נוסטלגיה היא סחורה מבוקשת בשוק ההופעות בישראל. רק החודש ראינו את יוני בלוך, פעם זמר עם להיטים שחורכים את הרדיו – וכיום יזם היי-טק שכמעט ולא מוציא מוזיקה חדשה, ממלא את קיסריה אחרי סדרת הופעות סולד-אאוט בבארבי. גם את הנוסטלגיה שהציעה אתמול (שבת) שב"ק ס', מהלהקות המצליחות ביותר במוזיקה הישראלית בשנות ה-90, הקהל חיבק באהבה. המוני אנשים לא חששו מפקקי הענק הקבועים ביציאה מהזאפה לייב פארק בראשון לציון ומילאו את האמפי – בשביל הזכות לצרוח יחד עם אלילי הילדות שלהם את השירים שהם שמעו בריפיט בדיסקמן, בימים התמימים ההם שבהם בנדנה נחשבה לאקססורי לגיטימי.
שב"ק ס' מופע איחוד בזאפה לייב פארק ראשון לציון - תתקעו בחצוצרה
(צילום: משי בן עמי)
אבל הנוסטלגיה של שב"ק ס' מהולה גם בהווה. הם היו הראשונים שהחדירו את הראפ עמוק אל תוך המיינסטרים – והיום, 30 שנה אחרי הקמתם, הם רואים איך הזרעים ששתלו צמחו ליער של ממש. בערך חצי מהעשירייה הראשונה של המצעד הישראלי השנתי של ynet ורדיו תל אביב בשבוע שעבר, הם שירי היפ הופ או לפחות כאלו עם השפעה בולטת מהיפ הופ. ראפרים כמו טונה ורביד פלוטניק, שיהיה מאוד לא מופרך להמר שבעצמם שמעו המון שב"ק ס' בילדותם, ממלאים אולמות ואפילו היכלים גדולים כמו קיסריה או הזאפה לייב פארק בראשון לציון, בלי למצמץ. בתוך מציאות מוזיקלית כזו, הופעת ענק של שב"ק ס' מול אלפים, לא הרגישה כמו התרפקות מלטפת על עבר שהיה ואיננו עוד – אלא הצדעה ללהקה אדירה שההשפעה העצומה שלה מחלחלת לכל פלייליסט של מוזיקה ישראלית עכשווית.
3 צפייה בגלריה
מדהים להיזכר כמה להיטי ענק ייצרה הלהקה בסך הכול בחמש שנים. שב"ק ס' במופע איחוד בזאפה לייב פארק
(צילום: עומר קידר)
תשוקה אמיתית של הופעת איחוד קשה לזייף. הקהל לא טיפש ויודע לזהות בנקל מתי להקה מצאה את עצמה שוב על במה אחת – רק ממניעים כלכליים, ומתי לצד הצ'ק השמן בסיום – היא גם באמת רוצה להנות מההזדמנות לחגוג את המוזיקה שלה פעם אחת נוספת. שב"ק ס' לא הותירה צל של ספק שהאיחוד הנוכחי נולד לפני הכול מתוך אהבה.
במשך מעט יותר משעתיים מפוצצות באנרגיות, החבורה הגדולה הזו שיגרה כמות מסחררת של להיטים. כל החשודים המיידים מימי השיא של הלהקה היו שם, "יהיה פיצוץ", "אימפריה", "תתקעו בחצוצרה", "לבקש ת'קש", "מכופף הבננות" ועוד, ועוד ועוד. במרחק הזמן, מדהים להיזכר כמה להיטי ענק ייצרה הלהקה הזו בתקופה של בסך הכול חמש שנים – מיציאת אלבומה הראשון ב-1995 ועד לאלבום השלישי "כנען 2000" שסימן את סיום גלגולה הראשון.
שב"ק ס' מופע איחוד בזאפה לייב פארק ראשון לציון - יהיה פיצוץ
(צילום: משי בן עמי)
רבים מאותם להיטים של שב"ק ס' מתחילת דרכה, היו נוטפי חרמנות ומאצ'ואיזם – באופן שהתכתב היטב עם הזרם המרכזי בהיפ הופ האמריקאי באותם ימים. חשש טבעי בהופעת איחוד כזו, הוא איך יצליחו חברי הלהקה, כשהם עמוק בעשור החמישי לחייהם, הורים לילדים בעולם של אחרי "מי טו", לשיר שורות כמו "נקבות רטובות שולחות לי תחתונים בדואר" או "הנקבות יואו הם רטובות יואו במטולה נגמרו הבתולות יואו", מבלי להישמע פתטיים?
שב"ק ס' לא ניסתה לעקוף את המכשול הזה מהצד – היא דילגה מעליו באלגנטיות. למעט מספר מילים בודדות שהושמטו, היא כמעט ולא כפתה על עצמה שינויים או התאמות לזמננו של הלהיטים הישנים. נכון, באטמוספירה של 2022 – סביר להניח שהרבה מהשירים שלה לא היו עומדים במגבלות ה-PC, אבל שב"ק ס' לא ארגנה את מופע הענק הזה כדי להתבייש בעבר שלה או להתנצל עליו – אלא כדי לחגוג אותו.
3 צפייה בגלריה
לא מתביישת או מתנצלת על העבר שלה. שב"ק ס' במופע איחוד בזאפה לייב פארק
(צילום: עומר קידר)
חגיגה היא בהחלט תיאור הולם להופעה אתמול. זו הייתה הפקה מושקעת עם רקדניות, דגלנים, תאורה צבעונית-תזזיתית ואפילו פירוטכניקה בדמות הבזקי אש בכמה מהשירים. למרות זאת, אף אפקט יקר, לא יכול למלא את המקום של האריזה המוזיקלית עצמה – וזו למרבה האושר הייתה מצוינת. הגיטרות של פלומפי בי ופילוני ניסרו לכל אורך הערב ומילאו את החלל באותם דיסטורשנים סטייל רייג' אגינסט דה משין שכה מאפיינים את שב"ק ס'. חטיבת הקצב, בס-תופים, בראשות ג'יימס ודוידי, לא נחה לרגע והרכב כלי נשיפה שליווה את הלהקה בהופעה תרם מאוד בשירים ה-Fאנקיים יותר. בחזית ההופעה, ארבעת הראפרים, מוקי, נמרוד רשף, חמי ומירו, השתוללו על הבמה אחוזי תזזית. עם חולצה – או בלי חולצה, הם לא הפסיקו לרקוד, לשמוח, להפעיל את הקהל - וידעו לחלק ביניהם באופן מושלם את העבודה – מבלי ליצור תחושה של עומס מוגזם על הבמה.
ההנאה הזו של כל אחד ואחד מחברי השב"ק בלטה יותר מכל דבר אחר. לכל אורך ההופעה נראו כל חברי הלהקה כאילו אין מקום בעולם שהם יותר רוצים להיות בו באותו הרגע - מאשר כאן על הבמה. וכשהלהקה כל כך נהנית - גם הקהל מגיב בהתאם. המוני המעריצים בקהל לא שכחו ולו פסיק ממילות השירים – ואימצו את גרונם בשירה עזה לכל אורך הלילה. "אתם מוזמנים לרקוד פוגו, מה שקורה בלייב פארק נשאר בלייב פארק", פנו אליהם חברי הלהקה בנקודה מסוימת – ובאמת רק היה חסר שגשם של פוגים יפרוץ מהשמיים כדי שנשתכנע סופית שהשנה היא 1997.
שב"ק ס' מופע איחוד בזאפה לייב פארק ראשון לציון - נופל וקם
(צילום: משי בן עמי)
באחד מהרגעים היותר מרשימים מוזיקלית, הזמינה הלהקה לבמה את יוסי פיין, המפיק של שני אלבומיה הראשונים. פיין, נגן בס ומוזיקאי מחונן ששיתף פעולה עם שמות ענקיים כמו דייויד בואי ולו ריד, עלה לבוש במעין גלביה וניגן קטע סולו אתני ארוך שסיפק מעבר מנצח בין שני המנוני הסטלנות של הלהקה, "ילד ירוק" ו"שיר הגאנג'ה". "קרטון לילה" שהגיע מיד אחריהם חתם את חטיבת שירי הסמים של ההופעה.
העוצמות שהיו גבוהות לאורך כל הערב – הגיעו לשיא לקראת סיום חלקו הראשון של ההופעה. זה התחיל עם גרסת אקפלה מרשימה ל"מספר אחד" מ"כנען 2000" (אלבומה השלישי של שב"ק ס') ומכאן הלהקה פשוט הדביקה את הדוושה לרצפה והרעידה את האמפי עם רצף של שלושה מלהיטיה החזקים והמוכרים ביותר: "מביא אותה הפוך", "אל תגידו לי" ו"אין כבוד".
ההדרן נפתח בשניים מהשירים המאוחרים יותר של הלהקה, "מה שהיה היה" עם סימפול משירו האגדי של אריק איינשטיין ו"הקצב הוא המסר" – ומיד לאחר מכן חזרה למקורות עם "אסאסנים" המצוין מהאלבום הראשון. בשיר האחרון של ההופעה, "נופל וקם", הצטרפו לבמה ילדיהם של חברי הלהקה - ואולי סימלו בכך את הנחיתה חזרה בזמן לימינו – ואת הרגע שבו הצעירים הפרועים והמגניבים מהניינטיז מסירים מעליהם את חולצת ההוקי - וחוזרים לתפקידיהם הנוכחיים, איש איש בביתו ובחייו. גם אנחנו, הילדים הגרופים מאז, עשינו את דרכנו במהרה אל החניה, צריך עוד לשחרר את הבייביסיטר הלילה.
