עם כוס קפה שחור ביד אחת ונרגילה בטעם תפוח ביד השנייה, אי-אפשר להתבלבל: פלד איז אין דה האוס. זה לא שהיה חשד שלשיחת הזום שלנו יופיע ישי ריבו עם ראסטות, אבל יש אמנים שחושבים שכדאי להתייצב לראיון עיתונאי כמו שהולכים לראיון עבודה. פלד הוא לא אחד מהם: בכל זאת, שנים בשוחות של ההיפ הופ, עם אלבומים מצוינים והופעות מפוצצות אנרגיה, גרמו לו להבין שבעסק הזה הכול מתחיל ונגמר בשתי השאלות שטוני סופרנו צעק מתוך סיוט בזמן שנאבק על חייו: "מי אני" ו"לאן אני הולך".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ב-2023 התשובה היא שפלד הוא פלד והוא רק הולך עוד יותר עמוק פנימה. "באלבום הקודם הייתי עצבני, מאוד", הוא אומר על "חרבות בפיתה", שיצא ב-2020. "זה הרגיש כאילו יש לי חרב על הצוואר, כאילו הסביבה דורשת ממני ללכת לכיוון יותר מסחרי, 'למצות את הפוטנציאל'. ולא בא לי. רציתי לתת בראש, לכסח. איכשהו זה יצא טוב עם הקורונה, שאנשים הסתגרו בבתים, כי זה היה פחות אלבום שאתה רץ איתו. פשוט קחו אותו, זה מה יש וניפגש כשהשיגעון הזה ייגמר. עכשיו אמרתי לעצמי, בוא תעשה אלבום שלא יהיה רק שואו-אוף, של 'תראו איזה ראפר טוב אני'. רציתי משקל".
אבל חוץ מזה, גם ליקום הייתה דרך מעוותת לסמן לפלד להתקדם. "את כל הסקיצות הראשונות, שדווקא היו המשך לאלבום הקודם, עשינו באולפן של כהן (המפיק והראפר מיכאל כהן) ואז הוא נשרף".
מה?!
"המסך קיצר את החשמל. שרף את כל ההארדיסקים".
נשמע כמו סימן.
"ממש. לכן העטיפה של האלבום החדש הוא בית נשרף. זה נתן לי סטירה שאולי צריך לעשות דברים אחרת".
ועדיין, כואב.
"ניסיתי לקחת את זה ספורטיבי כי כאב לי. אז לקחנו פאוזה. זה הביא למצב שאני וכהן עבדנו על האלבום אצלי בסלון, חוויה מאוד כיפית. לא יצאתי מהבית. הייתי עטוף במקום שהכי נוח לי בו והרגשתי שאפשר לערבב, וגם להתגעגע".
"חייתי בבית שהרבה מאוד מהזמן היה ריק. לא הרגשתי שיש מישהו ששומר עליי או איזושהי משפחתיות כזאת. היה לי חבר ממש טוב, הייתי רק מחכה שיגיע הביתה כדי לברוח מהבית ולהיות אצלו. גם לו לא היו חיים כאלה ורודים, אבל שם היה עוד איכשהו אוכל במקרר"
ואכן, TATE WE MADE IT, שזמין בכל שירותי הסטרימינג, הוא אלבום עגול ומרשים של ראפר שהחליט להתבגר מבלי להתברגן: יחד עם המפיקים כהן ואורי שוחט וקולקציה מעיפת מוח של אורחים כמו עדן דרסו, לירון עמרם, מיכאל סוויסה ורביד פלוטניק (כולם יתארחו בהופעת השקה ב־23.3 בהאנגר 11 בת"א), פלד מרגיש בנוח לפתוח תיבות פנדורה ולמצוא שם לא רק פצעים אלא גם נשיקות.
הכותרת המפתיעה של האלבום לא רומזת להתקרבות לדת: היא פשוט הומאז' לקאץ' פרייז של החבר ובמאי הקליפים דורון סרי. "כהן דאג שאנשים יחשבו שזה חרדי, אבל בהיפ הופ הסלנג מגיע מכל מקום. אם מישהו ייקח את זה למקום רוחני - מדהים. יש רגעים שגם אני מרגיש ככה. אני מסתכל על כל נקודה לאורך החיים שלי ובכל פעם שעמדתי במבחן הכול היה יכול להיגמר אחרת".
חלק מהמבחנים הללו מופיעים בשיר המרגש שנושא את שם האלבום, שם פלד מחטט לראשונה בכמה מהצלקות שנצרבו בבשר שלו, בדרך הארוכה מהילדות במושבה מנחמיה לשורה הראשונה של ההיפ הופ הישראלי: "אם הייתה לי אפשרות לפגוש ת'ילד הקטן / ולהגיד לו שהכול יהיה בסדר / שיזדיינו הלימודים שיפרקו כבר את הבית / מחרטט ת'חברים שאח שלי עזב ת'ארץ / שבתכלס הוא במחלקה סגורה".
השיר "Tate we made it" מהאלבום החדש
"עברתי הרבה דברים", הוא מספר, "הגירושים של ההורים למשל. אני בן זקונים אחרי שלושה בנים ובת. כשנולדתי אחי הבכור התגייס. חייתי בבית שהרבה מהזמן היה ריק. הייתי באיזשהו עולם משלי, מצייר על הקירות. לא הרגשתי שיש מישהו ששומר עליי או איזושהי משפחתיות. הגבולות היו פרוצים, מבחינת הזוגיות של ההורים שלי ומבחינת הסטטוסים של האחים שלי. לכל אחד במשפחה יש פאוזה של משבר שהשפיעה עליי. ספגתי את השנים הכי פחות טובות של המשפחה".
זה נשמע טראומטי, לשקר לסביבה בגלל שאחיך מתמודד עם בעיה כזאת.
"שמע, זה סיפור קשה. מפאת כבודו... קשה לי. אני חושב שגם במסלול שלי, באבחונים שלי, עם חרדות ודברים שליוו אותי, אתה מבין שהיום השיח הרבה יותר מכיל. כאילו, לקניה ווסט יש מאניה דיפרסיה. בלי לפרגן לו בשום צורה, כי אנחנו כבר לא אוהבים אותו".
ומה שלום אחיך היום?
"אחי בסדר, נשוי, ילדים. בתקופה ההיא זה באמת היה כתם שחור, שהייתי צריך לחרטט כדי שלא יידעו מה קרה. היום אנשים יותר מחוברים לעצמם ומטפלים בעצמם. חוויה מאוד קשה. אפילו הלהקה הראשונה שלי, קראתי לה מחלקה סגורה. ואח שלי ידע שזה בגללו. הוא אהב את זה".
בחדר הפיזי שלו הוא הבין שהמוזיקה היא חדר בריחה מהזוגיות של הוריו שהתפוררה, ומתחושת האאוטסיידריות בכל מקום שבו הסתובב: "כלפי חוץ, פיתחתי איזשהו חוסן, לא להראות שאני חלש".
היה רגע שאתה מבין שאתה לא במצב רגיל? שאולי בבתים אחרים המצב שונה?
"הייתי הולך הרבה לבתים של חברים. היה לי חבר ממש טוב, הייתי רק מחכה שיגיע הביתה כדי לברוח מהבית ולהיות אצלו. גם לו לא היו חיים כאלה ורודים, אמא שלו הייתה חולה ואבא שלו נפטר. אבל שם היה עוד איכשהו אוכל במקרר. אבל זה כמו כל בן אדם שיגיד: על כל פגם שיש, יש משהו אחר שמפצה. ההורים שלי הם בני אדם מאוד טובים ואוהבים ותומכים. פשוט היו תקופות אחרות".
איך הרגשת כשסיימת להקליט שיר כזה?
"שמע, הוא ריגש אותי מאוד. חשבתי מתי אשמיע אותו למשפחה שלי".
3 צפייה בגלריה
''היה לי חבר ממש טוב, הייתי רק מחכה שיגיע הביתה כדי לברוח מהבית ולהיות אצלו''
(צילום: דורון סרי)
ו-?
"אני חושב שהם עוד לא הביאו לי את המשוב הסופי. עוד לא צללו לזה. אני קצת חינכתי את המשפחה, כי הרבה שירים שהוצאתי היו בעייתיים. בוא נגיד שאח שלי, כשהשמעתי לו לפני כמה שנים את 'סבבה 5' (שיר שכולל שורות כמו "יש לי ת'כיוון אני הרב חובל / הדילר שלי מזמן קיבל פרס נובל" ‑ ע"ש) והוא הזדעזע. ובלי לפתוח על אחי, בצעירותו 'סבבה 5' זה היה דרך חיים. אבא שלי התלהב מהשיר ואח שלי אמר לו, 'אתה יודע על מה השיר?!' ואבא אמר לי, 'מה אכפת לי? זה נשמע טוב!' משם הוא למד לתת לדברים לשקוע. אז עוד לא קיבלתי את התגובה הרשמית. זה יקרה אחרי שקצת יתבשלו עם האלבום, יבינו קצת מי נגד מי".
בחגיגות ה-120 למנחמיה, לפני שנתיים, הוא סגר מעגל מתוק. "חפרו לי שנה שאבוא להופיע, אמרו לי תגיע ותעשה הנחה. אמרתי עזבו הנחה, אני אבוא. הגעתי וממש נפלו עליי. זה הגיע לרמה שהמורה שלי בכיתה א' עלתה לבמה. ואני מרים לה, כי ממש אהבתי אותה. ידעתי שהשיר הבא הוא 'קוקוס', אבל שכחתי את הסיטואציה ואמרתי, 'אני מקדיש את השיר הבא לדבורה!!!' ומתחיל לשיר 'מותק את חמה כמו יולי-אוגוסט'. זה היה ההיילייט של הערב".
שלא יהיו טעויות: גם בגיל 36 פלד מתלהב כמו הילד שהיה מסאונד שמעיף את המוח, וההופעה שלו היא בקלות מהחוויות האינטנסיביות שאפשר למצוא בארץ. לכן, אגב, כדאי להדק חגורות לקראת מופע ההשקה עתיר האורחים בהאנגר 11 בתל־אביב, מופע הסולו הגדול ביותר שלו עד היום. "חיכיתי המון שנים ש'היפ הופ' יפסיק להיות מילה גסה", הוא אומר, "שיתייחסו אליו כמו לרוק ולמזרחית - עוד ז'אנר שלא צריך להתנצל על הקיום שלו. לא צריך לגדול באיזה גטו, לכל אחד יש את הגטו הפנימי והסיפור שלו לספר".
נולדת וגדלת על כביש 90. איך אתה עם השיח של ישראל הראשונה וישראל השנייה?
"אמא שלי גדלה בוואדי סאליב, גדלתי על הסיפורים שלה משם וגם על סיפורי הגזענות שספגה בקיבוץ. מצד שני, מאוד אהבתי את סבתא שלי האשכנזייה. אני חי את הכאב של שני הצדדים. ברור שהיה פה קיפוח, אבל אני גם מסתכל על סבתא שלי: בואנה זה דור פוסט-טראומטי מהשואה! איך אפשר לשפוט? ראיתי איזו תוכנית ריאליטי, ומישהו אמר, 'אשכנזים הם ככה וככה'. כואב לי השיח המגעיל הזה".
היפ הופ הוא ז'אנר שמדבר את השטח. איפה הוא במצב הנוכחי?
"אני כותב עכשיו אלבום עם הדג נחש, כשווה בין שווים. היית מצפה ממוניקה סקס שייכנסו לאולפן ויעשו שיר מחאה?"
לא מופרך. אבל גם הרוק לא מיידי כמו ההיפ הופ.
"הכעס שלי מופנה לסיסטם. אני לא מאמין לאף אחד. אכפת לי, מאוד. תמיד כשיש ויכוח אני לוקח את הצד השני. בקטע ספורטיבי. אני רוצה להקשיב למישהו שיגרום לי להרגיש פחות לבד. שמע, אני רואה חדשות, אבל זה לפעמים גומר אותי. כמה שנאה. אני באמת רואה טוב אצל כולם".
איך אתה עם "הצל", למשל?
"נפגשתי עם הצל מלא פעמים ואני יכול לספר לך סיפורים מטורפים שקרו לי איתו ברחוב. פעם מישהו שמאלני בא וצעק עליו, נהיה בלגן ואז פתאום בא ערבי והצטלם איתו. 'אני מרפיח, מעריץ אותך'. ואני זה שמצלם אותם. ואז הצל אמר לי, 'אתה קולט את החיים שלי?'
"אני אשמע כל אחד", הוא מוסיף, "אני חושב שלא צריך להיות פחד. כמו שלשמאלנים יש פחד להגיד שהם שמאלנים בפריפריה - שזה נוראי - אז גם בתל-אביב יש אותה תקרה, אם אתה בטעות אוהב מישהו מהצד השני. הוויכוח צריך להיות יותר עמוק ורציני. כואב לי החרמות, כל חרם. כואב לי שיח תוקפני, שיח אלים".
בגלל זה שאלתי על "הצל". זה לא ימין: זה השפה, איך אתה אומר דברים. להפיץ מידע לא מבוסס זה דבר נורא.
"הרבה מוזיקאים, כשגיליתי עליהם דברים שאני לא אוהב, זה השפיע עליי. קניה ווסט באמת שבר לי את הלב. אבל בנושא הזה של סאבלימינל, הדג נחש, אני חושב ששני הצדדים רוצים שיהיה טוב. יכולות להיות טעויות, לא יודע. הרבה פעמים אמרו לי על זה ואני לא בקיא. יצאתי מהפייסבוק בגלל זה. קשה לי עם רוע מכל צד".
לאורך השנים נשמעה לעיתים ביקורת על פלד בסוגיית היחס לנשים בטקסטים שלו. אם לשפוט לפי 'עזבת ת'בית', שבו משתתפת גם הזמרת נסטיה רוד, ניכר שגם בנושא הזה פלד הרבה יותר קשוב ובוגר מבעבר. "אני קשוב מאוד ללב של אנשים. אני לא מרגיש צורך להעליב נשים, אבל אם מישהי שברה לי את הלב אז אני אשיר את כל הרגשות שלי, כדי שאדם ששברו לו את הלב יבין את זה ויקבל את העוצמה הזאת".
כאוהד שרוף של מכבי חיפה, מה דעתך על פרשת עומר אצילי?
"שמע, יש חוק. לא הייתי יותר מדי בקיא בשיח הזה. חיפה זה מועדון שאני מרגיש שמכיל ומתייחס לכל הגוונים ולכל הקהל המעורב שלו מבלי לעשות יותר מדי טררם וזה המועדון היחיד שפירסם צעיף של דגל הגאווה. זאת שאלה שצריך לשאול את הבעלים".
ומה אתה חושב?
"זאת שאלה מעניינת. ברמה של מה דעתי, יש דברים שיותר מציקים לי מעומר אצילי. יש דברים שהעולם קיבל והחליק אותם, כמו מייקל ג'קסון. זה הופך לי את הבטן. אני אשמח אם אנשים ילכו בדרך הישר. אבל אצל כדורגלנים, בוא נגיד שהרגליים זה הצד היותר חזק. אני בטוח שזה גם היה מאוד קשה גם לעומר אצילי וגם למתלוננות. אנחנו כחברה רק למדנו מזה".
אתה בזוגיות היום?
"כן".
בשורה קשוחה למעריצות.
"אני אשמח אם לא תספר להן".
פורסם לראשונה: 07:37, 03.03.23
