אורי זוהר הוא סמל ישראלי, ענק תרבות. אחד האנשים שהטביעו חותמם על החברה הישראלית ועל תרבותה. קשה להפריז בחשיבותו של זוהר הן לציבור החילוני, שלתוכו נולד, והן לציבור החרדי, שאליו הצטרף בשנות ה-70. מאז חזרתו בתשובה התנתק זוהר מעשייה קולנועית ומיעט לשוחח עם התקשורת, אולם בשני ריאיונות שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בסמיכות זמנים בתחילת שנות ה-2000 דיבר זוהר בפתיחות על עברו החילוני, על יהדות ועל משפחתו.
ביולי 2005 רואיין זוהר למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" לרגל אירוחו בתוכנית של רדיו דרום. כשנשאל זוהר מדוע שבר שתיקה והסכים להתארח בערוץ רדיו חילוני, השיב: "באתי לשכנע את המאזינים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר תורניים. החינוך מתחת לכל ביקורת והחינוך התורני הוא פיתרון." על רקע המשבר החריף הנוכחי של מערכת החינוך מעניין לראות כיצד החינוך העסיק את אורי זוהר גם בריאיון ההוא, שהעניק ב-2005. "אהבה זה הכוח הכי מרכזי ויסודי בחיי כל אדם. אם אדם לומד מי האויבים של האהבה, בתוכו, ויודע לנטרל אותם, אז יש לו את הערך הכי חשוב בחיים. הוא נהיה מאושר. את זה לא לומדים בשום מקום חוץ מאשר במערכת החינוך התורנית. הרי איך אומרים באנגלית להתאהב? Fall in Love - מתייחסים לאהבה כמשהו שקורה לך. זאת לא אהבה. אהבה זה משהו שבונים. בגלל זה יש 40 אחוז גירושים במדינה הזאת."
אז מה ההבדל בין אהבה בתקופה החילונית שלך לאהבה שלך היום?
"כמו ההבדל בין תאווה לאהבה."
אתה מתגעגע לתקופה ההיא?
"לא לתקופה. אני מתגעגע לחברים. אני מתגעגע לאריק לביא, לטליה שפירא, לשייקה אופיר. החיים אז לא היו כמו שנראו בסרטים. באמת הייתה הרבה אומללות. היום, אני ואשתי והמשפחה יודעים מה זה להיות אדם מאושר."
בשנות ה-60 וה-70, כשדרך כוכבו כבמאי וכשחקן, הפכה התהייה המפורסמת שלו "אני יפה?" למנטרה אייקונית. שלושה עשורים אחר כך, כשהוא נטוע עמוק בעולם החרדי, אמר: "היום אני כבר לא שואל כמו פעם. היום אני יודע שאני יפה." בריאיון אחר ל"ידיעות אחרונות" מ-2004, אמר זוהר: "השאלה 'אני יפה?' היא גימיק מקצועי. הייתי מדבר הרבה עם הקהל, ובאחת ההופעות פניתי לצופים ושאלתי אם אני יפה. ראיתי שזה עובד והמשכתי. היום אני כבר לא אומר את זה. היום אני יודע: אני יפה".
מטבע הדברים, בשל המעבר שביצע בין העולם החילוני לעולם החרדי, הוא נשאל על ההבדלים בין שתי התקופות. לא מעט ישראלים התוודו בפניו שהם מתגעגעים לאורי זוהר של פעם. "40 שנים הייתי מצומצם באישיות שלי. הייתי רק שחקן. היום אני גם אבא ויודע מה זה להיות אבא. ויודע מה זה להיות בעל לאישה וחבר, ולתת כבוד."
אל הקהל החילוני האוהב ומתגעגע התייחס אורי זוהר בהבנה, על אף סלידתו מאורח החיים החילוני, אולי משום שחרדים רואים חילונים כ"תינוקות שנשבו". חיצי הביקורת של זוהר הופנו לא פעם אל עבר הציונות הדתית, חובשי הכיפות הסרוגות. באותו ריאיון ל"ידיעות אחרונות" משנת 2005, כשישראל סערה על רקע תוכנית ההתנתקות מעזה, אמר זוהר: "ציבור שקורא לעצמו דתי, שמשקיע אנרגיה כזאת בנושא ההתנתקות, כדאי שיעשה חשבון נפש עמוק כמה הוא השקיע בשמירת השבת במדינה. ואז הם יבינו שהשבת חשובה יותר. ארץ ישראל תלויה בשמירת התורה והתורה לא תלויה בארץ ישראל." זוהר הוסיף: "ההתנתקות היא חלק מתהליך שמתוכנן למדינה, והמצב יהיה יותר גרוע. והגרוע הזה הוא טוב כי זה דומה לצירי לידה. ככל שהלידה מתקרבת, ככה זה יותר כואב. ויגיע הרגע שאפסו כל הקיצים ותבוא הגאולה ויבוא המשיח."
ואם הוא לא יבוא?
"אין דבר כזה. ואם מחר לא תזרח השמש"?
מה היית רוצה שיירשם על המצבה שלך?
"לא בדרן, לא רב. הייתי רוצה שיכתבו: 'פה נטמן יהודי, שהשתדל לעשות את רצון בוראו."'
"זכיתי בחיים מלאי משמעות עצמית פנימית"
זוהר החל את דרכו כשחקן בלהקת הנח"ל בין השנים 1956-1953. בשנות ה-60 החל לשחק בסרטי קולנוע, ועד מהרה ביים את סרטו הראשון "חור בלבנה" (1964). הסרט זיכה את זוהר בפרס המבקרים היוקרתי של פסטיבל קאן. לקראת סוף שנות ה-60 ייסד והנהיג זוהר את חבורת "לול" התל אביבית, לצד חבריו המנוחים אריק אינשטיין וצבי שיסל. במסגרת החבורה יצר זוהר מערכונים לטלוויזיה ("לול", 1969) וסרטים עלילתיים רבים, בהם הטרילוגיה התל אביבית: "מציצים" (1972), "עיניים גדולות" (1974) ו"הצילו את המציל" (1977).
תהליך החזרה בתשובה היה בעיצומו במהלך צילומי "הצילו את המציל", וזוהר הגיע לסט של הסרט כשהוא חובש כיפה. הוא הניח תפילין והתפלל בהפסקות. לאחר מכן זוהר, אשתו אליה וילדיהם עזבו את ביתם ביפו ועברו לקריית מטרסדורף בירושלים. לכאורה נסתם הגולל על חברותם של שני החברים הטובים, אורי זוהר ואריק אינשטיין, שכיכב באחדים מסרטיו. אבל בשנות ה-80 נוצר קשר דם בין שתי המשפחות: אפרים-פישל, בנו הבכור של זוהר, התחתן במרץ '83עם שירי, בתו הבכורה של איינשטיין, ותקופה קצרה לאחר מכן התחתן הבן שלום זוהר עם יסמין איינשטיין. בריאיון משנת 2004 נשאל זוהר מה היה קורה לולא היה חוזר בתשובה - וכיצד זה היה משפיע על חייו. "זה היה נגמר רע מאוד. איפה הייתי חולם על קשר כזה עם ילדים כמו שיש לי היום? איפה הייתי חולם על התקדמות עצמית, אמיתית? יכול להיות שהייתי מתקדם בסרטים, יכול להיות שהייתי עושה עוד קולנוע, אבל ודאי שחיי משפחה לא היו לנו. איפה הילדים היו זרוקים היום אני לא יודע."
ומה היה קורה לך?
"אם הייתי ממשיך בקולנוע, יכול להיות שזה היה הריפוי בעיסוק שלי. זה אולי היה הסיכוי היחידי שלי לשרוד. אבל הילדים, והיו לי אז רק שלושה, מה פתאום? לא יכול להעלות בדעתי. אתה צריך להבין שמה שזכינו לו היום פה, בירושלים עיר הקודש, זה לא סתם חיי משפחה. גילינו את הסוד של איך אדם יכול כל יום ויום לגדול יותר, לצמוח מבפנים. לא חשבון הבנק גדל, ולא הבית גדל, ולא הקריירה גדלה ולא פרסים – אלא אתה. וזה הכוח שלנו. עכשיו, לפני חצי שעה ישבתי באוטו עם בני הבכור אפרים-פישל ועוד בן בשם אהרון. הייתי האדם הכי מאושר בעולם. אהרון למד איתי בצהריים תורה. היתה לו קושייה רצינית על עבודת השם, על התכלית של החיים. הוא אמר שאין לו מנוחה, שהוא חייב לפתור את הקושייה הזו. אני לומד עם הבנים שלי הרבה. אז התחיל כאן ויכוח, והוא לא ויתר. ועצרנו בצד, בדרך. לפחות חצי שעה ישבנו באוטו. איזה ויכוח! לוהט! על הדברים הכי יסודיים בחיים. מה זו אהבה, מה זה יראת השם, איך עובדים את השם, יתברך שמו. אני ישבתי והייתי המאושר בעולם. אני לא חושב שיש כזו רמה של חיים. זכיתי בחיים מלאי משמעות עצמית פנימית".
אורי זוהר נודע בדיבור הישיר שלו, בפתיחות שמתבלת הומור עם כאב, ולכן לא הסתיר את הוויכוחים שניהל עם בנו, איתמר, שביקש לעצמו אורח-חיים פחות חרדי. בעבר עורר איתמר את כעסו של אביו כשלא רצה להמשיך ללמוד בישיבה. "אני הייתי טירון," אמר זוהר בריאיון ל"ידיעות אחרונות מ-2004. "חשבתי שאם התורה היא אמת, אז איך זה שלא כולם מתיישרים לפי הקו? אבל התבגרתי. התורה לימדה אותי וביגרה אותי. איתמר הוא לא חילוני, חס וחלילה. הוא לא מתנהג ולא מתלבש כחרדי, אבל היהודי הזה איתמר, הוא לא טיפש. הוא לא זורק את התינוק עם המים. קשה לו עם הרבה דברים. קשה לו אבא שלו, קשה לו הלבוש, קשה לו הרבה דברים. אבל הוא יודע בבירור, והלוואי עליי רמת הידיעה שלו, שיש בורא לעולם ואמונה ברורה. הוא מקיים את המצוות, שבת וכשרות וטהרה ותפילין, אבל סגנון החיים שלו שונה. היסוד הוא אותו יסוד."
היום אתם בקשר טוב?
"באהבה. יש לנו ויכוחים. הוא תוקף ואני תוקף, אבל יש הרבה מאוד אהבה."
גם עם אפרים-פישל היתה לך בעיה כשהפך בעבר לשבאבניק, כמעט חזר בשאלה.
"גם הוא התמודד, והיום הוא צדיק גדול. כל אחד מהבנים עשה את דרכו שלו ובנה את החיים שלו. כל אחד מהם לא היה יכול לשלול את האמת הזו, שיש בורא עולם שנתן לנו תורה בהר סיני."
בנובמבר 2004 אורי זוהר חזר אל הפריים-טיים של ערוץ 2 (רשת) עם סדרה חדשה, "מציצים פנימה", ובה הופיע עם בנו איתמר, אז בן 33, לאחר שהבן ביקש לחזור עם אביו לחוף מציצים בתל אביב, לצריף של אביגדור ולבית המיתולוגי ברחוב הצדף ביפו. איתמר רצה לברר כמה דברים שבין אב לבנו, בין אב לאלוהיו. רצה לדעת איך ויתר אביו על "החיים האלה מול הים." ואורי זוהר רצה למלא אחרי השגעונות של איתמר, היחיד במשפחה שסטה מעט מהדרך והתרחק מהיהדות החרדית.
למה הסכמת לעשות את הסדרה?
"איתמר, יש לו שני שגעונות, רעיונות חשובים מאוד. אחד, שהוא חושב שצריך לקרב לבבות בין חרדים לחילונים. הוא סבור היה שאני לא עושה מספיק כדי לקרב לבבות. אני חלקתי עליו. אני סבור שאני עושה הרבה, אבל יש מגבלות לפעילות הזאת. הרעיון השני שלו, שהוא רוצה לעשות טלוויזיה. חשבתי שעד שהוא לא ישביע את האמביציה הזו ויגלה את האמת שמאחוריה, הוא לא יחזור לתורה. אז חשבתי שאני אעזור לו בשני הרעיונות האלה וננסה. כל פעם היינו מסתכלים על התוצאות. ראינו את חומר הגלם שצולם, והיה בזה כוח. מסרים אמיתיים."
חזרת לחוף של מציצים עם הצריף ההוא ולבית ביפו. שוב עם המצלמה.
זוהר מחייך: "בדרך כלל נזכרים בנוסטלגיה בימים שהם טובים ביחס לימים שאתה נמצא בהם היום. אח, היו זמנים, היינו צעירים, היינו יפים. האמת היא שהיום אני חי חיים הרבה יותר טובים, אז אין לי כל כך נוסטלגיה, כי אני גם זוכר את מה שהיה מאחורי המצלמות."
ומה היה?
"הרבה רע. הרבה אומללות. הרבה אי יכולת של קשר. לא היה בסיס לקשר, בתוך המשפחה, בין חברים. הבסיס היחידי לקשר היה עבודה משותפת או כלום משותף. כלום זה יושבים יחד, צוחקים ורואים כדורגל. וזה לא היה טוב. מונה זילברשטיין נפטרה מסמים. לא היה לנו מענה לתת למונה. היא גם לא ציפתה למענה."
החזרה למקומות האלה לא עוררה בך פלאשבקים?
"אולי יש לי בעיה קצת. אני חי בהווה ולא יודע להתרפק על העבר. יכול להיות שזו בעיה אישית שלי. יש לי בעיה עם בלופים. גם ב'מציצים' וגם ב'עיניים גדולות' ניסיתי להראות אמת, אבל זה סרט וזה מצופה במוזיקה, קצב, הומור, כל מיני דברים. אז יש בזה יופי. אני היום חי אמת שהיא הכי יפה בעולם. לא מיופה, לא מצועצעת, לא מצופה בשום בדיחות. איך אתה רוצה שאני אזכר בנוסטלגיה בחיים שמובילים בעצם לכלום."?
לקראת סוף שנות ה-90 שב זוהר אל הזירה הציבורית כפעיל ואיש ציבור חרדי. בין השאר היה אחראי על בימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס והופיע בכמה תוכניות טלוויזיה. כשנשאל על אריה דרעי בריאיון ל"ידיעות אחרונות" מ-2004, יצא להגנתו: "אני מחבב את הבן אדם, הוא צדיק, טוב, עושה הרבה מצוות. המשפט שלו היה פארסה אחת גדולה. הוא היה מוצלח וסיכן את הממסד. ש"ס היא תופעה עממית אמיתית". בשנים האחרונות הופיעו בתקשורת הישראלית מספר עדויות על תקופת "לול" ובה תיאורים שליליים על התנהגותו של זוהר. בריאיון ההוא נשאל זוהר אם הוא מתבייש בסרטים שעשה. "לא. אני מתבייש בהרבה דברים שעשיתי שלא כראוי. יחס אל אנשים. כשאתה עומד על הסט ואתה מבין שהסרט שלך הוא הדבר הכי חשוב בעולם, והתפאורן לא העמיד את הרקע בדיוק כמו שאתה מבין, אז זה אש וגופרית. סדום ועמורה. הייתי דורס." כשהפנה עורף לחייו כפי שהכיר אותם, הביע צער על חבריו שדבקו באורח חייהם החילוני וברח להתנתק מן התקשורת החילונית. כשנשאל אם הוא מתעדכן עוד בעיתונים, ענה, "לא קורא עיתון חרדי ולא חילוני. עיתון זה עיתון זה עיתון."
וטלוויזיה?
"התקלקלה הטלוויזיה לפני 25 שנה והמתקן לא הגיע. איך אני אראה."?
שמעת על תוכניות מסוימות?
"אני מבין מה שקורה. אני שומע מההורים מה הטלוויזיה עושה בבתים. אני זוכר שפעם דיברו על 'רמת אביב ."'5
"'רמת אביב ג'".
"כן. הורסים כל קנה מידה. אם אתה תבוא ותגיד: יש בורא לעולם, יש מותר ואסור, העולם הוא לא הפקר - אתה מיד נחשב לדתי, מיסיונר. אז מה האלטרנטיבה? חופש, ליברליזם, הכול מותר? וגם את חוקי המדינה יהרסו. יש איזה חוק שקובע לא לקלל אבא? אין. אז למה שלא יקללו אותו."?
ערוץ 2 שידר סדרה על הלהקות הצבאיות, ושמך עולה בה מדי פעם.
"דברים טובים או לא טובים."?
יהורם גאון אמר שבלהקת הנח"ל לא היה ישבן שלא קיבל ממך מכה קלה.
"גם זה יכול להיות. אני עושה הרבה רעש, אני מסכים. אבל אני ממשיך לעשות תשובה ואני מתכוון להצטנע יותר ויותר. משתדל, רוצה. אגב, רייטינג זו מילה של השנים האחרונות. זה נורא ואיום."
ב-2018 יצא הסרט "אורי זוהר חוזר", המתעד את עבודת הבימוי האחרונה של הבמאי. הוא זכה לביקורות חיוביות, בהן זו של מבקר ynet ארז דבורה, שכתב: "גם למעלה מ-40 שנה מאז שאורי זוהר חזר בתשובה ופרש מעשיית סרטים, דמותו ממשיכה להיות מוקד עניין וסקרנות בפרויקט בימוי צנוע לצרכים פנימיים של הקהילה החרדית מחזיר את זוהר לעשייה". הקהילה החרדית הייתה יקרה לליבו של זוהר, והוא פעל למענה - גם אם הדבר חייב אותו לשתף פעולה עם התקשורת. ואכן, בישראל המקוטבת והמשוסעת בסוגיות של דת ומדינה אי אפשר היה להתעלם מכך בריאיונות שהעניק זוהר. התקציבים שהופנו לישיבות חדרו לשיח, וכשנשאל בריאיון משנת 2004 על הביקורת ההפוכה, זו שיש לציבור החילוני כלפי החרדים, התרעם אורי זוהר ולא פעם עבר ממתקפה למגננה.
אורי זוהר לומד תורה והמדינה משלמת לו כסף?
"על מה אתה מדבר? פרוטה אחת לא לקחתי מאף אחד מאז שחזרתי בתשובה."
אז איך אתה חי?
"בורא עולם מפרנס. ברוך השם, הרבה אמצעים, כמו תמלוגים. ברוך השם לא נזקקתי לפרוטה אחת."
אבל החרדים כן נסמכים על שולחן המדינה.
"יש תקציב לישיבות? יש גם תקציב לאוניברסיטאות. מה ההבדל."?
המדינה מפרנסת חרדים שלא עובדים.
"למה לא עובדים? אני גר בשכונה חרדית שיש בה מאות בעלי מקצוע. יש כאלה שעוסקים בענייני קדושה שחשובים לעם ישראל כולו. זה חלק מתעמולה אנטישמית. בכל תולדות עם ישראל טענו שהיהודים פרזיטים. היום, במקום המילה 'יהודי' שמו 'חרדי.' אין שום הבדל. התיאטרון והקולנוע נסמכים על שולחן המדינה? משפחות ברוכות ילדים גם? ערבים גם? איפה יש כאן שוני עקרוני."?
והחילונים בסדר?
"ודאי. אני חילוני שומר מצוות."
