קשה לחשוב על דרמת אימה שתתעלה על החודשיים האחרונים בישראל, אבל יפה שיש מי שממשיך לנסות. המתחרה הנוכחית היא "מלאך משחית", שעלתה בתחילת השבוע (א') בכאן, אבל זכתה לקבלת פנים צוננת בשל אירועי השעה ושודרה רק בלילה, אחרי תום מהדורת החדשות המיוחדת. למרבה הצער, סדרת האימה שמתרחשת בקהילה חסידית במאה שערים ובמרכזה שד מסתורי ורצחני שמשתלט על נשים צעירות, לא ניחנה במרכיבים הדרמטיים העמוקים של תקופתנו ומסתפקת בעלילה שטחית שמדלגת בין קלישאות הז'אנר.
מתוך "מלאך משחית"
(קרדיט: באדיבות כאן)
דב-בער וולף (תום אבני) הוא פיזיקאי נלהב וחרדי לשעבר, יוצא קהילת ברודי החסידית בירושלים. הוא מקיים חיים נינוחים ומדעיים בהם הוא משמש כמרצה ומנהל מערכת יחסים עם נעמה (מאיה ורטהיימר), עד שיום אחד השלווה שלו מופרעת כששמו נקשר לפרשייה עגומה: כלה חרדית רצחה את בעלה בערב הכלולות שלהם, כשהשניים שהו בחדר הייחוד. שלומצי הכלה מובאת לחקירה משטרתית ושם צץ שמו של בער, היום באר, שמוזמן לחקירה גם הוא. העילה? לא ברור. שמו, שנקרא על שם אדמו"ר מפורסם, נכתב על כף היד שלה והיא זיהתה את תמונתו דווקא מבין אלפי הדב-בערים האחרים בקהילה, טוען החוקר העקשן, ג'ובאני (הישאם סלימאן).
לביקורות טלוויזיה נוספות:
הגופה השנייה היא של רשי (דר זוזובסקי), שאנחנו פוגשים כשהיא חוזרת מחודש של "חופש" בבית "עזרת נשים", מקום שנשים חרדיות מגיעות אליו עם הפרעות נפשיות שהקהילה לא יודעת להכיל או לטפל בהן, בתקווה שיחלימו. רשי הגיעה ל"עזרת נשים" בעקבות התקף פסיכוטי כלשהו, שם היא טופלה על ידי הפסיכולוגית החרדית שגם מנהלת של המוסד, מלכי (לי עוז לוי). אלא שגם רשי נופלת קורבן לדיבוק האכזר ומלכי מוצאת את עצמה מואשמת באירועים, ממש כמו באר. לא אלאה אתכם בהמשך העלילה, נערות ממשיכות להתחרפן, גופות ממשיכות להיערם ודם ממשיך להישפך.
מלכי ובאר מאחדים כוחות כדי לפענח את התעלומה ולנקות את שמם. בשלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת אין התקדמות עלילתית של ממש מלבד עוד דיבוקים ועוד רציחות. ממש כמו הבי-מוביז האמריקנים שמהם שאבו היוצרים, נח סטולמן ("פאודה", "תמרות עשן"), אביגיל בן דור ניב והבמאי, עודד דוידוף ("תיק נעדר", "תמרות עשן") את השראתם. הצהרת הכוונות של היוצרים, שצורפה לסדרה, הייתה נפלאה: "חקר התרבות המקומית באמצעות העיסוק בפתולוגי, המודחק והאפל. בירור הקשר בין דיבוק כמו שהוא מופיע במקורות ובין נשיות, והמבט על הדיבוק כעל מרד נשי וכלי ביטוי לנשים מושתקות". אבל כל אלה, לפחות בשלושת הפרקים הראשונים, רחוקים מלנכוח בסדרה. ככל שזה מגיע לדיאלוגים, לאופן העברת המידע לצופה ולהתפתחות הצפויה של העלילה, היא נשארת על פני השטח ולא מקיימת את המקוריות שהבטיחה.
3 צפייה בגלריה
התפתחות הצפויה של העלילה נשארת על פני השטח. מתוך "מלאך משחית"
(צילום: באדיבות כאן, סטודיו ענני. A+E Studios.)
ההיקסמות של יוצרים מהעולם החרדי והנטייה לבלבל אותו עם עומק או איכות היא מובנת. מדובר בעולם שזר ליקום החילוני, בועה שמתקיימת בתוכנו. המוטיבים הפיזיים (הוויזואליה של הביגוד, הפשקווילים, התפיסה של הזוגיות) והשפתיים (קצת דיבור ביידיש, כמה ביטויים שתופסים את האוזן), כל אלה יוצרים עולם שהוא פלאי בפני עצמו למי שלא בקיא בו מבפנים. אבל האקזוטיקה החרדית לא יכולה להחליף ציר דרמטי, היא לא יכולה לחפות על חקירה משטרתית עצלה וחסרת מיקוד בסדרה שיש בה מוטיב של מתח, היא לא יכולה להרשות לגיבורה שלה להישאר פלקטית (מה האג'נדה של מלכי בכלל במוסד שהיא מנהלת? מלבד זה שהיא משתוקקת לטפל בבנות ששוהות שם, איזה ערכים היא מעבירה להן? למה אין פסיכיאטרית במוסד הזה, למען השם?).
3 צפייה בגלריה
מה האג'נדה במוסד הזה? ולמה אין שם פסיכיאטרית?! מתוך "מלאך משחית"
(צילום: באדיבות כאן, סטודיו ענני. A+E Studios.)
"מלאך משחית" היא אומנם סדרת אימה, היא אולי לא אמורה לענות על שאלות עמוקות על דת, שדים פנימיים וההתנגשות בין חרדיות ופמיניזם, אבל גם שלד האימה שלה נשען על האלמנטים המוכרים של סדרות וסרטי אימה כמו מוזיקה מפחידה וקלוז-אפים, אבל אין לה לב עלילתי שיגרום לה להמריא מעליהם ולהשאיר חותם.
