פייר, לא הייתם טסים עכשיו להודו? חופים, פסטיבלים, שאכטה, מלא ישראלים עם פוסט טראומה. הכול זול, חריף ומשגע. הנה, "האחיות המוצלחות שלי" טסה. גלית חוגי ונועה ארנברג כתבו את העונה הקצרצרה, הרביעית והאחרונה של הקומדיה הדרמטית שלהן עוד לפני הקורונה, היא נגנזה כשהמחלה התפשטה, נמלי תעופה הפכו למרבצי חיידקים וכל סט צילום לצלחת פטרי. אחר כך הגיע 7 באוקטובר והתברר שהקורונה בעצם הייתה החלק הטוב. בסוף נובמבר 2023 החליטו ב-yes שאסקפיזם זה לא מותרות והחזירו אותה מהמדף. ואתמול (א') עלו ארבעת הפרקים שלה לצפיית בינג' מהירה של פחות משעתיים, כמעט בלי ללעוס, רק להכניס לפה ולבלוע (זהירות, מכיל ספוילרים).
מתוך "האחיות המוצלחות שלי: "הודו", עונה 4
(באדיבות yes)
בטקסט מאת היוצרות שצורף לפרקים הן מציעות שמדובר ב"מתקפת נגד לטרלול", אבל האמת היא שאין דבר רחוק יותר מהחיים שלנו כרגע מאשר האחיות לבית קטן, ששני-שליש מהן מוצאות את עצמן בתת-יבשת. בעונה הזאת אנחנו ממשיכים עם מור (טס השילוני) האחות הצעירה, שמגיעה לסיבוב שלה בהודו עם ליזו (עדי חבשוש) החברה שלה מהצבא. הן מסמנות וי על הסטריאוטיפ הישראלי: נתקעים במקום אחד, צורכים המון משני תודעה, עושים המון (המון) רעש ומתעמרים במקומיים. שלושה חודשים מאוחר יותר מור מצליחה להיחלץ מהלימבו וממשיכה לגואה עם בחור ישראלי שפגשה ברחוב.
במקביל אנחנו מתוודעים בקטנה גם לנטלי (נלי תגר) האחות האמצעית, אנוכית ואימפולסיבית, שכרגיל לא מוצאת את עצמה מבחינת עבודה, עדיין רבה עם השותפים שלה, רננה ומידד (מיה לנדסמן ושלומי אברהם) ועדיין סבורה שכדור הארץ סובב סביבה, ואורית (דנה אברהם סמו) שכבר עברה לשלב הצאצא במערכת היחסים הלסבית שלה עם קארן (גילי סער). עכשיו היא מגדלת תינוק ושמו אהרון, מה שלא מפריע לה להיות אנאלית ופסימית ממש כמו בעבר.
אי-אפשר, ולכן אין טעם לצפות שארבעת הפרקים של העונה הרביעית יפרשו יריעה מורכבת כמו עונה של 12 פרקים. ואכן המיני-עונה הזאת, שמביים כמובן גורי אלפי, לא מקיפה את מערכת היחסים של האחיות מעבר למראי מקום כמו המפגש של נטלי ומור בהודו. בניגוד לעונה הקודמת נטלי לא מקבלת רגע חסד והיא נותרת דמות דו-ממדית ומעט קריקטורית, אורית סובלת מחולשה דומה ואפילו מור, שהפרקים סובבים סביבה, לא ברורה לצופה מעבר לנרפות הרגילה שלה והאופן שבו היא מגיחה החוצה. דמויות המשנה אולי מקסימות ושנונות אבל אין להן עובי אלא כותרת - אורי רוסו בתור הבחור שמוציא את מור מהלופ של הסטלנים, קובי מימון כאקטיביסט שמעוניין להפסיק לכעוס.
2 צפייה בגלריה
בתור רגעי סיום שאמורים לחתום שלוש עונות וחצי זה מרגיש קצת חסר משמעות. מתוך "האחריות המוצלחות שלי: הודו", עונה 4
(צילום: חן הוד, באדיבות yes)
מור מסיימת את הטיול שלה בהודו בחטף, לא ברור באמת למה, אחרי שברגע אחד היא מחליטה שהיא שונאת את הודו. רגע לפני היא עוברת סוג של התקף חרדה שמעמת אותה עם הביקורת העצמית שלה ושממנו היא נמלטת שוב. צבי ים שהרגע בקעו על החוף וחוזרים הביתה, אל הים, מזכירים לה כנראה איפה הבית ולאן היא יכולה לחזור. היא לא בהכרח חוזרת מהודו עם תובנות, כמו שזה נראה היא פשוט ממשיכה הלאה, מאושרת מהעובדה שהיא יכולה לנטוש את הודו למרות שעל פניו נראה שהיא חוותה בה לא מעט רגעים משמחים ופותחי לב. בתור רגעי סיום שאמורים לחתום שלוש עונות וחצי זה מרגיש קצת חסר משמעות, אבל מצד שני ההומור של חוגי וארנברג משאיר את "האחיות המוצלחות שלי" עם הראש מעל המים, כשהיא מהנה לצפייה ומצחיקה לא פעם, בעיקר כשהיא לא שוחקת את הגגים שלה. העובדה שהצופים האדוקים של הסדרה קיבלו סוג של סיומת לסדרה אהובה היא לא עניין של מה בכך, לפחות במקרה הזה - בניגוד לרוב הדברים שמאפיינים את חיינו כרגע - אפשר להגיד שהנה, רואים את הסוף.
