המועצה האזורית אשכול החליטה לפנות את גילדת האמנות הקטנה, ולפתוח במקומו בית ספר עורפי - אלא שהאמנים שפעלו במקום, ושיצירותיהם נמצאות בו, לא קיבלו על כך הודעה וגילו זאת במפתיע לדבריהם. את המקום הקימה תמר קדם-סימן טוב ז"ל, תושבת ניר עוז שהתמודדה לראשות המועצה ונרצחה יחד עם בעלה, יונתן (ג'וני), ושלושת ילדיהם במתקפת 7 באוקטובר. תמר הייתה אישה רבת כישרונות, ובנוסף להיותה פעילה חברתית ופוליטיקאית, היא הייתה גם אמנית חובבת שהובילה סדנת תחריטים מצליחה בתיכון "הבשור" הישן. הוא נסגר לאחר שהתיכון הממוגן החדש ("נופי הבשור") נפתח, אך בעקבות המלחמה והפינוי של רבים מהתושבים מביתם, הוחלט להקים בית ספר עורפי במתחם התיכון הישן - והמשמעות היא שחדר הגילדה שהקימה תמר יפונה.
בית הספר הקודם נבנה עם מיגון קירות בעובי 40 ס"מ, גג בטון מזוין, מיגוניות בחצר בית הספר, חלונות ממוגנים בליסטית ועוד. "מי ירצה לשלוח את הילדים שלו להיות ברווזים במטווח?", שאלה מיכל צביאלי, אחת מהאמניות במקום ותושבת העוטף. כאמור, במקום בית הספר הממוגן - הנמצא בקיבוץ מגן ובטווח ראייה לעזה - הוחלט להקים בית ספר עורפי בצוחר, שם שוכנת הגילדה. "גילינו שהסדנה פרוצה ושהציוד של כל האמניות יילקח על ידי חיילים ויאוחסן במכולות", מספרת צביאלי. "בלי שום תיאום, בלי לתת הזדמנות או זמן לחלק מהאמניות המפונות להגיע ולאסוף את הדברים שלהן, וכל זה בשביל לשפץ בית ספר שאף אחד לא ישלח אליו את הילדים שלו".
זוהר מורג, תושבת מושב אוהד שעבדה בסדנת התחריט, מספרת שהדבר נודע לה בדיעבד. "המועצה החליטה לפרק את המקום. ברור לי שהם מתכוונים לטוב והם במצוקה - אבל למה להרוס? רוצים לארוז את כל הציוד במכולות ולהפוך את הגילדה לכיתת לימוד".
אחת האמניות הגיבה להחלטה בעמוד הבפייסבוק שלה, וכתבה: "באין ברירה צריך להסב את הגילדה שוב לתיכון. אף אחד לא עדכן את האמנים. תמרי היקרה, אני מבטיחה לך בשמי ובשם חברותייך האמניות - לא נשכח. נמשיך ונפעל לקידום הצרכים והשאיפות שלנו. לא ניתן לחלום שלך לגווע".
נועה, אחותה של קדם-סימן טוב, הגיעה בשבוע שעבר לאסוף את היצירות שלה. "התוכנית הייתה להגיע לפני. קבענו עם הבנות קודם כדי להגיע ולעשות סדנה, שנעשה הדפסים של היצירות של תמר ונחווה את כל התהליך - אבל אז גילינו שכבר פתחו את הסדנה והחליטו לפנות אותה. המכולות כבר המתינו בחוץ ולא עדכנו את האמניות".
עוד סיפרה כי הגיעה לא רק בשביל לקחת את יצירותיה של אחותה, אלא גם במטרה לספוג מעט מהמקום שכל כך אהבה. "הבית שלה נשרף וכל היצירות שלה אינן. זה היה המקום שהיא הקימה בחופשת הלידה שלה, והיא נתנה לו חיים. כשראיתי את היצירות שלה התגעגעתי. הכרתי את כולן, היא תמיד שיתפה אותי בתהליך היצירה. היא לא הייתה מפספסת את ימי היצירה בגילדה. ריגש אותי לראות את תיק התמונות והסקיצות שהיא עוד לא הספיקה לעשות להם הדפס. היא סידרה את הכול לפי נושאים. זכיתי להתייחד עם עוד מקום שהיא דרכה בו ואהבה אותו".
גם אימה, ראומה קדם, הגיבה להחלטה ואמרה: "נתנו את הנשמה שלנו בתרבות ובחינוך במטרה להרים פה משהו. אבל הורסים הכול - את הקיבוצים, המושבים, החקלאות, וגם את התרבות והשוויון. הבת שלי קבורה עמוק באדמה. אני חייבת להשמיע קול ולהצמיח משהו חדש".
על האפשרות להציג את היצירות במקום זמני אחר אומרת צביאלי: "עוד לא כל כך עסקנו בזה. אנחנו עסוקות בללקק את הפצעים שלנו כרגע. אמרנו שנעשה משהו, אבל עדיין לא גייסנו את הכוחות והשפיות לזה".
במועצה האזורית אשכול, מצידם, טוענים שעדכנו את האמניות מבעוד מועד. עם זאת, לאחר שהאמניות ביקשו מהם לדחות את הפינוי - שלחה המועצה הודעה על דחייה ליום שלישי הקרוב. "אנו ערים ורגישים לקושי וחשוב לנו שוב להדגיש שהפינוי הוא זמני בלבד למספר חודשים, והוא נעשה באופן מסודר כדי להבטיח את שימור ושלמות הציוד והיצירות בתקופה הקרובה", כתבו, "על המועצה להיערך לכלל האפשרויות למתחם לימודים לילדי אשכול שחזרו למועצה, ולבצע את ההכנות הנדרשות כדי שתהיינה מוכנות לילדים כבר מפברואר". עוד ציינו כי הם מקווים שבקרוב יוכלו לחזור לשגרה, ולחדש את הפעילות בגילדת האמנים.