אחת לכמה זמן עולה סדרה שממחישה בעצם קיומה את המסר שהיא מנסה להעביר. "מר קורמן", שכתב וביים ג'וזף גורדון לוויט ("10 דברים שאני הכי שונאת אצלך", "מפגשים מהסוג האישי"), ושבה הוא גם משחק את הדמות הראשית, עונה על ההגדרה הזאת. למרבה הצער, הבעיה שמנסה לתקל "מר קורמן" (שעלתה בסוף השבוע האחרון באפל TV פלוס) היא גם זו שהופכת אותה למתישה לצפייה.
"מר קורמן" – טריילר
ג'וש קורמן הוא גבר בשנות ה-30 לחייו, מורה לתלמידים בכיתה ה' שמתקשה - אבל ממש מתקשה - למצוא משמעות לחייו לאחר שהוא נזרק על ידי בת הזוג שלו, מייגן (ג'ונו טמפל, "טד לאסו"), ונאלץ כעת לחלוק דירה עם גבר אחר, ויקטור (ארתורו קסטרו). ג'וש נע בין ביקורתיות עצמית מופרזת, שיפוטיות כלפי הסביבה שלו וניסיון להתאים לדימוי העצמי שלו כאדם מודע ו-Woke. אבל בשורה התחתונה, ג'וש הוא פשוט אדם לא מסופק שזנח את החלומות שלו על קריירה מוזיקלית והצלחה אמנותית, ונקלע למקצוע שהוא אולי מחבב בדרכו אבל מעולם לא חשק בו באמת. הוא נע במעגלים סביב עצמו ומחפש משמעות בכל מקום אבל לא מצליח להביט פנימה ופשוט להבין מי הוא. הוא חכם אבל לא מודע. מוכשר אבל נטול דרייב. הוא משוכנע שאיפשהו קיים הדבר שיהפוך אותו לאדם מאושר, אבל בינתיים מאמלל את עצמו ואת מי שסביבו.
"מר קולמן" הוגדרה כקומדיית אינדי וככזאת היא לא קומדיה קלאסית. לא שיש היום עוד מוצרים כאלה - רוב הקומדיות שמופקות היום, בעיקר על ידי שירותי הסטרימינג, מגיעות עם טוויסט מסוים שמייחד אותן מהגרסה הארכאית של פאנץ' כל 20 שניות - אבל "מר קולמן" מותחת את גבולות המושג קומדיה ומפיחה בו אוויר קרינג'י עד שהוא מאיים להתפוצץ.
ג'וש מתמודד עם ילדות מתחכמות בכיתה ה' שמערערות את הזהות הפמיניסטית שלו, יוצא מיוסר לבר כדי לפגוש נשים (לא לפני שניתח למוות את המוטיבציה שלו לעשות את זה), פוגש בחורה שרוצה אותו אבל מתקשה להגיע לזקפה, חוטף התקפי חרדה ששום קומדיה מרירה על בני הדור הנוכחי אינה שלמה בלעדיהם, ובגדול סובל וסובל. לאט לאט, עם הרבה עזרה מידידיו, הוא מצליח להביט פנימה ובצעדי תינוק לפתח קצת מודעות עצמית. וב"לאט לאט" הכוונה היא שזה לוקח עשרה פרקים. האם זה משתלם לכם? לא בטוח. המסע של קורמן הוא מפוזר מדי, משעמם מדי, איטי מדי, ומנסה לומר מעט מדי על פני יותר מדי זמן, ועם דמות לא כריזמטית מספיק ששרויה בפומו נצחי.
החלק המוצלח של "מר קורמן" הוא דווקא הגיחות האמנותיות שהיא עושה לקטעי אנימציה של גזירי נייר, ברגעים שבהם קורמן מפנטז או נקלע לרגעים גדולים מהחיים הקטנוניים שלו - כשהוא מנגן על הגוף במקלחת או חוטף מכות ומדמיין שהוא נזרק מגורד שחקים. בשאר הזמן "מר קורמן", שהיא קולנועית יותר מאשר טלוויזיונית ורוחבית יותר מאשר ליניארית, מנסה להכניס את הצופה להרהור על עגמומיות מודרנית כמצב קיומי אבל משאירה את הצופה עם, ובכן, עגמומיות ותו לא.
