האם ניתן לעשות ב-2023, פוסט עידן ה-MeToo#, סרט עלילתי על חייו הפרטיים של אלביס מבלי להיכנס לשדה המוקשים של מעלליו עם קטינות? אפילו מערכת היחסים המפורסמת שלו עם פריסילה בולייה החלה, כידוע, כשהיא הייתה בת 14. בשנים שבהן היא חיה איתו, כשש שנים עד שהתחתנו ואז שש נוספות עד שהתגרשו ב-1973, אלביס המשיך לקיים מערכות יחסים מקבילות, שרבות מהן בלתי מתקבלות על הדעת באקלים התרבותי-פוליטי העכשווי.
"פריסילה" – טריילר
דמותו של אליל המוזיקה עמדה במרכזם של כמה וכמה סרטי קולנוע וטלוויזיה (וברבים אחרים כדמות משנה): קורט ראסל גילם אותו בסרט הטלוויזיה "אלביס" (1979), דון ג'ונסון בסרט טלוויזיה נוסף "אלביס ומלכת היופי" (1981), דיוויד קית' ב-Heartbreak Hotel (1988), דייל מידקיף בסרט הטלוויזיה "אלביס ואני" (1988), מייקל סנט ז'רר במיני סדרה "אלביס" (1990), מייקל שאנון ב"אלביס וניקסון" (2016), וכמובן אוסטין באטלר שהיה מועמד לאוסקר המשחק ב"אלביס" (2022) של באז לורמן.
סרט הטלוויזיה משנת 1988 התבסס באופן חופשי על תיאור מערכת היחסים בין פריסילה ואלביס כפי שהראשונה תיארה אותה בספר "אלביס ואני: הסיפור האמיתי של האהבה בין פריסילה פרסלי ומלך הרוקנ'רול" (1985). אומנם הוא לא נמנע מלהציג צדדים בעייתיים במערכת יחסים זו, אך לא מדובר בטיפול מעודן או מעניין במיוחד.
כל שאר הסרטים מצאו דרכים לעקוף או לצמצם במידה ניכרת את הבעייתיות בחייו האישיים של הזמר. חלקם התמקדו בתקופה או באספקט בחייו שלא חייבו התייחסות מעמיקה להיבטים אלו. למשל, "אלביס" של לורמן עסק בקריירה המקצועית של אלביס מנקודת המבט של "הקולונל", ולכן לחייו האישיים של אלביס עם פריסילה היה מקום מאוד מוגבל. בנוסף, כמעט כל הסרטים שהוזכרו נעשו לפני פרסום Baby, Let's Play House: Elvis Presley and the Women Who Loved Him (2010), ספרה של אלאנה נאש שמציע למעלה מ-800 עמודים של תחקיר מפורט ומבוסס בנושא. אחרי הספר הזה כבר לא ניתן לומר "לא ידענו". לא על חיבתו למה שהוא כינה Cherries (כלומר, נערות בתולות באמצע שנות העשרה), לא על "מסיבות הפיג'מה" שאותן הוא קיים עם מעריצות צעירות, או הצעירות שהוא ליהק באופן אישי ואינטימי לסרטיו בשנות ה-60.
סופיה קופולה, שהחלה את קריירת הבימוי שלה ב-1999 ומאז יצרה שבעה פיצ'רים, היא כבר מזמן לא רק "הבת של פרנסיס פורד קופולה". בשנות פעילותה היא ביססה את מעמדה כיוצרת מוערכת עם קורפוס סרטים מובחן תמטית וסגנונית. "פריסילה" (Priscilla) הוא עיבוד לספר "אלביס ואני" (בעוד פריסילה בעצמה משמשת כמפיקה בפועל, כך שמשתמע קיומו של תיאום איתה במה שמוצג). זהו ניסיון מעניין, בוודאי בפרספקטיבה של עבודותיה הקודמות של קופולה, אבל זהו גם סרט בעייתי ולא מספק באופן כמעט בלתי נמנע.
התסריט של קופולה נשאר נאמן במידה רבה למה שמתואר בספר, והוא כמעט ולא משמיט ממנו אף פרט משמעותי. מתחילת הקשר בגרמניה ב-1959, ועד העזיבה של גרייסלנד ב-1973. אין בו התייחסות לשני קשרים רומנטיים שהיו לפריסילה בשלב האחרון והמדורדר של הנישואים לאלביס (אחד הקשרים מושמט לחלוטין, והשני רק מרומז). בנוסף, הסרט מציג באופן מרוכך אירוע משלהי הנישואים שתואר בספר במשפט הטעון "הוא תפס אותי ועשה איתי אהבה בכוח". בסרט מופיעה רק תחילת הפעולה הנמרצת אבל אז אלביס נסוג. המשפט שמוזכר בספר ושחתם את האינטראקציה הלא חיננית - "ככה גבר אמיתי עושה אהבה עם אשתו" - נשאר, גם אם באופן מוזר האקט עצמו לא מתרחש.
הבחירה בפרספקטיבה של פריסילה מאפשרת להתייחס לאספקטים הלא ציבוריים בחייו של אלביס, מבלי לצלול למחוזות הבעייתיים באמת. זוהי פרספקטיבה מוגבלת של נערה שהופכת בהדרגה לאישה צעירה, ומי שהעבירה לא מעט משנות הנישואים שלהם כשהיא בודדה באחוזת גרייסלנד, בעוד אלביס נמצא באתרים שבהם צולמו סרטיו. פרספקטיבה המוגבלת לחלק קטן מהבגידות של אלביס שעליהן היא הייתה יכולה לדעת, להבדיל ממה שאנו יודעים היום מקריאת הספר של נאש.
5 צפייה בגלריה
הרגשות העולים בשהות הבודדת והמלנכולית בגרייסלנד. מתוך "פריסילה"
(באדיבות בתי הקולנוע לב)
מבחינת קופולה, דמותה של פריסילה (בגילומה של קיילי ספייני בת ה-25) מתמקמת על הרצף של דמויות נשיות מבודדות, שבהן היא עסקה החל מסרטה הראשון "חמש ילדות יפות" (1999). בסרט ההוא אלו נערות שהוריהם השמרנים סוגרים בבית בגלל תשומת הלב של בנים צעירים. כך גם שרלוט, הגיבורה של "אבודים בטוקיו" (2003), אישה צעירה בודדה במלון בעיר זרה בזמן שבעלה הבמאי המצליח עובד ומפלרטט עם כוכבת על הסט. ב"מארי אנטואנט" (2006) הגיבורה בת ה-14 מובאת לארמון ורסאי כדי להיות כלתו של לואי ה-16. ב"אי שם" (2010) יש מערכת יחסים מורכבת בין בת 11 ואביה כוכב הקולנוע בבועה המפוארת של מלון השאטו מורמונט בהוליווד. על רצף זה ברור מדוע מערכת היחסים בין פריסילה ואלביס, והרגשות העולים בשהות הבודדת והמלנכולית בגרייסלנד, הם נושא מתבקש עבור הבמאית.
הבחירה לעבוד עם הפרספקטיבה של פריסילה ממשיכה ליצור קשיים של סבירות עלילתית. הנטייה של קופולה לעסוק בגיבורות צעירות בסיטואציה בעל נופך של אגדה, לא פותרת בעיות אלו. לפי הספר "אלביס ואני", הקרבה העמוקה שחש אלביס (ג'ייקוב אלורדי, שמוכר בעיקר כנייט ג'ייקובס מ"אופוריה") לא כללה כל מגע פיזי עם פריסילה עד אחרי החתונה, שהתקיימה כשהייתה בת 22. כן, ככה פריסילה כותבת בספר ואתם רשאים להאמין לה, אבל בהתחשב במה שאנו יודעים על שאר הפעילויות של אלביס בתחום - או שזה רחוק מהאמת, או שיש כאן מורכבות פסיכולוגית שאי הרצון של הסרט להתמודד איתה הינה בעייתית.
מהפרספקטיבה של פריסילה, אלביס של הסרט נותר כדמות לא ברורה. הוא בא והולך, מצב רוחו הפכפך ומניעיו שרירותיים. הוא טורח לעצב את פריסילה בבחירת הלבוש, האיפור ודרך ההתנהגות (יש בסרט הדים מודעים ל"ורטיגו" של היצ'קוק, ואפילו ליחסים בין קיין וסוזן אלכסנדר ב"אזרח קיין"), אבל המהות של רצונותיו בקשר נותרת לא מפוענחת. אנו מסתכלים על סיטואציה לא שוויונית, מנקודת המבט המוגבלת של מי שעוברת לא מעט גזלייטינג, ולכן יש אלמנט מתסכל באופן מובנה במה שמוצג.
באספקטים האחרים - עיצוב התלבושות, התפאורה, הבחירות המוזיקליות והצילום - ההקפדה וטוב הטעם של קופולה ניכרים, גם כאשר היא מצלמת את החדרים של גרייסלנד שלא בהכרח התאפיינו במה שניתן לכנות כ"טעם טוב". היא מעצבת היטב את המרחב של העולם של אלביס כפי שהגיבורה חווה אותו. "פריסילה" מצליח בעיצוב ויזואלי וקולי של עמדת בדידות וכמיהה. בדרמה ובפסיכולוגיה של הדמויות - פחות.
5 צפייה בגלריה
הבדלי גובה גרוטסקיים. מימין לשמאל: ג'ייקוב אלורדי, קיילי ספייני, פריסילה פרסלי, סופיה קופולה
(צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
מבחינה אחת מוקצנת תחושת חוסר הסבירות של הקשר בין אלביס ופריסילה. הגובה שלה הוא 163 ס"מ, ושל אלביס 183 ס"מ. הפרש לא מבוטל. אבל ההפרש בין קיילי ספאני (150 ס"מ) וג'ייקוב אלרודי (196 ס"מ) הוא גרוטסקי. כשאלביס הנפיל מתעצבן, חובט בפריסילה בכרית, או משליך כיסא בהתפרצות זעם לכיוונה, זה בוודאי מעצים עוד יותר את הרגע - אלמנט קטן של פיצוי על מה שהסרט משמיט בבחירתו בפרספקטיבה של "הנסיכה הכלואה ויחסיה המרוחקים עם דמות האב" שכה מעניינת את קופולה.
