העיתונאי פיל דונהיו, שנחשב לחלוץ תוכניות האירוח האמריקאיות, הלך לעולמו בגיל 88. "דונהיו נפטר בביתו כשהוא מוקף במשפחתו, כולל אשתו מזה 44 שנים - מרלו תומאס, אחותו, ילדיו, נכדיו והגולדן רטריבר האהוב שלו, צ'רלי", מסרה משפחתו היום (ב').
התוכנית "המופע של פיל דונהיו״ עשתה את הבכורה הטלוויזיונית שלה בשנת 1967 ורצה לאורך כ-29 שנים בטלוויזיה הארצית, כשהמגיש שלה היה למלך הבלתי-מעורער של תוכניות האירוח היומיות. כבר מההתחלה, בהפקת התוכנית ויתרו על גימיקים מוכרים כמו מונולוג פתיחה, ספה, מגיש אורח או להקה - והתוכנית נשענה באופן אולטימטיבי על המנחה ואורחיו, כשהתרכזה בנושא אחד בכל פעם.
בניגוד למתחריו שהגיעו בהמשך ועסקו יותר בנושאים צהובים ורכילותיים, תוכנית האירוח - שעודכנה בשנת 1974 בשם ״דונהיו״, עסקה בנושאים חברתיים ופוליטיים והיוותה ניגוד מובהק לפטפוטי הסלבריטאים בתוכניות המקבילות כששמרה על שדרה עיתונאית חזקה.
בסך הכול, דונהיו גרף תשעה פרסי אמי ו-21 מועמדויות לאורך השנים, בהם גם פרס אמי על הספיישל "דונהו וילדים". בנוסך, בשנת 1982 קיבל את פרס פיבודי האמריקני, המוענק מדי שנה על הצטיינות בתחום שידורי רדיו וטלוויזיה.
במהלך השנים הוא ראיין ראשי ממשלות, פוליטיקאים, פמיניסטיות, חברי קו קלוקס קלאן, כוכבי פורנו ודמויות רדיקליות בשנות ה-60. הוא היה למנחה היחיד שהצליח לסגור ריאיון עם נלסון מנדלה מיד לאחר שחרורו מהכלא. התוכנית שלו הייתה כל כך שנויה במחלוקת עד שהמגזין השבועי Newsweek כתבו פעם אודותיו "קל לחשוב שהאורחות המושלמות בתוכנית של פיל דונהיו הן זוג לסביות בין-גזעיות שהביאו לעולם ילד בהזרעה מלאכותית". ולמעשה, זוג כזה בדיוק הופיע בתוכנית ב-1979.
פיליפ ג׳ון דונהיו נולד בקליבלנד אוהיו, ב-21 בדצמבר 1935. הוא למד מנהל עסקים ועבד בתחנת הרדיו בבעלות האוניברסיטה. אחרי לימודיו החל לעבוד ברשת KYW-AM TV, כשניסה לפרוץ לעולם הטלוויזיה. הוא עבד בכמה תחנות רדיו ברחבי המדינה, ואחרי שנים שבהן ניסה לפרוץ עלה לבסוף עם תוכניתו ״המופע של פיל דונהיו״, ומתוך קושי למצוא אורחים רבים לתוכנית החליט להתמקד באורח אחד בכל פעם - מה שהפך לסימן ההיכר של תוכניתו שזכתה להצלחה גדולה. דונהיו התמודד עם נושאים שנחשבו אז לשנויים במחלוקת כמו מין לפני נישואים והומוסקסואליות, כמו גם נושאים חברתיים, פוליטיים וסגנונות חיים יוצאי-דופן.
באמצע שנות ה-90, עם יותר מ-6,000 תוכניות מאחוריו, דונהיו נאלץ להתמודד עם ההצלחה הרבה שהביא המופע שלו. כשתוכניות אירוח אחרות, פרועות באותה מידה או יותר, התרבו, וכדי להתחרות בהן דונהו נאלץ להעלות (או להוריד) כל הזמן את הרף. היריבה הראשית שלו אופרה ווינפרי דיללה את קהל הצופים הנשי שלו. תוכניות אחרות, שביקשו לפנות לצופים צעירים יותר, הלכו אפילו רחוק יותר בחיפוש אחר נושאים סנסציוניים. לאט-לאט הוא החל להפסיד שווקים גדולים עד שב-1996 הוא פרש. בתחילת שנות ה-2000 דונהיו חזר לזמן קצר לטלוויזיה עם תוכנית אירוח שבה הוא ראיין יוצרי חדשות בנושאים חברתיים ופוליטיים. הקהל שלה התגמד לעומת זה של מתחריו, ולמרות רייטינג גבוה היא בוטלה לאחר שישה חודשים.
נוכחותו של דונהיו נשארה בטלוויזיה גם לאחר שלא הייתה לו תוכנית משלו, והוא הופיע בתוכניות אחרות רבות, ואף התארח בפרק של תוכניתה של ווינפרי ב-2010. בנוסף הוא גם הופיע במספר סרטים דוקומנטריים. דונהיו נכנס להיכל התהילה של האקדמיה לאמנויות ומדעי הטלוויזיה ב-1993 וזכה בפרס ATAS על מפעל חיים ב-1996.
הותיר אחריו כאמור את אשתו השנייה, מרלו תומאס, לה נישא ב-1980; וחמישה ילדים מנישואיו הראשונים.
