בסוף השיחה שלנו, המוזיקאי ושדרן הספורט שי נובלמן, אומר לי שזו הפעם הראשונה מאז 2014 שבה הוא מתראיין בענייני מוזיקה. אולי בגלל זה היא הולכת קצת קשה – לא השיחה, הניסיון לקיים אותה. אני מתקשר אליו בשעה שסיכמנו והוא מבקש שאחזור אליו יותר מאוחר, מכיוון שהוא עדיין תקוע במעלית ("עם הפח זבל ביד"). כעבור שעה, אחרי שחולץ בשלום ועם ידיים פנויות, הוא מתחיל לדבר, ואפילו שוקל את ההצעה שלי לכתוב שיר על הסיטואציה המלחיצה-מצחיקה הזאת.
ויש לנובלמן הרבה על מה לדבר. על השיר החדש The Killing Angel, ששובר שתיקה שנמשכה שמונה שנים, וגם על הופעת האיחוד הקרובה עם החברים שליוו אותו לפני כעשרים שנה. וגם על כדורגל. "פשוט לקחתי הפסקה", הוא אומר בראיון ל-ynet, "זה לא שהתאמצתי לכתוב ולהוציא חומרים חדשים וזה לא יצא, פשוט לא רציתי".
נובלמן לוקח נשימה קצרה וחוזר לאחור במהירות. "אחרי שני האלבומים הראשונים שהוצאתי באנגלית הרגשתי שהגעתי לתקרת הזכוכית שלי בארץ. היו לי אז שניים-שלושה שירים בפלייליסט של גלגלצ – דבר בלתי נתפס אז לרוק באנגלית. כל הלהקות שהערצתי כל חיי תמיד רצו להיות במצעדים מבלי לוותר על האמנות שלהם, מהביץ' בויז והקינקס ועד לבאזקוקס והקלאש של ימי הפאנק והלאה לסטון רוזס ולבלר. זו המורשת שגדלתי עליה. אני כותב פופ, אבל עם גיטרות. גם כשגרתי בלונדון במחצית השנייה של שנות התשעים, כל הלהקות שפעלו אז רצו להיות במצעד ולהופיע בטלוויזיה. וגם אני רציתי את זה".
אחרי סיבוב ההופעות של האלבום השני שלו, Beautiful Life, שיצא ב-2005 ועלה בהצלחה גם על הבמות בחו"ל - הגיטריסט גבע אלון החליט לעזוב את ההרכב ולעבוד על קריירת הסולו שלו, ומשהו התחיל לזוז גם אצל נובלמן. "חשבתי שהגיע הזמן להתקדם ולעבור להופיע באולמות גדולים יותר מאשר הבארבי ושאר מועדוני הרוק". הוא רצה לפנות למיינסטרים והחל לכתוב אלבום בעברית. זה לקח לו כמה שנים ועלה לו הרבה מאוד כסף, אבל כש"יומי הוא חלום" יצא ב-2013 הוא התקבל בדממה רועמת. המבקרים אומנם שיבחו, אבל הרדיו התעלם. "האמנתי שזה מאוד יצליח מסחרית, התחלתי להוציא סינגלים, ולא קרה איתם כלום. הייתי בשוק, כי זה לא היה מה שתכננתי. עד אז השמיעו אותי יפה, ופתאום - ועוד כשזה בעברית – זה לא קורה. במשך שלוש שנים הסתובבתי בכל פינה בארץ שיכולתי להופיע בה, ובקושי הגיע קהל כי אנשים לא הכירו את השירים. זה תסכל אותי וצללתי למין דיכאון כי לא הצלחתי להבין איך יש פער כזה גדול בין מה שהמבקרים כותבים למה שהקהל אוהב".
בתוך הדיכאון הזה הגיעה פתאום נחמה קטנה, אך גם היא הייתה קצרת מועד. "לא ידעתי את זה אז", הוא ממשיך, "אבל רשת ב' ניגנו לא מעט את שיר הנושא של האלבום ויום אחד קיבלתי הודעה שמגיעים לי עשרות אלפי שקלים בעבור ההשמעות, ומאוד שמחתי שאוכל להחזיר חלק מההשקעה שלי באלבום". אבל כשנובלמן הלך לקחת את הצ'ק מהחברה שטיפלה אז בענייניו הוא גילה שהוא חזר בגלל כיסוי חלקי. ואם זה לא מספיק, רגע לפני הכניסה לאולפן, עם הרכב נגנים שקיבץ במטרה לעבוד על שירים חדשים, הוא היה מעורב בתאונת דרכים. "חשבתי שאולי זה סימן שאני צריך לקחת הפסקה מהמוזיקה", הוא אומר. קצת אחרי זה הוא קיבל פניה מערוץ הספורט לשדר את משחקי הליגה הלאומית, והתאהב בג'וב החדש שלו. "גיליתי שיש הרבה אוהדים של הקבוצות הקטנות שאהבו את השידורים שלי וזו הייתה הערכה שהייתי מאוד זקוק לה באותו הזמן".
הוא כמעט כיבה את האש המוזיקלית, אבל הגחלים הצליחו איכשהו ללחוש לו לחזור. בחודש יוני האחרון הוא העלה פוסט בעמוד הפייסבוק שלו לציון יום הולדת 20 לאלבום הבכורה, How To Be Shy, וזכה למבול תגובות אוהדות - שקרא במלואן והתרגש מאוד. "פתאום גיליתי שהיו לא מעט אנשים שהאלבום הזה היה חשוב עבורם, וחלקם שאלו מתי יש הופעה", הוא אומר. "זה היה כמו לקרוא טקסט על מישהו אחר – כי זה היה שי הישן. התחלתי להרגיש שחלק מהמהות שלי, ששמתי אותה בצד, קיבלה פתאום חיבוק מאוחר. קוואמי (אייל פרידמן, א"ש) שידר תוכנית ספיישל על האלבום וכשהקשבתי לה לא האמנתי שאני זה הבנאדם שכתב את השירים האלו. אורן ברזילי, שניגנתי איתו במופע הארנבות של ד"ר קספר אמר לי שהוא היה רוצה לראות אותי חוזר להופעת הצדעה לשני האלבומים האנגלים שלי בבארבי, ואמר לי לאסוף את יותם בן חורין, את גבע אלון ואת איסר טננבאום (איש רוקפור לשעבר, א"ש) ולנגן איתם".
נובלמן התקשר לגבע, שבע שנים אחרי השיחה האחרונה ביניהם, שהסכים מיד. גם הבסיסט בן חורין הצטרף בלי לחשוב פעמיים. במקום טננבאום הצטרפו גדי פטר בתופים ונעמן שדמי בקלידים. נובלמן מודה שהוא מתרגש "כמו ילד", לקראת הופעת האיחוד שתיערך ב-26 באוקטובר בבארבי. "זה קצת כמו לפני הופעה ראשונה בקריירה".
חוץ מהופעה יש גם שיר חדש וכיפי - The Killing Angel. הוא אומנם מבוסס בקווים חופשיים על השיר שכתב פעם לטלנובלה "בובות" שבה שיחקה גל גדות הצעירה, אך הוא נולד בהשפעת הקורונה ומבצע "שומר החומות". "הייתה תחושה של לחץ ורציתי לכתוב שיר עם איזה ליין של תנועה ומרדף שישחרר אותי ממנו. עלה הרעיון של בחורה שרודפת אחרי הפושעים במונית צהובה. בכמה ימים שהוא נמצא בשירותי הסטרימינג הוא עובד יפה וזוכה לתגובות נהדרות – הרבה יותר מאשר סביב האלבום האחרון שלי (הוא מחייך), אבל בעיקר אני מרוצה מאיך שהקול שלי נשמע עכשיו, ארבע שנים אחרי שהפסקתי לעשן".
על הופעה נוספת עוד מוקדם לדבר כרגע, אבל נובלמן חזר למוזיקה. בהופעה הוא והחברים ינגנו עוד שלושה שירים חדשים, ואפשר גם להתחיל ולדבר בזהירות על אלבום חדש. גם היום לא ברור לנובלמן מה התפספס לאורך הדרך הארוכה שלו. עוד שלפני שנסע להביא את הסאונד של הקינקס לרמת גן, וזכה למחמאות מעיתונות הרוק בבריטניה ובארצות הברית, הוא עבר בין כמה הרכבי אינדי עד שנחת כבסיסט המחליף של הקספרים. הוא יצא עם הלהקה לסיבוב ההופעות של אלבומם השלישי שנכשל (למרות שהופיעו בו "אחלום לנצח" ו"תראו אותי"), והיה בטוח שהוא ממשיך איתם לאלבום הבא. במקרה הוא גילה שהלהקה מתפרקת. באמצע הניינטיז, אחרי אסון ערד ורצח רבין, הרוק הישראלי די גסס, ונובלמן החליט לטוס ללונדון ובמשך ארבע שנים כתב שם את אלבומו הראשון, שקשה מאוד לפספס את הסאונד המאוד בריטי-סיקסטיזי שלו.
הוא הסתובב קצת עם חברי רוקפור שבדיוק פרצו לחו"ל, וחזר לארץ. למרות שעשה הכל בעצמו – חלוקת האלבומים למבקרים ולשדרנים, לחנויות הדיסקים, ואפילו תליית הפוסטרים להופעות על גדרות הבסיסים של תל השומר וצריפין – הוא הצליח, בטח במושגים של זמר אינדי ששר באנגלית.
יכול להיות שהבחירה שלך לכתוב באנגלית ולהישמע מאוד חו"לי עבדה בסוף נגדך?
"הכתיבה באנגלית הוסיפה לשירים איזו הילה, כי לפני עשרים שנה לא יצאו כל כך הרבה שירים חדשים באנגלית לרדיו. מאוד יכול להיות שאם הייתי מקליט בעברית – למרות שזה לא עניין אותי אז – הייתי מצליח פה יותר. אבל רציתי לשחק בליגה של הגדולים ולא פה. בהמשך הציעו לי שאתרגם את אחד מהשירים לעברית כדי להופיע איתו בתוכנית 'לילה גוב', אבל לא עניין אותי להיות מפורסם".
המשכת באנגלית, ואז עברת לעברית ועכשיו שוב חזרת באנגלית. באיזו שפה יותר נוח לך לכתוב?
"עכשיו נראה לי שבעברית, למרות שהחומרים החדשים הם באנגלית. זו גם החלטה אסטרטגית כי כל כך נכוויתי מאי ההצלחה של האלבום בעברית. כשאתה כותב בעברית אתה מוגבל לשוק הישראלי, וכשאתה מוציא באנגלית – גם אם זה חלילה לא יצליח, יש לי יותר קהל בכל העולם. כל דבר טוב שיקרה לי עם המוזיקה זה בונוס, אני לא תלוי בזה יותר. אני חוזר רק בשביל הקהל".
חוץ מרוקנ'רול נובלמן מחובר חזק לכדורגל. ב-2008 הוא הוציא שיר – שהופך כל ארבע שנים לאקטואלי מחדש - "בחיים לא נעלה למונדיאל". "נתן זהבי משמיע אותו אחרי כל הפסד של הנבחרת", הוא מחייך, "כשהוא יצא הוא עורר קצת רעש, אבל אני חושב ששירי מחאה פחות מתאימים לרדיו הישראלי".
ומה צריך לעשות כדי שאולי נצליח להגיע יום אחד למונדיאל?
"קודם כל צריך שהרבה יותר ילדים יעשו ספורט בצורה מסודרת ורצינית. הייתי מת שהבן הגדול שלי ישחק במגרש במקום לבלות שעות במיינקראפט, אבל לצערי לילדים יש יותר מדי גירויים היום. את הקמפיין של המאמנים האוסטרים של הנבחרת מאוד אהבתי, כי הם הביאו רוח חדשה - מפלס הקומבינות הישראליות ירד והייצוג של השחקנים הערבים בנבחרת עלה. חזרתי לאהוד את הנבחרת בגלל החשיבה הזאת שלהם, כי הם הפסיקו להקשיב לכתבי הספורט שטוחנים את השכל עם הפוליטיקה של הענף".
בארץ, בניגוד לאנגליה, החיבור בין רוק לכדורגל, לא עובד. יש לך הסבר למה?
"שיר הכדורגל שאני הכי אוהב בעולם הוא זה של מכבי נתניה שבני אלבז שר עם להקת גן עדן - שיר רוק כסאח לגמרי. בישראל הכדורגל עממי והרוק, פרט לכמה רגעים בתחילת הניינטיז, לא היה ממש פופולרי פה. פעם יצא לי להשמיע שיר של הקינקס במערכת הכריזה באצטדיון טדי, אבל נראה לי שאני היחיד שהתרגש מזה", הוא צוחק.
"שידור משחק כדורגל הוא כמו הופעה", חותם נובלמן, "והלוואי שאשדר גם משחקים בליגות גבוהות יותר. הליגה השנייה היא סוג של אינדי, אבל אני לא מתלונן, בחצי השנה האחרונה אני עובר תהליך רוחני ולומד בשיטת ימימה וזה עושה לי ניסים ונפלאות ומעלים חרדות ישנות". אולי זה גם מה שהחזיר אותו למוזיקה.
