גם אם פספסנו את הידיעה המצערת שהעונה החמישית של "גברת מייזל המופלאה" תהיה עונתה האחרונה - יוצרי הסדרה דואגים שנדע את זה. בשלושת הפרקים הראשונים שיצאו באמזון פריים בסוף השבוע האחרון ניכר שהעונה הזאת תהיה בסימן סגירת קצוות, הצצה אל העתיד של הדמויות ותספק לנו עוד רגעים רבים של הומור בכלל והומור יהודי בפרט, גרוטסקיות ובעיקר המון אסתטיות.
עם תלבושות ססגוניות שיריצו אותך לחנות הווינטאג' הקרובה, פסקול מדויק ואינסוף חן - הסטנדאפיסטית המאוד יהודייה מידג' (מרים, בגילומה של רייצ'ל ברוסנהאן) מייזל שבה לנסות להצליח לשבור את כל תקרות הזכוכית שיש לשנות ה-60 הניו-יורקיות להציע. בפרק הראשון אנו פוגשים אותה אחרי שחטפה היפותרמיה בתום המופע של לני ברוס (המבוסס על הקומיקאי האמיתי) בקרנגי הול, כשהמתח המיני בין השניים ממשיך להיות נוכח. רגע אחרי שוויתרה על ההזדמנות להיות מופע הפתיחה של טוני בנט והחליטה שהיא לא תהיה עוד מופע חימום.
מי שכמובן נרתמת להציל את הוריה אובדי-העצות של מידג' המעורפלת והחולה היא סוזי (אלכס בורסטיין), הסוכנת האהובה עלינו והכוכבת האמיתית של הסדרה. כבר מזמן ברור שהסדרה הזאת היא לא רק על גברת מייזל כמו שמרמז השם - אלא על מערכת היחסים המורכבת ומחממת הלב בין השתיים. הראשונה היא התגשמות "חלום האישה" בסיקסטיז עם גוף של דוגמנית ואמא בגיל צעיר, השנייה נמוכה, מלאה חסרת חן וגסה. המשותף לשתיים הוא כמובן הרצון להצליח, האמביציה לעשות הכול בעולם של גברים ועשרה קבין של הומור. אפשר לומר הרבה על הדמיון בין "גברת מייזל המופלאה" ל"בנות גילמור", ההצלחה הכי גדולה של היוצרת היהודייה-אמריקנית איימי שרמן-פלאדינו, אם זו הכתיבה השוצפת או העיסוק במשפחתיות, אבל בראש כל אלו עומדת היכולת שלה לייצר מערכת יחסים בין שתי נשים שקשה להסיר ממנה את העיניים.
בתחילתם של שלושת הפרקים הראשונים אנו קופצים קדימה בזמן לסצנה בשנות ה-80, שם מידג' היא כוכבת גדולה ששמה נקשר באירועים היסטוריים חשובים. לא ברור האם זה באמת מה שהעתיד צופן לה או שמדובר בדמיון כשהקטעים הללו צבועים בגרוטסקיות גדולה, כמו חלקים רבים בסדרה. המתח הלא ברור הזה בין אמת לבדיה הוא כמובן מכוון. בחלקים האלו גם נרמז לנו על ריב גדול בין מידג' לסוזי המתעתד לקרות ושנסיבותיו טרם ברורות. מכאן ברור שהמשך העונה יהיה מרוץ לענות על כל השאלות שתשובותיהן כרגע עוד לא התבהרו.
עוד בשנות ה-80 אנו פוגשים את שני ילדיה של מידג', אית'ן ואסתר, בחייהם הבוגרים. שניהם חשים ניתוק רב מאימם; הבת, למרות הדמיון הרב לאם בקצב הדיבור ובאי-היכולת לסיים מחשבה מבלי לקפוץ לבאה, הלכה בדרכו של הסבא (אייב, אביה של מידג', בגילומו של טוני שלהוב) והפכה להיות מדענית. הבן עשה עלייה לישראל (שנראית כאילו נתקעה בשנות ה-40), שם הוא לומד למבחני הרבנות, התארס לקיבוצניקית ועובד בחקלאות. בעונותיה הקודמות, ההורות של מידג' ושל בעלה לשעבר ג'ואל (מייקל זיגן) הייתה מושא לשלל רגעים קומיים. פעמים רבות הצופה נאלץ לשאול את עצמו מה עם הילדים, איפה הם ומי שומר עליהם. גם בעונה הזאת זה קורה, אבל הפעם נדמה שהסדרה נדרשת להתייחס גם להשלכות של זה. כך, ניכר שהעונה האחרונה של אחת הסדרות הכי פמיניסטיות בטלוויזיה שמה במרכז את אחת הסוגיות הכי חשובות שיש לפמיניזם להציע הן בסיקסטיז והן ב-2023 - האם את יכולה גם להגשים את עצמך וגם להיות אמא טובה?
התשובה במציאות היא כמובן כן. היא חייבת להיות כן. אבל לא בטוח שהיא כן עבור מידג' מייזל של הסיקסטיז, האישה שחשבה שכל חייה מתוכננים לפרטים לפי תכתיבי החברה, אבל מאז כבר ארבע עונות אנחנו מלווים אותה כשהבועה הזאת מתפוצצת לה בפרצוף וכשהיא מפוצצת אותה בעצמה.
כמובן שזו לא הסוגייה הפמיניסטית היחידה שבה מתעסקת העונה החדשה המעט גדושה ומפוזרת. אחרי שהיא נאלצת להיפטר מהאגו, מידג' מצטרפת לצוות הכותבים בתוכנית האירוח של גורדון פורד (קומיקאי המבוסס במידת מה על ג'וני קרסון). זה מתחיל בסצנה נפלאה, שבה מידג' מעירה את סוזי באמצע הלילה כי היא לא יודעת מה ללבוש משום שעד עכשיו כל העבודות שלה היו בעמידה וזאת בישיבה, ממשיך לסצנה אסתטית במיוחד שלה לבושה אדום בחדר של גברים בחליפות אפורות ומשעממות - ומתדרדר לסצנות צפויות של אישה הנמצאת לבדה בחדר כותבים שלא בדיוק שמח לראות אותה שם.
ולמרות אווירת הסיכום, הקלישאות המעט צפויות והפיזור העלילתי, "גברת מייזל המופלאה" היא עדיין אחת הפנינים הכי מוצלחות שיש לטלוויזיה להציע, בטח לקהל הישראלי שאוהב להתרפק על קצת יידישקייט שמעודכן לימינו. הסדרה עדיין גדושה בעלילות צד שנונות להחריד שיגרמו לכם לצחוק מול המסך. החל מהניסיון לגרום לאית'ן הצעיר להפסיק לישון במיטה עם אימו באמצעות סימון במסקינטייפ של גבולות על הרצפה ודרך ההחלטה של אייב לפרסם מאמר התנצלות באורך 1,500 מילה כי הוא כתב בעיתון "קרול צ'אניג" במקום "קרול צ'אנינג". אבל יותר מהכול, אפילו אם לפעמים הצפייה לא הכי ברורה, זו סדרה שאתה שמח שראית אותה כשהיא מזכירה שאפשר לדבר על עוולות העבר בצורה חיננית, חדה, שנונה, לא מתפשרת ועדיין קורעת מצחוק.