עד 7 באוקטובר אשתקד, רובנו לא ממש הכרנו את מייקל רפפורט. מי מאיתנו שזיהה אותו כנראה הכיר אותו בתור גארי, החבר השוטר של פיבי בעונה החמישית של "חברים", שיוצא מהתמונה ומחיינו לאחר שיורה ביונה בבוקר שליו אחד. אבל מאז שפרצה המלחמה רפפורט הפך לאחד הקולות הבולטים למען ישראל בהוליווד, כשהוא בחברה טובה עם דברה מסינג, ברט גלמן, נייט בוזוליק ועוד. אבל עוד לפני שהיה לוחם הסברה נועז שמבטיח לתרום דולר על כל דגל פלסטין שיקבל בתגובות, רפפורט היה עולה על הבמות עם מופעי סטנד-אפ. אמש (א'), הוא העלה מופע בירושלים (והערב בתל אביב) - ואנחנו היינו חייבים לבדוק אם החבר הכי טוב שלנו גם מצחיק.
מייקל רפפורט סטנד-אפ
אם גם אתם כמו כותבת שורות אלו תוהים מי הולך למופע סטנד-אפ של מייקל רפפורט, אז התשובה היא דתיים אמריקאים, בהמוניהם. האולם - לרבות מושבי היציע - בתיאטרון ירושלים היה מלא עד אפס מקום בגברים חובשי כיפה ונשים בחצאיות ארוכות שעברית היא בוודאות שפתם השנייה. מדי פעם נתקלנו בעוד זוג ישראלי מבטן ומלידה שנקלע לסיטואציה וחשנו חיבור אוטומטי, כשגם הם תוהים לאן הם נכנסו בדיוק.
באיחור קל החל האירוע עם מופע חימום (שלא הוכרז באף שלב) של הקומיקאי מתן פרץ, שעלה לבמה והכריז: "אתם נראים מאוכזבים", הוא לא ממש טעה. הוא פתח את המופע ואמר "אם אני נראה לכם מוכר, זה פשוט כי אני נראה כמו כל אדם ישראלי. אם תבקשו מ-AI ליצור ישראלי - אני מה שהיא תעשה". משלב זה היה ברור - המופע הזה לא לישראלים, הוא בדיוק לקהל שגדש את האולם - והוא ימשיך להיות כזה כמעט לכל אורכו.
אני לא ארחיב במילים על מופע החימום שלפרקים עלה ממנו ניחוח מעט גזעני כשהוא רומז שכל המוסלמים הם מחבלים, או מיזוגני כשהוא יורד על האופן שבו נשים נוהגות (כמה מקורי!). אגב, לא הפריע לי הלעג על הנהיגה כמו על העובדה שנשים לא יוצרות קשר עין ברמזורים עם נהגים עצבניים או הומלסים - כן זה דבר שקורה, הוא גם קורה כי אישה חיה בתודעה שבכל שלב עלולים לתקוף אותה. עכשיו אני אמורה לצחוק?
לאחר כ-20 דקות עלה רפפורט לבמה לכל תשואות הקהל, שמריע כאילו מדובר במינימום ג'רי סיינפלד. הקומיקאי ביקש מהקהל לכבות מכשירים סלולריים, "וביפרים, אם יש לכם ביפרים - עופו מפה!" אמר והקהל התגלגל מצחוק. הייתי בטוחה שכל המופע יעסוק בישראל, במלחמה ובביקורות כלפיה, לשמחתי הופתעתי שאומנם זה היה חלק מהותי, אך לא היחיד. רפפורט דילג בקלילות בין נושאים שהם הלחם והחמאה של קומיקאים רבים - גידול ילדים (שעדיין מתגוררים בביתו למרות שהם בשנות ה-20 לחייהם), הזקנה שקפצה עליו בגיל 54, ותרבות הביטול (בחלק שבו אף חשף שהיה במסיבה של פי דידי ב-1999, אבל "שמן התינוקות אפילו להספיק להתחמם עדיין").
גם הקטעים שכן עסקו ביהודים (או אם נהיה ספציפיים באנטישמיות ובקניה ווסט) ובארץ, שכן רפפורט ביקר פעמים רבות בישראל מאז שפרצה המלחמה, נעו בין גילויי לב מרגשים לכמה מהרגעים המצחיקים ביותר במופע. רפפורט סיפר איך היה בבארי בנובמבר 2023 וראה את הטבח, הריח אותו, ואיך התעורר בו הצורך להילחם. הוא אף דיבר עם מפקד בצה"ל כדי להתגייס, שאמר לו שאי-אפשר כי הוא רועש, חיוור ועצום. הקומיקאי הוסיף ואמר שאם היה נלחם בטוח היה נופל בשבי, והיו אומרים לנתניהו, "תפסנו את מייקל רפפורט, אנחנו רוצים X, Y, Z" והוא היה משיב, "מי?", "נו הוא היה בארבעה פרקים של 'חברים'" (בשלב זה השתרבב גם איזה חיקוי של מחבל עם מבטא שהיה אפשר לוותר עליו, אבל ניחא).
אין מה לומר רפפורט מצחיק. הוא אולי לא "אחד הקומיקאים המצליחים בעולם", כפי שנכתב בקטע מעט חסר בושה בטקסט על המופע באתר תיאטרון ירושלים. איפה האמת בפרסום חברים? אבל הוא בהחלט יודע איך לספר סיפור, סיפק פאנצ'ים מוצלחים ויודע לצחוק על עצמו. המופע לא היה קורע מצחוק, אנחנו יודעים איך זה מרגיש להיקרע מצחוק - דמעות בעיניים, הבטן שכבר כואבת והקושי להחזיר את הנשימה - זה לא היה זה. אלא פשוט מצחיק. אבל לזכותו של רפפורוט ייאמר שהוא מכיר את הקהל שלו ומתחבר אליו בצורה יוצאת דופן.
רפפורט - האמריקאי מאוד, והקהל האמריקאי לא פחות שהיו אמש באולם, נתנו תחושה שלמשך כשעה וחצי התעתקנו כולנו לברוקלין, ושישראל היא משהו רחוק - לא כאן ועכשיו. בשלב שבו עבר לדבר על הבחירות שמתקרבות אלינו בצעדי ענק בארצות הברית, הוא הדגיש ששתי האופציות השנה איומות, אך הודה כי הוא בוחר בטראמפ - לקול תשואות כמעט מחרישות אוזניים מהקהל. המון קומיקאים הרי לועגים בימים אלו ל-WOKE ולפרוגרסיביים, אבל תמיד חשבתי שכשזה מגיע לעולם האמיתי, כשזה כבר לא פאנץ', הם כן אנשים ליברלים שיעדיפו לא לשים פושע בראש המדינה החזקה בעולם, או וול. הוא המשיך וירד על סנטורים ספציפיים ממדינות ספציפיות, קהל ישראלי כנראה ברובו לא ידע במי מדובר בכלל, אבל רוב הקהל באולם הרגיש בבית.
המופע הסתיים בשאלות מהקהל. אחת שזה היה יום ההולדת שלה ביקשה לברך אותו, אחר ביקש ממנו למסור מסר לחיילינו, אז הודה הקומיקאי לכוחותינו שבצפון ובדרום ואמר ש"יום אחד העולם כולו יודה להם". זמן לא רב לפני שהחלה ההופעה, התקבלו הדיווחים על נפילת הכטב"מ באזור בנימינה (שבהמשך הותר לפרסום כי נפל בבסיס בא"ח גולני). לא רפפורט ולא החימום דיברו על האירוע, והיה ניגוד קשה למדי בין ערב שכולו צחוק לפושים הבלתי-פוסקים בטלפון שרק מבשרים על עוד ועוד פצועים ונפגעים. הברכה הזו לחיילים הייתה באיזשהו אופן חיבור מחדש לכאן ועכשיו וחתימה ראויה לאירוע.
