לרגעים זה היה נדמה שחד קרן אמיתי ינחת בכדור הארץ לפני שהשיר הישראלי לאירוויזיון ייחשף. אחרי שבועות של טיזינג שיצא מכל החורים, הציפייה לשמוע מה נועה קירל ושות' רקחו במעבדה הפכה מחמודה (לא, כי "מתווה הנשיא" זה קליימקס) למתישה. אם זה לא מספיק, הבילד-אפ של אנשי אנדרסטייטמנט כמו דורון מדלי יצרו אווירה כאילו "יוניקורן" הוא לא שיר פופ שישתבץ בתחרות שירי פופ אלא הקפלה הסיסטינית 2.0.
נועה קירל שיר אירוויזיון יוניקורן unicorn
(באדיבות כאן)
מכאן למרבה הצער אפשר רק לרדת, ואכן "יוניקורן" לא ממציא מחדש את המוסד שנקרא "שיר האירוויזיון הישראלי", ואפילו לא את המוסד שנקרא "שיר ממש טוב של נועה קירל". זה לא אומר חלילה שהוא גרוע או מביך, או משהו שמתקרב לפיאסקו של מיכאל בן דוד מהשנה שעברה. קירל הביאה איתה שאפתנות של מדונה וסטנדרטים שלא רואים ממטר את תרבות החלטורה המקומית, ומה שמוצלח ב"יוניקורן" מדגיש בדיוק את היחס לשיר באירוויזיון כמו מבצע צבאי שבו כל נשימה קובעת: הרב-גוניות הסגנונית שנדחסת בפחות משלוש דקות ועדיין מרגישה אוורירית; הקליפ המצוין (בבימויו של אינדי חייט) שנשען על סוד הקסם בדמותה של קירל, אישה צעירה בגילה אבל לגמרי בעלת הבית בהווייתה; וכמובן קירל עצמה, עם הדרייב והמחויבות לממש את הייעוד שהיא מאמינה שהונחת עליה מרגע שנולדה.
לכתבות נוספות בנושא אירוויזיון 2023:
אבל גם נוסחת מדלי (שכתב את השיר יחד עם קירל, מאי ספדיה וינון יהל), שמדלגת בין מקצבים ומצבי רוח (ולא לשכוח קטע בעברית על רקע קצב ערבי!) כמו חתול על פטריות, לא מפצה על שני הדברים שהכי חסרים ב"יוניקורן": תעוזה ונשמה. מוזיקלית, יש בשיר כל כך הרבה ציטוטים ישירים וחלקיים, שזה נשמע כמו שעשועון ששודר פעם בערוץ 2, "כלוב הזהב", שבו מתמודדים נכנסים לאולם מלא במוצרים ומעמיסים כמה שיותר לפני שאבי קושניר נועל עליהם את השער. רבאק, אפילו אמא שלי זיהתה את "סהרה" בפתיחה של השיר. גם את הדמיון בין המעבר בחלק האחרון ל"טודו בום" קשה להחמיץ, או את הקטע שמתכתב עם Euphoria השוודי ואפילו איזו קריצה ל-Life on Mars של דייויד בואי בהתחלה. קירל שרה "היי, אתה רוצה לבדוק לי את ה-DNA?", ולפחות בנוגע למטען הגנטי של השיר אפשר להשיב: "בעיקרון כן, פשוט אין לנו את כל היום".
1 צפייה בגלריה
"יוניקורן" לא ממציא מחדש את המוסד שנקרא "שיר האירוויזיון הישראלי". נועה קירל
(צילום: מורן קריב)
הבעיה השנייה היא הכוכבית הבודדה שמרחפת מעל המסע המרשים של הזמרת עד הנה: בעוד שנדיר למצוא פילים עם החוסן הנפשי שלה והמקצוענות העילאית כבר דוסקסה, נדמה שהלב שלה אף פעם לא ממש על השולחן. ב"יוניקורן" זה עוד יותר חמור, כי קירל נדרשת למכור טקסט כביכול "מעצים" (יש שם אפילו בית שמתכתב עם "אני ואתה נשנה את העולם"), למרות שכישורי השיווק שלה פשוט לא נמצאים באזורים האלה: קשה לראות את העולם מאזין לשיר ונסחף באמונה שכולנו מרחק נגיעה (או הרצאה של מעיין אדם) מלהיות חד קרן. במילים אחרות, מה שהתאים בול לנטע ברזילי ב-Toy לא בהכרח יושב על נועה קירל. אולי בהופעה באירוויזיון היא תצליח לעגל את השיר כי היא פרפורמרית מעולה וגם אם לא, "יוניקורן" מספיק אחלה כשיר פופ כדי להתברג בחלק העליון של התחרות. ואם גם זה לא יקרה, תמיד אפשר להאשים את ממשלת ישראל.
