בשבת נחתם האירוויזיון עם ניצחון מהדהד וצפוי מראש של להקת קאלוש אורקסטרה, שהגיעה לטורינו כנציגת אוקראינה וזכתה בהמון סימפטיה מכל רחבי יבשת אירופה, ואיתה שלל דוז-פואז. שלושה ימים בלבד יעברו מסופה של תחרות המוזיקה הרהבתנית, ולא יותר מדי רחוק משם, בריביירה הצרפתית, ייפתח פסטיבל הסרטים של קאן - אירוע נוצץ ויוקרתי שיש בו פחות טראש עולץ, והרבה יותר (מדי) חשיבות עצמית. אבל ממש כמו האירוויזיון, גם מפגש הפסגה של הקולנוע הבינלאומי, יעניק תשומת לב מרבית, ויפגין הזדהות עם העם האוקראיני ומלחמתו על הבית מפני ההסתערות האלימה של הצבא הרוסי.
לקולנוע הרוסי יש מסורת ארוכה של הצלחות בקאן, אבל באופן לא מפתיע הבמאים האחרונים שהפגינו נוכחות בריביירה הצרפתית היו כאלה שמזוהים כטראבל-מייקרים מבחינת השלטונות. אנדריי זביאגינצב, אלכסנדר סוקורוב, וקנטמיר בלגוב אינם נמנים על חביבי ולדימיר פוטין ואנשיו, ולרוב זוכים להכפשות וביקורת מבית אל מול השגשוג הבינלאומי. זה לא אומר שהממשל במוסקבה מוותר על זירת הלחימה התרבותית החשובה כל כך. שנה אחר שנה נשלחו לריביירה הצרפתית חברות ההפקה הגדולות של תעשיית הקולנוע הרוסית והציעו לעוברים ושבים מותחני מדע בדיוני רבי תקציב, דרמות ספורט מרוממות נפש וסרטי מלחמה הרואיים מימי מלחמת העולם השנייה ועד המאבק בסוריה. עם מסיבות עתירות תקציב ומפנקות גדושות קוויאר ושפניה, קיוו חברות רוסקינו ואחרות למשוך משקיעים זרים וליזום שיתופי פעולה. בין אלה שהתפתו היו נציגי תעשיית הקולנוע הישראלית שעלו לרגל לפביליון הרוסי, נהנו מהכיבוד הנדיב, והצטלמו יחדיו עם מארחיהם בתמונה משותפת אותה היו רוצים לגנוז בימים אלה.
אבל על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה והזוועות שמתרחשות בחסותה בקרב התושבים המקומיים, נבלמה הפלישה הרוסית העונתית לקאן ואיתה גם זוועות התעמולה שמתרחשות בחסותה בקרב האורחים הבינלאומיים. מארגני הפסטיבל הודיעו כי הם מצטרפים לחרם התרבותי על ממשל פוטין, נציגיו בתעשיית הקולנוע, ואף עיתונאים מן המדינה. בנוסף לכך, נראה שכמו המקרה של קאלוש אורקסטרה, הוחלט לשלב כמה שיותר סרטים מתוצרת אוקראינה בתוכנית הראשית. מהבמאי מקסים נקונצ'ני וסרטו "מבט הפרפר" שנכלל במסגרת 'מבט מיוחד', לדמיטרו סוחוליצקי-סבצ'וק וסרטו "פמפיר" שיוקרן במסגרת 'שבועיים של במאים', ועד הדוקו של סרגיי לוזניצה "ההיסטוריה הטבעית של ההשמדה" על ההרס שהותירו אחריהם כוחות הברית בגרמניה במהלך שלבי ההכרעה של מלחמת העולם השנייה. עם זאת, בתחרות הרשמית על דקל הזהב, אין נציג אוקראיני אבל כן יש במאי רוסי - קיריל סרברניקוב. ואין התרסה יותר גדולה מנוכחותו כנגד ההנהגה הרוסית ככלל ופוטין בפרט.
סרבקניקוב בן ה-52 זכה לפרגון מצד מוסדות התרבות הרוסיים שברכו את מינויו למנהל האמנותי של מכון גוגול לתיאטרון במוסקבה. אלא שמאז 2017 הוא נרדף על ידי השלטונות לאחר שהואשם בניצול לרעה של כספי ציבור, ונשלח למעצר בית. כמובן שכל קשר בין ההסתבכות הפלילית לבין סרטו "הסטודנט" שהוקרן בבכורה בקאן ב-2016 הוא מקרי בהחלט. הדרמה עסקה בנער שפועל מתוך קנאות דתית להשתלטות עוינת על בית ספרו והטיחה ביקורת קשה על הכנסייה האורתודוכסית ותומכיה בשלטון. נציגי הממשל היו נסערים, אבל כמובן שהגבלת חופש התנועה והיצירה של הבמאי אינה בגדר פעולת תגמול. מה פתאום. הכול קורה בשקיפות, כפי שנהוג במערכת החוק במדינה. אלא שהקמפיין הפוליטי נגד סרברניקוב בתוך רוסיה הביא לקידום הסרטים שלו מחוץ לגבולות המדינה בהיעדרו. הדרמה המוזיקלית שלו "קיץ" נכללה בתחרות הרשמית בקאן ב-2018, וכך גם במקרה של "שפעת פטרוב" המטורלל אשתקד. השנה נכלל בתוכנית סרטו החדש "אשתו של צ'ייקובסקי" שיחדור לחדרי חדרים של המלחין האגדי פיוטר צ'ייקובסקי, וההרפתקאות המיניות שהתרחשו במעונו.
לא בטוח שהסרט ביקורתי מבחינה פוליטית אבל השערורייה מובטחת בגלל היותו גדוש בעירום פרונטלי נשי וגברי וסצנות סקס הטרוסקסואליות והומוסקסואליות בוטות שעלולות לפצח את האגוזים של גיבור התרבות הרוסית ולהכתים את מורשתו. למען ההגינות, אפשר גם להגיד שאף אחד גם לא מבטיח שמדובר ביצירת מופת משובחת שראויה להתמודד על דקל הזהב. המומנטום לו זוכה סרברניקוב נובע מסימונו כמתנגד שלטון. מאז הוטל עליו צו איסור יציאה מרוסיה, הוא זוכה לתמיכה ומימון מקרנות קולנוע זרות באירופה, שבין השאר תמכו בהפקת סרטו האחרון "שפעת פטרוב" שהוקרן בקאן בשנה שעברה. הסרט הנועז שיוצא מכלל שליטה וכמעט בלתי ניתן לצפייה זכה לתשואות אדירות במהלך הבכורה אליה לא הורשה להתייצב. הייתה זו הפגנת תמיכה בו כיוצר, יותר מאשר ביצירתו. כך צפוי גם השנה, אם כי יתכן שהבמאי חובב השערוריות יפתיע בנוכחותו. אומנם העונש שלו תקף עד 2023, אך לאחרונה הוא הורשה להשתתף בהפקת תיאטרון בגרמניה. כנראה שגם השלטונות ברוסיה מבינים, שהגבלת פעילותו פוגעת בעיקר בהם.
עוד לפני ההתפתחויות באוקראינה והמתח ההולך וגובר בין קהילת הקולנוע הבינלאומית למשטרו של פוטין והקומיסרים שלו, היה זה משטר האייתולות באיראן שעמד לנגד עיניהם הזועמות של הקולנוענים שהגיעו לקאן. זכורה במיוחד המחאה של ז'ולייט בינוש מעל במת טקס הפרסים בקאן ב-2010 למען שחרורו של הבמאי ג'פאר פנאהי שנעצר על ידי משמרות המהפכה בגין תמיכתו הפומבית בהפגנות ההמוניות במדינה. למרות זאת, הפסטיבל מעולם לא החרים את הקולנוע האיראני וגם השנה יהיו לו די והותר נציגים באירוע. מאשגר פרהודי שהוזמן לצוות השיפוט של התחרות הרשמית (בעוד הוא עומד למשפט בארצו על גניבה יצירתית מסטודנט שלו), ועד הבמאי הצעיר עלי רוסטאי שיתמודד על דקל זהב עם "אחיה של לילה" ובין דורו עלי ברהאד שסרטו "דמיון" נכלל במסגרת שבוע הביקורת. ההקרנות הללו אמורות לעבור בשלום, אולם מי שעלול לחולל שערורייה הוא עלי עבאסי עם מותחן האימה שלו "עכביש קדוש" שמבוסס על סיפור אמיתי על רוצח סדרתי מקומי.
(הטריילר למותחן האימה "עכביש קדוש")
עבאסי יליד טהרן היגר לדנמרק, ועובד בשבדיה, ואחרי הצלחת הדרמה הפנטסטית המקורית "גבול" שזכתה בתחרות מבט מסוים, הוא פונה למולדתו כדי לעבד למסך פרשה מזוויעה של רוצח סדרתי שפעל בעיר משהאד מתוקף צו אלוהי למגר את הזנות מהרחובות. כמו דמות הנער הנוצרי האדוק ב"הסטודנט" של סרברניקוב, כך גם הרוצח שנוטל חיי נשים מופקרות בשם אללה. אבל הסיפור שמובא מנקודת המבט של עיתונאית עקשנית שמנסה לחתור לפענוח התעלומה ומגלה להפתעתה שההנהגה הפוליטית והדתית, המשטרה ואפילו העיתונאים, לא ששים לחקור ולהתחקות אחר הרוצח שהזעם היוקד שלו נגד פתיחות מינית בעיר הקדושה נמצא בהלימה עם האידיאולוגיה המוצהרת שלהם. "עכביש קדוש" עשוי להיות אחד הסרטים המדוברים בקאן, והמושמצים באיראן שרחובותיה גדושים בהפגנות ענק של תושבים הדורשים שינוי אל מול המדיניות הקיצונית של הנשיא החדש איברהים ראיסי. לא נתפלא אם עבאסי יוכרז אויב המדינה במולדתו, אך למזלו הוא כנראה ימשיך לפעול הרחק משם בסקנדינביה, שמשמשת איזור מוגן עבור יוצרים מהמזרח התיכון, כמו גם במקרה של טאריק סאלח המצרי, שבעצמו יצר דרמה פוליטית נפיצה בשם "הילד מגן עדן" המתרחשת בקהיר ובה מככבים השחקנים הפלסטינים תושבי ישראל: מוחמד בכרי, מכרם חורי ותאופיק ברהום.
ומה עם סוגיית הכיבוש הישראלי והסכסוך עם הפלסטינים? למעט סרט הסטודנטים של אורין כדורי מאוניברסיטת תל אביב, אין השנה סרטים מתוצרת כחול לבן בפסטיבל, אבל מהא חאג' החיפאית, שלפני שש שנים הגיעה לקאן עם הדרמה העדינה "יחסים אישיים" כהפקה ישראלית ב'מבט מיוחד', חוזרת לאותה מסגרת - הפעם עם סרט פלסטיני בשם "חום ים תיכוני" שעלילתו מתרחשת בחיפה ותקציבו מגיע מגרמניה, צרפת וקפריסין. דווקא על רקע המתיחות הגואה במחוזותינו, שווה להזכיר שהפעילות של מכון הקולנוע הפלסטיני מרמאללה, שלרוב מתבלטת בשוק הסרטים של קאן, יציג השנה ארבעה פרויקטים תיעודיים שמתרכזים בסיפורים אישיים כביטוי לגלות וחוסר זהות, ופחות כביקורת זועמת ולא הגונה כנגד ישראל.
אבל רגע, לצד כל השערוריות והאג'נדות הפוליטיות, האם יהיו בקאן גם סרטים טובים שיצאו לדרך לקראת הפצות מסחריות ואולי אף במרוץ לאוסקר? מוקדם עדיין לבשר על יצירות מופת בפסטיבל לפני שראינו, אבל כמו בכל שנה, המנהל האמנותי וצוותו הולכים על בטוח ומכוונים לשמות הגדולים שיעלו לרגל לקאן עם סרטים החדשים. דייויד קרוננברג הוא הראשון ברשימת ה-VIP של הפסטיבל עם מותחן המדע הבדיוני החדש שלו "פשעי המחר" בכיכובם של ויגו מורטנסן, קריסטן סטיוארט, ליה סיידו, וגם השחקנית הישראלית ליהי קורנובסקי בתפקיד קטן. עוד יפקדו את הריביירה - כרגיל: האחים דארדן הבלגים עם "טורי ולוקיטה", ג'יימס גריי האמריקני עם "זמן ארמגדון" (בכיכובם של אן התאוויי, ג'רמי סטרונג ואנתוני הופקינס), כריסטיאן מונג'ו הרומני עם RMN, רובן אוסטלונד השבדי עם "משולש העצבות", הירוקאזו קורה-אדה היפני עם "ברוקר", פארק צ'אן-ווק הקוריאני עם "החלטה לעזוב", ארנו דשפלאן הצרפתי עם "אח ואחות", יאז'י סקולימובסקי הפולני עם "איו", ואלברט סרה הקטלאני, שבקרוב יתארח בפסטיבל הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, עם "שלמות".
אה, כן. ויש גם כמה במאיות שיתחרו על דקל הזהב, ארבע בסך הכל. "כוכבים בצהרים" של קלייר דני הצרפתייה, "צעירים לנצח" של ואלריה ברוני-טדסקי של בת ארצה, Showing Up של קלי רייכרט האמריקנית, ו"אמא ובן" של לאונור סריי הצרפתיה. בארצות הברית זה לא היה עובר. בקאן מעדיפים להיות פוליטיים בכל מחיר, אבל מתעקשים לא ליישר קו עם הפוליטיקלי קורקט.
