כשמקשיבים לברוק שילדס מנסחת את מסע החיים שלה מול המצלמות, מבינים איזה בזבוז אדיר זה היה להניח לאנשים אחרים לנסח אותו עבורה כל השנים האלו. בדומה לילדים כוכבים אחרים בהוליווד שילדס, נדחפה אל המצלמות על ידי הורה שאפתן, במקרה הזה אמא שלה. כמי שגדלה אל תוך חיים שבהם מישהו אחר מחליט עבורך מי את, לקח לה הרבה מאוד זמן למצוא את הקול שלה ו"לקבל בעלות" על חייה, כמו שאוהבים להגיד באמריקנית. הדוקו בן שני הפרקים "ילדה יפה: ברוק שילדס", שעלה בהולו (ובארץ בדיסני פלוס), מבקר בכל תחנות חייה של שילדס ומציג מעגל שלם של אישה, שהחלה את דרכה כבובה על חוט עד שבעשור השישי לחייה היא חותכת סופית את החוטים ויוצאת לחופשי.
Pretty Baby: Brooke Shields – טריילר
(באדיבות hulu)
לפעמים אנחנו נזקקים לסיפורים כמו של שילדס כדי לראות שבכל זאת התקדמנו כברת דרך, וגם אם העולם נראה מייאש עכשיו, זה רק בגלל שהפצעים נפתחים והמוגלה יוצאת. שילדס גדלה בצילה של אמא אלכוהוליסטית, שהתגרשה מאביה של שילדס זמן לא ארוך לאחר הלידה. בשלב די מוקדם בחייהן המשותפים טרי, אמה של ברוק, הפכה למנהלת האישית והסוכנת של הילדה היפהפייה. היא ראתה את הפוטנציאל הפיננסי שהיה טמון ביופייה של בתה וניווטה אותה לפרויקטים שבעליל לא התאימו לגילה.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
המפורסם שבהם היה הסרט "ילדה יפה", של הבמאי הצרפתי לואי מאל, שבו גילמה ילדה יצאנית כשהייתה רק בת 12. ששמו הושאל לסרט הדוקו הנוכחי. שילדס הצעירה התבקשה על ידי הבמאי להחצין מיניות עוד לפני שהגיעה לגיל ההתבגרות ושברור, גם על פי עדותה של שילדס עצמה, שלא היה לה מושג מה הוא הדבר החמקמק אותו היא מתבקשת להחצין. באותו הסרט היא גם מתנשקת עם שחקן מבוגר, כחלק מהתסריט, כשלדבריה זאת הייתה הפעם הראשונה בה התנשקה, הגיוני לגמרי בהתחשב בגילה הצעיר. מאל הבמאי נזף בה כאשר היא לא שידרה את מה שאמא שלה עמדה לחלוטין מאחוריו, וטענה שמדובר ב"סרט אמנותי". מבחינת שילדס הסט הקולנועי היה המקום הבטוח רגשית להיות בו, משום שהיא לא נאלצה לטפל באמה וגם יכלה לברוח לעולם הדימיון.
3 צפייה בגלריה
פוקח עיניים ומעורר מחשבה. ברוק שילדס מתוך Pretty Baby: Brooke Shields
(צילום: באדיבות Hulu)
שנתיים לאחר מכן, בגיל 14, היא לוהקה לסדרת פרסומות מיניות למותג הג'ינס של קלווין קליין ("שום דבר לא מפריד ביני ובין הקלווין קליין שלי"), שעוררה גם היא תרעומת אבל גם הזניקה את מכירות המותג. בגיל 15 היא הצטלמה לסרט "הלגונה הכחולה", שבו הייתה צלע באהבת נעורים חושנית כשברובו שילדס והפרטנר שלה משוטטים ערומים על אי בודד ומגלים את המיניות שלהם. שלושת הפרויקטים האלה התוו את הטון להמשך הקריירה של שילדס. מה שהיום נתפס כפורנוגרפיית ילדים ולא היה עובר אפילו את שלב סיעור המוחות, נתפס אז כדימוי לגיטימי של ילדה חושנית ומינית - לוליטה. איש לא בדק מה שילדס עצמה מרגישה, והיא עצמה לא הבינה שנעשה לה עוול. הראיונות שנתנה בתוכניות אירוח, שחושפים ילדה תמימה שמנסה להגן על אמא שלה ועם זאת מבינה שמשהו לא בסדר, הם קורעי לב ממש.
החלק השני של הדוקו עוקב אחרי השלב השני בקריירה של שילדס, לאחר שקיבלה את ההחלטה העצמאית הראשונה שלה ופרשה לארבע שנות קולג' בפרינסטון וניסתה להתניע שוב את קריירת המשחק הקולנועית שלה. בסרט חושפת שילדס איך בפגישה עם איש בכיר בתעשייה ההוליוודית, ששמו לא נחשף בסרט, באמתלה של הצעת תפקיד אפשרי, היא נאנסה על ידו והתנתקה מגופה "כמו שנהגה להתנתק ממנו בצילומים המיניים שהשתתפה בהם טרם בגרותה".
בהמשך מגיעים גם מערכת היחסים עם הטניסאי אנדראה אגאסי והדיכאון לאחר לידה כשחוותה עם לידת בתה הראשונה. בעקבות ספר שכתבה בנושא, אחד הביטויים הציבוריים הראשונים לנושא שיזמה אישה מפורסמת, התפתח קרב מילולי בינה ובין טום קרוז, שטען שכל מה שהייתה צריכה כדי להתגבר על הדיכאון היה "לעשות קצת תרגילי ספורט ולקחת ויטמינים". בשלב הזה שילדס כבר ידעה להתעמת עם ניסיונות ההכנעה הגבריים שהחיים זימנו לה. היא ענתה לו במאמר מפורסם והמליצה לו "להמשיך לעסוק במלחמות בחייזרים".
היכולת של שילדס לנתח את חייה לאחור, להיחשף באומץ תוך מודעות לאופן שבו נתפסה בעיני הציבור והתקשורת, הופך את "ילדה יפה" לסרט פוקח עיניים ומעורר מחשבה. כמו פמלה אנדרסון לפניה, שגם היא הוציאה לאחרונה סרט דוקומנטרי אוטוביוגרפי שפורס את נקודת המבט שלה, ומגלה לעולם אישה נבונה שהסוללה לכדי השטחתה לסמל מין, גם שילדס הייתה דוגמה מובהקת להחפצה גברית של נשים, כאשר במקרה הזה הבוטות שבה זה נעשה מזעזעת. הבמאית לנה ווילסון, שמה דגש על האופן שבו אמה של שילדס הואשמה באופן תדיר בהפקרתה של בתה בגיל צעיר, בעוד שהגברים שלקחו חלק בהצגתה המינית של שילדס, כמו מאל או קלווין קליין, "חגגו".
בסופו של הסרט מגיע הקלוז'ר המתבקש, שבו שילדס יושבת עם בעלה ושתי בנותיהם לשולחן האוכל, והם דנים בהבדל בין השתתפותה של שילדס ב"ילדה יפה" המקורי ובין האופן שבו הבת הגדולה שלה חושפת את עצמה באינסטגרם. האירוע המשפחתי והקטן הזה מעורר חשש מצד אחד, שהאופן שבו מצופה מנשים להגיש את עצמן היום כיצורים מיניים כבר הוטמע עמוק בתפיסה העצמית של הדור הנוכחי, ומצד שני תקווה גדולה שהדור שגדל פה יודע איפה עובר הגבול בין ניצול לביטוי עצמי, שסיפור כמו זה של שילדס לא היה מתקבל בכזאת טבעיות בימינו אנו, ושאולי, אולי, לפחות את השרשרת ההרסנית הזאת הצלחנו לקטוע.
