אוי דקסטר, דקסטר. בדבר אחד אני מוכנה להישבע, אבא הנרי (המקורי!) בחיים לא היה מאשר את הרצח האיטי והאכזרי שעובר המותג של הבן הרצחני שלו. אף קוד בעולם לא היה מצדיק את האופן שבו לקחו היוצרים של "דקסטר: ההתחלה" את הסדרה המקורית, הזריקו לה חומר הרדמה, רצעו אותה לשולחן, ליפפו אותה בניילון נצמד וביצעו בה וידוא הריגה.
"דקסטר: ההתחלה" – טריילר
(צילום: באדיבות פרמאונט+ ושואוטיים)
זה לא התחיל עכשיו, כמובן. שתי העונות האחרונות של סדרת המקור, "דקסטר", הסדרה המצליחה ביותר של "שואוטיים", שהסתיימה בשנת 2013, כבר סימנו את ההתדרדרות. את הסיום האומלל ההוא (ספוילר? - דקסטר מורגן כאילו מת אבל בעצם ממשיך את חייו בחוטב עצים בטריטוריה קפואה א-לה פארגו), לא מעט מעריצים יעדיפו למחוק מזכרונם.
אחר כך הגיעה "דקסטר: דם אמיתי", שגוללה את המשך חייו של דקסטר החדש באורגון המושלגת, ובעיקר עם ההתמודדות שלו עם פרק ב' של חייו - הורות למתבגר. למרות התפקיד הקריטי שלה כחוויה מתקנת לסיום ההוא, והמעורבות של קלייד פיליפס, מי ששימש כמנהל הקריאייטיבי בארבע העונות הראשונות ועיצב את "דקסטר" בתחילת דרכה, ההמשכון הזה היה צל חיוור של הסדרה המקורית. מספיק טוב כדי לעלות אבל לא מספיק כדי לשרוד יותר מעונה סמלית אחת.
עכשיו מגיע הפריקוול, "דקסטר: ההתחלה" (Dexter: Original Sin) אצלנו ב-yes, שמעוניינת לגלות לנו איך הפך דקסטר הצעיר לחוקר תבניות הדם המבריק במשטרת מיאמי, שתחזק תחביב צדדי כרוצח סדרתי. על פניו סיפור מרתק, עם שלל שאלות על מוסר ופסיכולוגיה התפתחותית, אבל איכשהו מתנקז דווקא לשנמוך נוסף של העומק והיצירתיות של המקור, למרות מעורבותו של פיליפס גם פה.
החטא הקדמון האמיתי של "דקסטר: ההתחלה" הוא בעיקר הפשטנות והניסיון הגס לשחזר את הקסם של סדרת המקור, אבל בלי הנשמה היתרה שעשתה את הקסם ההוא. בלי התובנות, בלי המורכבות, בלי הסתירה הפנימית. הדיאלוגים כל כך עקרים שזה כואב, והשחקנים - בעיקר פטריק גיבסון כדקסטר הצעיר ומולי בראון בתור דב, אחותו - כל כך מתאמצים לחקות את הדמויות המוכרות שלא נשאר להם מקום למשחק אמיתי.
אנחנו פוגשים את דקסטר הצעיר כשהוא מסיים את לימודי הרפואה שלו, אליהם נשלח על פי הוראת אביו, הארי (כריסטיאן סלייטר), בניסיון להשביע את תאוות הרצח של הנוסע האפל שבתוכו. אחרי שהוא מסיים את הלימודים הוא מתחיל לעבוד כסטאז'ר במחלקת הזיהוי הפלילי של משטרת מיאמי, שם הוא פוגש את הגרסה הצעירה של כל החבר'ה שהכרנו ואהבנו - את בטיסטה (ג'יימס מרטינז בדמיון מדהים לדמות המקורית), מסוקה (אלכס שימיזו), וכמה תוספות שלפחות אחת נראית על פניו מיותרת - שרה מישל גלר ("באפי קוטלת הערפדים") כטניה, הממונה הישירה והמנטורית שלו.
בשלושת הפרקים הראשונים אנחנו למדים איך דקסטר למד להביא דונאטס כדי להתחבב על הצוות (בהתחלה הוא הביא להם ירקות חתוכים), איפה הוא שמר את הכתבות שאסף על רוצחים סדרתיים (בתוך מגזין פורנו!), איך התרחש הרצח הראשון שביצע ואיזה טרופיז הוא לקח ממנו. שם אנחנו מגלים גם איזו טרגדיה איומה הביאה את הארי לאמץ את דקסטר, עם מנת יתר של פלאשבקים מצעירי דמויות, כשבפועל זה נראה כאילו היוצרים נתקעו עם רגל על הגז של ה-AI. כל ניסיונות ההסתרה של דקסטר נראים כמו שידור חוזר תפל, חלק מהסצנות ממש משחזרות סיפור שכבר סופר. האינפורמציה הנוספת לא באמת שופכת אור על הסיפור של דקסטר, שהחלקים החשובים שלו כבר סופרו במהלך סדרת המקור, ואפילו הקריינות הנהדרת של מייקל סי הול לא מצליחה להציל אותה.
אי-אפשר שלא לתהות אם היוצרים עצמם לא למדו מהטובים ביותר, והצליחו לחבל בגופה באופן שאפילו טובי החוקרים לא יצליחו לזהות אותה. אבל אם המשמעות של זה היא שאנשים ימשיכו ליצור סדרות "דקסטר" עד שמשהו יצליח, אני מוכנה להיכנע עכשיו. הנוסע האפל שלי לא יעמוד בזה. זאת זעקה חסרת תועלת כי סדרה נוספת של דקסטר כבר נמצאת על האש - Dexter: Resurrection, שבה יגלם סי-הול את הרוצח כשהוא בן זמננו, ושחיזיון עתידי ממנה מושחל כבר בתחילת הפרק הראשון של "דקסטר: ההתחלה". הפריקוול הנוכחי אינו בלתי-צפי, הוא סביר, וזאת חלק מהבעיה, כי הוא בעיקר מעורר געגועים לימים הטובים של "דקסטר". מצד שני, כל עוד לא ראינו גופה, כנראה שיש עוד לאן לרדת.
