עד לפני שנה וחצי, פסטיבל מוזיקה בינלאומי היה בגדר חלום רחוק. לקח זמן עד שהרכבת האווירית שנושאת איתה את אבק הכוכבים החו"לי חזרה לפעילות וניערה מעליה אבק ממשי מהחלום שהתרחק יותר מדי. אבל אמש (ד'), עבור אלפי צעירים שהגיעו ללייב פארק בראשון לציון, פסטיבל SHUGA החזיר קצת את תחושת האופוריה ששמורה לאירועי מוזיקה שכאלה, גם אם לכמה שעות בודדות.
ג׳אנגל מבצעים את Keep Moving בפסטיבל Shuga
(צילום: עומר טסל)
קשה לשים את האצבע על הקו האמנותי שהנחה את הערב המוזיקלי הזה; בליל האמנים המקומיים עם הזרים לא ממש אחז בקו אחיד. אם בפסטיבלים אחרים קיימות במות שונות שמאפשרות זיגזוג בין סגנונות מוזיקליים מתוך בחירה, הפורמט הנוכחי איחד לבמה אחת שמות שכנראה לא היו חולקים את אותם הפלייליסטים - להוציא כמובן, את פלייליסט הפסטיבל - יסמין מועלם (פופ וסול), טונה ופרדי גיבס (היפ הופ וראפ, אבל לשים אותם יחד מצמצם את הייחוד של כל אחד מהם), אלט ג'יי (אינדי) וג'אנגל (fאנק אלקטרוני).
כשפרדי גיבס, הנציג הראשון מעברו השני של הים אחרי הופעות של ג'יי למוטה ואקו, תפס את מקומו על הבמה - השמיים הפכו בדיוק ורודים. הראפר האמריקאי העניק סט שקיעה שנע בין צ'יל מוחלט לוורסים עצבניים-משהו, שתובלו בקריאות חוזרות ונשנות של "פאק דה פוליס", ובניסיונו השני לגרום לקהל להצטרף ולחזור אחריו על משפט מתוך שירו Gang Signs - שאין ברירה אלא לצנזר בשעה מוקדמת כזו של היום - גיבס כבר הצליח לאסוף עוד כמה מעריצים בקהל.
יסמין מועלם מבצעת את ״אפס מאמץ״ בפסטיבל Shuga
(צילום: עומר טסל)
אחריו עלתה יסמין מועלם, שלפרקים קל לשכוח שפרצה לחיינו רק לפני שנתיים עם אלבום הבכורה שלה "אריה". הזמרת תפסה את מקומה הטבעי על הבמה עם סטליסט שמורכב משירים רגועים ברובם, ועל אף תחושת חוסר האחידות בבחירת הליין-אפ של הפסטיבל - בשלב זה של הערב האווירה הרגישה נכונה ומתאימה.
עוד במדור מוזיקה:
כשהזמרת פנתה לביצוע "אור הירח" של אביב גפן, אותו היא הקליטה כדואט עם טונה, פרצופים בקהל חיפשו את הזמר (שהצטרף אחרון לפסטיבל) וציפו שיגיח לביצוע משותף, אך למרבה הצער זה לא קרה. מועלם ביצעה את החלק שלו בשיר והאורח הראשון שלה - כמתוכנן - היה עטר מיינר, שעל אף הסרתו המתוקשרת מפסטיבל אינדינגב לאחרונה דווקא התקבל במחיאות כפיים נלהבות מצד הקהל. יחד הם ביצעו את השירים "את" ו"להתעורר" - שבשלב זה של ההופעה תפקד כקיסם שמועלם זרקה לקהל המתחמם ("אתם מוכנים להתעורר, שוגה?"). מועלם קינחה בלהיט הגדול שלה "מסיבה", כשהקהל כבר רעב להעביר להילוך גבוה יותר.
ואכן, הקהל קיבל סוף סוף את מה שחיכה לו. למרבה ההפתעה, לא מדובר בהופעה של מילקי צ'אנס - לה ציפו האנשים שקנו כרטיסים לפסטיבל מבעוד מועד, אולם אלה נאלצו לבטל בשל מחלה של אחד מחבריה - אלא בהופעה של טונה, שנקרא לתפוס את הספוט הפנוי שלהם. לא חשבנו שיגיע היום שבו נעדיף טונה על פני מילקי, אבל ברגע שהראפר עלה לבמה הקהל שכח לחלוטין את התוכנית המקורית ונכבש בקסמו. טונה יודע את העבודה. בסטליסט בועט ומקפיץ הוא הרים את הקהל שרק חיכה שמישהו שיילחץ להם על הכפתור הנכון. הוא מתקשר, מרקיד ומשתייך באופן טבעי לנוף, ויותר מכל מצליח בקלילות לגנוב לכל קודמיו את ההצגה, ולשנמך אותם לכדי דרגת מופע חימום בעוד הוא האירוע המרכזי.
הפיצוי לקהל הגיע בדמות הביצוע ל"סהרה" האהוב, כשיסמין מועלם שבה לבמה לדואט משותף, והקהל שמכיר היטב את הלהיט - שהצליח להגיע לרדיו ולסטרימינג ולכל מקום בערך - הצטרף בשירה. אחוזי הלחות אולי הכריעו את רעמת התלתלים של הראפר, אבל ההופעה שלו מרעננת כמו בירה צוננת בחום של חולות ראשון לציון. להקת הנגנים המצוינת העניקה קונטרה לטקסטים החלקלקים ולפרקים נדמה שהקהל נמנה בין מעריציו הגדולים ביותר של הראפר - שהרי הוא יודע את כל המילים. "תודה שאירחתם אותי ככה, אפילו שלא שילמתם עליי מראש", אמר בשיא הסט שלו - ואלה השיבו בקריאות נלהבות.
7 צפייה בגלריה
חיפשנו כבר בכל מדבר, אפילו בדיונות של ראשון. יסמין מועלם וטונה בפסטיבל שוגה
(צילום: דניאל אהרוני)
ומה עם הפן הבינלאומי? ג׳אנגל אומנם איחרו להופעתם הראשונה בישראל ב-20 דקות, אבל הציפייה השתלמה. הצמד הבריטי הגיע חמוש בהרכב מלא - להקה עם סאונד מחשמל, עמוס בבאסים שמנמנים וטעון באווירה החו"לית שהקהל כה ייחל לה. בסט מדויק שלא איבד מכוחו לרגע, עם הגלגל הענק של הסופרלנד ברקע, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שהפסטיבל מתקיים מחוץ לגבולות ישראל. זריקת המציאות הגיעה הודות לחברי הלהקה, שבכל הזדמנות שרק הייתה להם הודו בהתלהבות דווקא ל"תל אביב". על אף שהיא נמצאת 15 קילומטר מכאן, זה לא הפריע לקהל לצרוח בהתלהבות בתגובה.
ג׳אנגל הגיעו עם הוראות מדויקות עבור הקהל: Keep Moving ו-GOOD TIMES, וזה עבד. מדהים שדווקא בהופעה שבה רוב הקהל לא בהכרח הכיר את מילות השירים, והצטרף רק בהבלחות קלות, האנרגיות נשארו גבוהות מתמיד. ככה זה כשהמוזיקה מדברת בעד עצמה. מגובים בווידאו ארט מינימליסטי, צבעים חמים וצורות גיאומטריות שהפכו את חברי הלהקה לחבורת צלליות מהפנטת - ג'אנגל דאגו שתשומת הלב של הצופים תהיה ממוקדת בשירים.
בתום הסט שהעלה חיוך על פניהם של רבים מבאי המקום היו מי שבחרו לחתוך, אך קהל אדוק נשאר לשבת על הבטון הלוהט שהתחמם כל היום בשמש רק כדי לאגור כוחות לאקט המוזיקלי האחרון של הערב. כשאלט ג'יי עלו סוף סוף לבמה, מעט אחרי חצות, בלטו ההבדלים בין ההרכבים השונים. להקת האינדי הבריטית, שזהו ביקורה השלישי בישראל, פתחה את הופעתה בהילוך נמוך יחסית בזמן שאימג'ים של נרות עיטרו את המסך מאחורי שלושת חברי הלהקה, וזרקו את הקהל לאסוציאציות אחרות וקודרות למדי ("יום הזיכרון", כינתה את זה מישהי מהקהל).
אלט ג'יי הקליטו ארבעה אלבומים לאורך שנות פעילותם, אבל הקהל המקומי מחבב במיוחד את האלבום הראשון - זה שהשתלב חזק כל כך בכל סדרה ופרומו בטלוויזיה עם צאתו ב-2012. לרגעים נדמה שחברי הלהקה לא מתפקדים על תקן פליזרים, וכשרק שלושתם על הבמה משהו קצת הולך לאיבוד, בייחוד אחרי שג'אנגל חרכו אותה עם אנרגיות שיא. בחלק מהשירים זה עובד ובחלק קצת פחות, עם ביצועים לא מדויקים לגמרי. להיט ראשון נצפה כש-Every Other Freckle מתנגן ומצליח להזיז קצת את הקהל, אך עדיין לא בצורה מספקת.
מאז ביקורם האחרון חברי הלהקה (והקלידן, גאס אונגר-המילטון במיוחד) הרחיבו את אוצר המילים שלהם בשפה העברית; "ערב טוב" ו"תודה", אבל גם משפט שלם שהפתיע את הקהל המנומנם - "לשיר הזה קוראים דד קראש!". אולי במובן מסוים הייתה כאן הדדיות - הם לא כל כך יודעים עברית, והקהל לא כל כך מכיר את השירים שבחרו. רק בשלב מתקדם של ההופעה - וכשהקהל התמעט ככל שהשעה הפכה מאוחרת - ניומן הסולן העניק כבוד לאלבום הראשון שייצא לפני עשור ופנה לנגן רצף להיטים מתוכו שהוביל לרגעים החזקים ביותר של ההופעה, אך לא לרגעים החזקים ביותר בערב כולו. כשברקע וידאו-ארט של מדוזות ושלל יצורים ימיים (שעושה בדיוק ההיפך מזה של ג'אנגל ומסיח את הדעת), הלהקה הגיעה לשיר האחרון של המופע - Breezeblocks, וסחפה את הקהל לשירת "פליז דונט גו, איי לאב יו סו". ספק אם בקהל אכן התכוונו לכך, אבל לפחות הם יכלו סוף סוף להצטרף לשירתו העמומה.
סביר שהקהל שעזב את שערי המתחם בשעת לילה מאוחרת ועשה את דרכו בין הדיונות יחזור די מהר למציאות, כשיתוודע להליכה שצפויה לו עד למכונית ולפקקים ביציאה מהחניה. בזמן שהוא מתייבש ברכב, הוא יוכל להאזין לאותו הפלייליסט המשונה שהאירוע הזה הרכיב, זה שאולי לא יעבור את מבחן ההאזנה החוזרת, אבל בוודאי יעלה זיכרונות נחמדים במי שנכח בו.
