אהבתם אותה בעונה הראשונה? נהניתם לראות אותה באינסטוש משרבבת שפתיים? צחקתם כשהיא דיברה בצרפתית שבורה כשהיא מוקפת בצרפתים סוטים שלא אוהבים את אמריקה? אם ביליתם איתה בעיר האורות ולא הוטרדתם מהעובדה שאתם צורכים קלוריות ריקות, מן הסתם תאהבו גם את העונה השנייה של "אמילי בפריז", שבה לילי קולינס נותנת עוד מאותו הדבר: מסתובבת בפריז שבה כולם מדברים אנגלית אחד עם השני אפילו כשהיא לא באזור, צוברת עשרות אלפי עוקבים הודות לפוסטים המשעממים בעולם, הוגה רעיונות מצליחים למסעות פרסום - וכושלת בחינניות בניהול המשולש הרומנטי שלה עם קמיל וגבריאל, השף ההורס. טוב, אולי הצרפתית שלה קצת השתפרה.
"אמילי בפריז", עונה 2 – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אם העונה הראשונה עשתה לכם את זה, מן הסתם לא השחתתם את זמנכם עליה בזכות העלילה הקוהרנטית או הדמויות העגולות, אלא כי הייתם זקוקים לשומר מסך דינמי שיעזור לכם להיזכר בעולם שאין בו קורונה. אני לא שופטת. עכשיו, בתיאום מושלם עם הגל הבא והאומיקרון (אמילי הייתה מוצאת לו שם יותר קליט) מגיעה העונה השנייה לנטפליקס, ולסוס מנצח לא בודקים את השיניים. עונה שתיים היא בהחלט עוד מאותו הדבר. פריז עדיין יפהפייה. אמילי היא עדיין ילדה-אישה שלא מסוגלת להרע לאיש ושכולם מתאהבים בה. העלילה עדיין מופרכת. הגרדרובה עדיין סבירה. אם דארן סטאר, היוצר, יושב בבית וצופה בפיאסקו שאליו הפכה הבייבי הקודמת שלו, "סקס והעיר הגדולה", הוא בטח מרוצה שעשה את הבחירה הנכונה והלך על פריז נטולת הקורונה במקום על ניו יורק המקשישה ועל מיסטר ביג, זכותו תגן עלינו.
אם העונה הזאת למדה משהו מהעונה הקודמת זה כנראה להבליט את שתי הדמויות הנשיות המוצלחות באמת של "אמילי בפריז", ולא, אמילי היא לא אחת מהן. מינדי (אשלי פארק), החברה של אמילי, שהיא הקומיקאית האמיתית בסדרה וכל סצנה איתה היא זהב, וסילבי (פיליפין לירוי בוליו), הבוסית המרשעת שלה (הכל מקנאה! למה היא לא יכולה לפרגן?). מינדי מקבלת קו עלילה משלה ומנסה להגשים את שאיפותיה כזמרת, וסילבי הופכת לקצת יותר אנושית, נותנת לאמילי קרדיט על הרעיונות הטריוויאליים שלה וגם הופכת לדמות קצת פחות שטוחה. שתיהן הופכות את "אמילי בפריז" לנסבלת קצת יותר.
מנגד, יכולות ניהול המשבר של אמילי עדיין מוטלים בספק, שזה נס שהיא בכלל עובדת בשיווק ופרסום. את הסקס האסור שלה עם גבריאל היא מתעלת לטובת סכסוך עם החברה כמעט הכי טובה שלה בפריז, היא מדחיקה לחלוטין את כל הרגשות שלה ומנסה להתגבר על גבריאל עם גבר רעיל עם מבטא נהדר, אלפי (לוסיאן לוויסקאונט, "סנאץ"). את מריחת קו העלילה הרומנטי של העונה הזאת יצטרכו ללמוד בבתי ספר לתסריטאות. לעומתו אפילו עלילות יוסי כהן נראות הגיוניות. סטאר אפילו לא מעמיד פנים הפעם שהוא מנסה להגיד משהו אלא מניח את כל כובד משקלו על הדברים שהפכו את העונה הראשונה למצליחה – האופנה, הצילום, הסכרין, עם קריצות ל"גופ" של גווינת פאלטרו, שהפכה את הכרישה למגניבה, או רמיזות לפשטות והקיטשיות של הסדרה כאל היתרון שלה (אמילי מעידה על עצמה שהיא "בסיסית").
"תודה שסבלתם אותי כל כך הרבה זמן", אומרת אמילי לחברים שבאו לחגוג איתה, במסיבת יום ההולדת הפריזאית שהיא עורכת לעצמה (בת כמה את, למען השם?), "עשיתי הרבה טעויות מאז שהגעתי לפה", היא מודה. ובכן, בדבר אחד היא צודקת, טעויות היא עשתה לא מעט. בסוף העונה הזאת מצפה משבר מקצועי שאולי יגאל את פריז מנוכחותה של אמילי ואולי פשוט יעביר אותה, עם הבאגט, לעיר אחרת. אחרי הכל יש כל כך הרבה ערים בעולם שאינן אמריקה ושזקוקות לידה המכוונת של אשפית המדיה החמודה, אמילי קופר.
