סרטי פשע לבני גיל הזהב הם מצרך נדיר למדי בקולנוע הישראלי. "לצוד פילים" (2013) של רשף לוי ציוות שלושה קשישים שיוצאים לשדוד בנק במה שהיה גרסה מקומית לקומדיה הגריאטרית האמריקאית "שוד שנות ה-80" (Going in Style) בכיכובם של וולטר מת'או, ג'ורג' ברנס וארט קרני. ואילו "ציפורי חול" (2015) של אמיר וולף הציב במרכזו את תעלומת הירצחו של נוכל שרמנטי המפתה אלמנות אמידות. קומדיות שחורות ודרמות רומנטיות בכיכובם של בני הגיל השלישי אף הן יוצאות דופן בקולנוע המקומי כפי שיעידו "מיתה טובה" (2014) של שרון מימון וטל גרניט, ו"אהבה בשלייקס" (2019) של יוחנן ולר.
שאיפה לחיים – טריילר
עתה מצטרף אל הרשימה הזו "שאיפה לחיים", סרטם של מתן גוגנהיים ואסף אבירי שצולם עוד בשנת 2020, ויציאתו אל האקרנים נדחתה עד עתה. מצד אחד, מהתלת פשע שנדמית כמו סרט של גיא ריצ'י על קלנועית. מצד שני, דרמה רומנטית המעידה על האהבה שעשויה ללבלב גם בין כותלי הדיור המוגן. וישנו גם צד שלישי: שלושה מכוכבי "זהו זה" 2.0 התקבצו אל הסרט הזה, ומעניקים לו את חִנו. כאילו שאפשר היה אחרת.
זה מתחיל בשלמה בראבא שעושה תפקיד חביב כקשיש נרגן שנמצא בנתק מבתו מאז שהיא אילצה אותו לעזוב את הבית הפרטי שבו התגורר עם אשתו המנוחה במשך 56 שנה, ולעבור לדירה בדיור מוגן. הוא מסרב לקבל את רוע הגזירה, ועדות לכך היא הארגזים שפזורים ברחבי הדירה החדשה, שאותם לא טרח לפרוק עד עתה. זה ממשיך בדבל'ה גליקמן כסבא-סטלן ומוח אלטע-קרימינלי, ונחתם בהופעת אורח משעשעת של אבי קושניר כגנגסטר שבור-לסת, שמשך הצפייה הקצרה בו אתה מוצא עצמך תוהה איך הוא מצליח שלא להתפוצץ מצחוק.
3 צפייה בגלריה
מצרך נדיר בקולנוע הישראלי. תוך "שאיפה לחיים"
( צילום: שי פלג, "באדיבות סרטי יונייטד קינג")
בראבא הוא פנסיונר של הדואר שמתעקש עדיין לשלוח מכתב עם בול למקום העבודה שלו לשעבר בו הוא שב ומציע את שירותיו. שוב ושוב הוא נדחה, כמובן, והאקט האובססיבי הזה נועד לאפיין את דמותו כמי שאינה מסוגלת לחוות שינוי ואיבדה כל משמעות לחייה. הוא כועס על נכדו (אבי קורניק) שמסביר לו שאינו יכול לשוב עוד לביתו הישן, והקשר היחיד שעוד נותר לו הוא עם חברו הוותיק (גדי יגיל הנפלא) שמתגורר בדיור המוגן יחד עם אשתו (נירה רבינוביץ'), ומנסה להשיב לגיבורנו את טעם החיים שהחמיץ כחלב פג תוקף.
די בתחילת הסרט מתוודע בראבא קשישא לנפלאותיו של הקנביס הרפואי, שרפורמה חדשה מקלה על צריכתו, בין היתר על קהילת הקשישים. כך עולה במוחו רעיון: לסחור בקנביס שהוא זכאי לקבל אותו, ובכסף שיקבל - לרכוש מחדש את הבית שאותו נאלץ לעזוב. אל התוכנית הזו חוברים שני חבריו מהדיור המוגן, יגיל וגליקמן, וכן בת הזוג של נכדו שהיא עורכת דין מצליחה (ג'וי ריגר) ובעלת הקשרים הנדרשים לקהילת הסטלנים. השותפים לקואופרטיב הוויד הולכים ומתרבים, אך עם התרחבותו של מעגל הלקוחות מסתבכים האזרחים הוותיקים עם הגנגסטר הנ"ל ועם שוטר במחלק הסמים (אלון נוימן), שמבקש לנקות את העיר.
3 צפייה בגלריה
סיפור פשע קומי שפשוט לא עובד. מתוך "שאיפה לחיים"
( צילום: שי פלג, "באדיבות סרטי יונייטד קינג")
במקביל, מתאר הסרט קשר רומנטי שהולך ונרקם בין האלמן, שכמו נולד מחדש, והרופאה שמספקת לו את הקנביס (אודליה מורה-מטלון), מבלי שיהיה לה מושג במה היא מעורבת. לזכותם של גוגנהיים ואבירי ייאמר שהסיטואציה הזו אינה מולידה רגעים מביכים מבחינה קומית, וישנו אפילו משהו סימפטי בחיבור בין השניים. בכלל, סימפטיה היא הדבר המרכזי ב"שאיפה לחיים", והיא מושגת בעיקר בזכות שחקניו – יותר מזה הסרט מתקשה להציע.
הדברים תקפים במיוחד כאשר גוגנהיים ואבירי מנסים לתבל את הסרט עם סיפור פשע קומי שפשוט לא עובד. כן, קושניר משעשע מאוד, כאמור, בהופעת האורח שלו, בנו (במציאות) יותם לצדו, אבל כדי שסיפור כזה יעבוד אמת הוא צריך להיות חלק אינטגרלי מהעלילה ולא משהו שנדמה כאילו נוסף כבדרך אגב, ברבע השעה האחרונה של הסרט. בכלל, נראה כאילו מישהו "שיחק" עם הסרט בשלב העריכה, שכן מעקב אחר רשימת הקרדיטים בסיום מעלה את התהייה לאן נעלמה השחקנית אורלי זילברשץ שזוכה בה לאזכור.
לביקורות קולנוע נוספות:
תמיד נעים לראות חבורת שחקנים שעצם נוכחותה על המסך מספיקה, והדברים נכונים לגבי הצוות המנוסה של "שאיפה לחיים". זהו סרט שמיועד בעיקר, כך לפחות נדמה, לבני 60 פלוס שאינם חפצים ביותר מאשר בידור קל ולא תובעני במיוחד. מי שיחפשו סבירות עלילתית (הדרך הפשוטה מדי שבה מתפעלים הקשישים את קואופרטיב הקנביס לא לגמרי משכנעת) עומק רגשי, קומדיה מעושנת נוסח צ'יץ' וצ'ונג בהגיעם לגבורות, או אפילו סיפור פשע קומי מוצלח במיוחד - יצטרכו להמתין לסרט אחר. אבל מה שיש גם הוא סביר בהחלט. הוא שאמרנו: סרט סימפטי.
