בשנה הבאה ימלאו 40 שנה ליציאת חוברת הקומיקס הראשונה של "צבי הנינג'ה". הרעיון המופרך היה מאוד שייך לזמנו: צבים מוטנטים עם שמות של ענקי הרנסנס, כישורי לחימה בהשראת הנינג'ות (שזכו לתקופת זוהר בסרטי ה-B של שנות ה-80), חיבה לפיצות, ומנטליות של בני עשרה היפר-אקטיביים. בכל זאת, הפרנצ'ייז עבר עם השנים מוטציות שהתאימו אותו לא רק לצעירי דור ה-X אלא גם לדור ה-Y ודור ה-Z. מה שהחל כקומיקס מחתרתי של סטודיו מיראז', הורחב עם השנים לעוד סדרות קומיקס שנוצרו בארבע חברות נוספות, כשברוב השנים רצה במקביל יותר מסדרה אחת (וזאת בלי לכלול את גרסאות המנגה). במשך 33 שנים, בין 1987 ל-2020, היו רק 10 שנים שבהם לא הוקרנו פרקים חדשים מאחת מארבע סדרות האנימציה הטלוויזיוניות של הדמויות (ובל נשכח סדרת לייב אקשן קצרת ימים בין 1997-8). וכמובן משחקים ומשחקי מחשב, שיתופי פעולה מסחריים, ומרצ'נדייזינג עד בלי קץ. לפני 5 שנים רווחי הזיכיון הוערכו ב-15 מיליארד דולר ומאז, סביר להניח, נוספו עוד כמה מיליארדים.
"צבי הנינגה: טירוף המוטנטים" - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אחד המרכיבים החשובים בפרנצ'ייז של צבי הנינג'ה היו סרטי הקולנוע. עד היום נעשו שישה סרטים, מתוכם חמישה סרטי "לייב אקשן" (שניים בשילוב של לייב אקשן ו-CGI), וסרט אנימציית מחשב ("צבי הנינג'ה" מ-2007). המחזור הראשון של סרטי הלייב אקשן החל ב"צבי הנינג'ה" (1990), המשיך ב"צבי הנינג'ה 2: מסתוריו של הריר" (1991), והסתיים ב"צבי הנינג'ה 3" (1993). מה שהחל כסרט סביר באיכותו, עם תחפושות שנעשו בסטודיו של ג'ים הנסון, והצלחה כלכלית מרשימה, דעך מכל בחינה בשני הפרקים הבאים. הניסיון להשקיע פחות ולהשיג את אותם רווחים היה בעוכרי סדרת הסרטים. ניסיון העיבוד הבא נפרש על שני סרטים: "צבי הנינג'ה" (2014) ו-"צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים" (2016). שניהם הופקו ע"י הבמאי המשוקץ מייקל ביי, ושיקפו את סטנדרט האיכות המקובל בסרטיו. הרווחים הלא רעים של הסרט הראשון נחתכו כמעט בחצי בסרט השני, ושמו קץ לסדרה זו.
אחרי כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה גלגולים שרובם המוחלט הציעו לא יותר מבידור ירוד לילדים, התקווה לעיבוד חדש ומוצלח לדמויות צבי הנינג'ה היא בגדר אופטימיות חסרת תקנה. אבל לעיתים, כשזונחים את התקווה, ניתן להיות מופתעים לטובה. סרט האנימציה החדש "צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים" (Teenage Mutant Ninja Turtles: Mutant Mayhem) הוא העיבוד המוצלח ביותר שהיה עד היום לדמויות, והוא מצליח לקלף מהפרנצ'ייז הוותיק שכבות רבות של עור מת, כדי לחשוף את שורשיו הפרועים הנמצאים בזיקה לאותו קומיקס מחתרתי מלפני 40 שנה.
יש כמה מרכיבים קריטיים להצלחה. ראשית, בית ההפקה. מלבד פרמאונט וניקולודיון, חברות הענק שנמצאות מאחורי ההפקה והשיווק של הסרט, ישנו הלב הפועם שלו – "פויינט גריי פיקצ'רס". חברת ההפקה של אוון גולדברג וסת' רוגן שהפכה זה מכבר למפלצת רב-זרועית של הפקות קולנוע (רק השנה הופקו בה שלושה סרטים, כולל הקומדיה הפרועה "עוברות את הגבול"), סדרות טלוויזיה ("הבנים"), מיני-סדרות ("פאם וטומי"), סדרות אנימציה ("בלתי מנוצח"), ואפילו קולנוע תיעודי.
רוגן הוא לא רק הסטלן הכי וורקוהוליק בעולם, אלא גם מי שהרוח שלו ושל שותפו מהדהדת בחיבה לנוסטלגית לתוצרי תרבות פופ שעליהם הוא גדל, והאופי הפרוע ולעיתים מאוד אלים של ההפקות. בשונה מכל העיבודים הקולנועיים הקודמים, הפעם מובילי ההפקה גדלו על הדמויות, ושימשו גם כשניים מחמשת התסריטאים שעבדו בה. התסריט אינו יצירת מופת, אבל כן יש תחושה שהכותבים מבינים את התדר הלא בוגר של הצבים המתבגרים. זה לא מפתיע בהתחשב בניסיון הרב של גולדברג ורוגן בסרטים וסדרות מסוג זה - מהסדרה "זרוקים ויורמים" שבה החל רוגן, עד הכתיבה של שניהם לסרטים כמו "סופרבאד: חרמן על הזמן" (2007).
האדם שרוגן וגולדברג הפקידו בידיו את מלאכת הבימוי הוא ג'פרי רו, מי שכתב וביים את "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" (2021), תחת המפיקים פיל לורד וכריסטופר מילר (סרטי "ספיידרמן: ממד העכביש"). "משפחת מיטשל" הפגין סגנון קדחתני, ערבוב של סגנונות, ושימוש נרחב באלמנטים גרפיים של אפליקציות רשתות חברתיות, צעד נוסף באלטרנטיבה המתהווה בשנים האחרונות לסגנון השמרני של דיסני ופיקסאר. ההשפעה של "ממד העכביש" ניכרת גם ב"טירוף המוטנטים" במספר אופנים, כמו השימוש החופשי בטכניקות אנימציה (ובכללו שימוש במספר נמוך של פריימים לשנייה, מה שיוצר הדגשה של המחוות בתנועה), והאופי המחוספס המעניק ממד של חומר לא-מהוקצע לאנימציה שביסודה נוצרה על גבי מסכי מחשבים. העיצוב של הדמויות מתבסס על רישומים של הדמויות שרו עשה בנעוריו, ואכן הוא שומר על היעדר הליטוש של מחברת רישומים של נער מוכשר בשיעורים משעממים. גישה סגנונית זו משתלבת היטב עם עיצוב הדמויות בתסריט.
3 צפייה בגלריה
מאת הסטלן הכי וורקהוליק בעולם. מתוך "צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
כדרכם של עיבודים קודמים, גם בגרסה הנוכחית יש שינויים קלים בעיצוב ההיסטוריה של הדמויות. ייתכן ששינוי כזה או אחר יטריד את הטהרנים, אבל נדמה שרק מעטים יצאו לא מרוצים. לראשונה ארבעת הצבים מדובבים ע"י שחקנים צעירים, ומסביבם יש קאסט מרשים של שחקנים בוגרים התורמים את קולם – ג'קי צ'אן הוא ספלינטר העכברוש-מוטנט שמשמש כדמות אב לצבים, ומאמן אותם כנינג'ות. סת' רוגן הוא חזיר היבלות ביבופ, ג'ון סינה הקרנף רוקסטדי, פול ראד הוא מונדו גקו, אייס טי הוא הזבוב המוטנט סופרפליי – וכך הלאה. הרבה חברים של רוגן צורפו להפקה.
העלילה עוסקת בצעדיהם הראשונים של ארבעת הצבים בגילוי העולם האנושי. ספלינטר מנסה להשאיר אותם מבודדים ומוגנים בתעלות הביוב מתחת לניו יורק, אך הצבים הם כבר בני נוער תוססים וסקרנים לגבי מה שנמצא שם בחוץ. הכוח הנגדי הוא חבורת החיות המוטנטיות המונהגת ע"י סופרפליי. חבורתו מבצעת מעשי שוד שמטרתם להשיג את הטכנולוגיה שתאפשר לו להפיץ את האפקט המוטנטי בכל רחבי העולם ולהביא לחיסולו של המין האנושי. אין פה עומק רב או חדשנות נרטיבית, אבל כן יש כאן קונפליקט שמציג, במידה מתקבלת על הדעת של מורכבות, את השאלה לגבי שותפות או מאבק בבני האדם.
3 צפייה בגלריה
מורכב באופן מתקבל על הדעת. מתוך "צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
לא בכדי "טירוף המוטנטים" הוא "סרט מקור" המאתחל את הדמויות. הוא אמור להוביל לשתי עונות של סדרת אנימציה טלוויזיונית שתשודר בשירות הסטרימינג פרמאונט+, ולאחריה עוד סרט אנימציה קולנועי. בהתחשב בתקציב הצנוע יחסית (70 מיליון) ובהצלחה של הסרט לספק בידור אינטנסיבי ויצירתי מבחינה אסתטית, נראה מאוד לא סביר שפרויקט זה עתיד להיכשל. אומנם הוא מוגבל, בסופו של דבר, כסרט שקהל היעד העיקרי שלו הוא ילדים, אך הוא מציע בידור מספק גם לחובבי אנימציה בוגרים - אפילו אם הם מעולם לא היו מעריצים מסורים של צבי הנינג'ה.
