בין היתר דיון סוחט דמעות צחוק סביב המשפט של או.ג'יי סימפסון ב-1994, ונטפליקס החליטה להפוך אותו לתוכנית לילה שבועית קבועה למשך 12 שבועות, שכבר חודשה לעונה שנייה.
הבעיה היא שהמעבר מניסוי מבולגן, נישתי וחסר התחייבויות לתוכנית בשידור חי, שזכתה למסע יחסי ציבור רציני ומשודרת בכל העולם באותה שעה, מצריך גם שינוי מחשבתי. לפחות לפי התוכנית הראשונה, זה לא קרה. המונולוג של מולייני היה משעשע ברובו, כולל בדיחות שחורות סביב מחלת סרטן השד בה נאבקת אשתו, השחקנית אוליביה מאן, אבל קיינד כסייד-קיק בעיקר מפריע.
הנושא שנבחר לתוכנית הראשונה - הלוואות לחברים ובני משפחה - כבר היה בעייתי. פאנל לא קוהרנטי באופן מכוון שהורכב ממייקל קיטון, ג'ון באאז, פרד ארמיסן והכתבת הכלכלית ג'סיקה רוי אמור היה לפצח את השאלה "האם להלוות כסף לחברים ובני משפחה, האם לצפות שיחזירו אותו ומה עושים כשזה לא קורה". זה נושא ששומרים לתוכנית השישית, וגם אז כדאי להקפיד שיהיה יותר מאדם אחד מצחיק באמת בפאנל, כי הפוטנציאל לרגעים קלאסיים שיכולים לקרות רק בשידור חי הוא אינסופי.
2 צפייה בגלריה
פאנל לא קוהרנטי במכוון. מתוך "כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מולייני מעדיף להתרחק מפוליטיקה, אבל במציאות העכשווית באמריקה, קומדיה שמנסה בכל הכוח לשמור על מבט משום מקום, תישאר נישתית. אולי זו הכוונה, אבל לא במקרה הקטע היחיד שהתפשט במהירות במדיה החברתית האמריקאית אחרי התכנית היה הסיפור של ג'ון באאז על איך נכנסה עם הטסלה שלה בעץ מחוץ לבית; לא לפני שהבהירה כי "אנחנו יושבים פה ועושים חיים בזמן שהדמוקרטיה שלנו עולה באש בידי כמה מיליארדרים בלתי כשירים", והוסיפה סיפור על חיבתו של מרטין לותר קינג לבדיחות גסות.
"כולם בשידור חי עם ג'ון מולייני" היא הימור מעניין של נטפליקס על תוכן שונה לגמרי ממה שהיא רגילה להאביס את הקהל שלה בו. מולייני, וטוב שכך, לא מוכן להכפיף את עצמו לפורמט המוכר והדועך של תכניות לילה מסורתיות והאורחים שלו לא באים לקדם שום פרויקט. רוב קטעי הנונסנס נחתו רק חלקית, כולל זה של טרייסי מורגן בתפקיד "קינג לטיפה", אבל אולי אפשר להתעודד מכך שהקטע הטוב ביותר בתוכנית הראשונה הגיע ממש לפני סיומה: כ-20 שחקנים שגילמו במהלך הקריירה את ווילי לומאן ב"מותו של סוכן", צועקים ביחד מונולוג מההצגה. זה היה כל כך מטופש וכל כך מצחיק שהותיר סיבה להמשיך לתת לתוכנית עוד הזדמנויות. כמו שג'ון מולייני יודע, גם את שדה החלומות קווין קוסטנר לא בנה ביום אחד.
