"אני לא צדיק, בכלל לא. אני עושה טעויות ופוגע באנשים לפעמים", אמר שי צברי בתוכנית של רנין בולוס ואבי שושן ב-ynet radio שהוקלטה אתמול (ה') למחרת יום כיפור. "אבל אתה יודע, אתה גם צריך לשמור על עצמך לפעמים".
מה התובנות שהגעת אליהן ביום כיפור הזה?
"היו כמה קשות. אבל בגדול חשבתי על דברים באמת והיו לי כל מיני מסקנות לדברים שאני עושה לא נכון בחיים שלי. בגדול יחס לאנשים שלפעמים שלא מגיע להם יחס טוב ושאני לפעמים קצת מגזים עם זה, קצת לשמור על עצמי יותר".
אתה מרגיש שהוויתור הזה נגיד עוצר אותך?
"לרביד פלוטניק יש שורה בשיר 'חסידה צחורה', זה שיר שהוא שר לאימא שלו שמתה. הוא אומר: 'הם מפרשים את האהבה שלי כחולשה, אימא, ואהבה זה כל מה שיש לי לתת'. אם באמת הכוונה שלך זה רק לתת אהבה, אתה צריך לפעמים גם לשמור על זה".
אבל אם האהבה הזו פוצעת את הנפש?
"אז זהו. את זה בדיוק אתה צריך לשמור. אתה יודע, יש אנשים שלא יודעים לקבל אהבה".
אנחנו נפגשים פה עם פנים באורות יום אחרי כיפור. אבל מה יהיה עוד חודש? כשאתה לוקח את המקום של להיות פחות טוב, איך תיישם את זה בפועל?
"אני לא יודע, זו שאלה מה זה גדולה אצלי. לסלוח ולעבור הלאה. אני בן אדם שקשה לו לעבור הלאה. אני נותן לאנשים קרדיט, קרדיט, קרדיט, קרדיט. בדרך כלל זה נגמר וקשה לי לשחרר את זה. אפשר לספור אותם על כף יד אחת את האנשים האלה".
שי צברי מבצע את "אנא, אנא, אנא" אצל אבי שושן ורנין בולוס ב-ynet Radio
קראתי שלפני 2007 הייתה לך תקופה שלא עסקת במוזיקה. מה קרה שם?
"היו כמה תקופות. היה לי קשה, לא הייתי מוכן. בקבלה כתוב שאלוהים ברא הרבה עולמות לפני שהוא ברא את העולם שאנחנו נמצאים בו, וזה היה 'כמו' אבל זה לא הצליח לו. מדמים את זה לכדים שהיוצר שלהם לא שרף אותם. ואז שופכים לתוכם מים, הם יבשים, הם מתפקעים. אז אני זוכר שלא האמנתי שהם כותבים את זה בכלל. זה אלוהים! וזה נתן לי כל כך הרבה השראה, אמרתי: אם אלוהים נכשל, אז גם אני יכול. וכל פעם זה נתן לי כוח לקום ולעשות".
אתה מרגיש שלפעמים זה גדול עליך ההתמודדות? היום-יום? ההתעסקות במוזיקה?
"לא רק למוזיקאים זה קשה. זה קשה לכולם".
קשה לכולם. אבל נפש של אומן זה נפש רגישה יותר.
"אז זהו. אני לא יודע. זו נפש רגישה יותר? נראה לי שגם לאינסטלטור שלי קשה לפעמים. באמת, לכולם קשה. לא?".
ספר לנו עם מי אתה מופיע? איפה אתה עושה?
"אני מופיע עם הלהקה הכי מתוקה בעולם. זכיתי, באמת. שאול חלק מהלהקה הזאת וגם עוד כמה נגנים - אמיר בסטלר ויונתן לוי ואליסף בשרי ולפעמים רוני איבלין מנגן איתנו. ב-29 באוקטובר בסלינה בית אורן ונפתח בתל אביב בקרוב".
כשנשאל על השירים אותם יבצע בהופעה, צברי מוסיף שהוא כל הזמן מוציא סינגלים חדשים, אך עם זאת מאמין בכוחם של אלבומים. "אני חושב שלא פעלתי ככה בשנים האחרונות, הוצאתי הרבה סינגלים שברוך השם גם הצליחו אבל אני מאמין באלבומים. זה קצת כמו פוליטיקה, קודם כל יש לי קשר עם הגרעין הקשה שבא להופעות, לומד את השירים ויודע אותם בעל פה. אתה מוציא שיר ואחרי שבוע אתה מופיע ואתה שומע אותם שרים: 'בוא הביתה', וזה רק יצא, אתה כאילו מתרגש לגמרי".
יש לך הרבה מהמוטיב הדתי בשירים שלך.
"אני מאמין ומתפלל הרבה. אני מאמין בלהתפלל ואני חושב שאנחנו לא מתפללים מספיק".
אז השירים שלך הם סוג של תפילה?
"אני חושב שכן. כל השירים שלי הם תפילות".
אז בהופעה שלך, אז אם כל השירים שלך הם תפילה אז מה זה טקס, חוויה דתית בעצם? שאתה אומר שגם הקהל הנאמן שלך שהולך איתך הוא בא לחוויה דתית?
"בסופו של דבר הקהל מוצא את עצמו מתפלל בלי סממנים חיצוניים. אני חושב שזאת המטרה שלי. לעשות איזו רוחניות, לתת מילים לתפילה לאנשים שזו לא השגרת יום-יום שלהם. אמן נותן בעצם לגיטימציה למי שעומד מולו. אם אני מוכן להודות שהלב שלי שבור עכשיו ואני מוכן לשיר את זה ולהודות שאני על הפנים, להגיד, עכשיו אני שבור ואני צריך עזרה. זה סוג של תפילה. יש גם תפילות אחרות, יש גם תפילות מהלב, כן?".
אבל זה גם מאוד מעייף להגיד שאני שבור. כל הזמן להסתכל למקום של הכאב. זה לתת מקום לכאב.
"לא, זה לא. אני לא מאמין בכאב, אני מאמין בשמחה. אני מאמין שאנחנו עוברים דרך הכאב כדי להגיע למקומות הרבה יותר שמחים. אני מאמין שמה שרבי נחמן מדבר עליו על לרקוד לפחות פעם אחת ביום, מאמין במחיאת כף, בלחבר ימין ושמאל, בלייצר איזו הרמוניה בעולם. זה רעיונות מהחסידות זה לא המצאתי את זה, אני מאמין בלשרוק, בלצעוק, כמו שמדברים בחסידות שהתפילות הכי פשוטות זה התפילות שנענות".
אז אתה בעצם שליח ציבור?
"אלה ראשי התיבות של השם שלי, ש.צ".
