כשטליה גלוסקא חוזרת לביקור משפחתי בארץ, ההורים שלה מנסים לשכנע אותה להישאר בברלין, מולדת המילקי החדשה, ולא לחזור לארץ - לאזעקות, לממ"דים, לטילים. הסדרה "ברלין בלוז", שמלווה את הרילוקיישן של טליה, בעלה יונה ובתם הקטנה, נכתבה וצולמה לפני 7 באוקטובר, בו הפכנו כולנו לפטריוטים כמעט בעל כורחנו. אבל הסצנה הזאת עדיין מכווצת את הלב בלא מעט מובנים. יש משהו עצוב בהורים שמעודדים את הבת שלהם לבסס את המשפחה שלה במדינה אחרת, עם כל הקושי הכרוך בזה, פשוט כי הם יודעים שבסופו של דבר החיים שם יכאיבו לה פחות. בין כל קלישאות הרילוקיישן המעודנות מהן מורכבת הסדרה, שכתבו דנה אידיסיס ("על הספקטרום") ובן הזוג שלה איתמר רוטשילד ("הד קולך") על סמך הניסיון האישי שלהם, צצות מדי פעם אמיתות מכאיבות וצורבות כאלו.
מתוך "ברלין בלוז"
(באדיבות yes)
"ברלין בלוז", שעלתה אתמול (ד') ב-yes וזמינה לצפיית בינג' בת שישה פרקים, מצטרפת למשפחת הסדרות הרוחביות שהולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות. סדרות שהן פחות מבוססות עלילה – אין באמת ציר נרטיבי ברור שמקדם את הפרקים והדמויות קדימה – אבל יש בהן הרבה יתרונות אחרים והן טובות בעיקר בתיאור רוחבי של סיטואציה כלשהי, בהצפת תובנות, באבחנות, בזוויות מבט שונות. לרוב הן גם נהנות מאסתטיקה ויזואלית מרשימה, ממשחק מוצלח, בימוי חכם (במקרה הזה של רם נהרי), דיאלוגים טובים וצילום מוקפד. "אורי ואלה", "הטבח" וסדרות דרמה נוספות מיישמות את כל אלו, וגם "ברלין בלוז" סוקרת בששה פרקים של הליכת-סרטן את הדילמות וההתמודדויות של ישראלים שהיגרו לברלין, זמנית או לתקופה בלתי מוגבלת.
רוטשילד מגלם את יונה, נגן אבוב, דור שלישי לניצולי שואה, שחלם לנגן בגרמניה והצעת עבודה לשנה בתזמורת ברלינאית מספקת לו את ההזדמנות. בעקבות החלום שלו מגיעים לברלין גם אשתו, טליה (שירה נאור המצוינת), סופרת שמתמודדת עם משבר הספר השני אחרי ספר ראשון מצליח, והבת הקטנה שלהם, רני. בפרקים הראשונים יונה משתלב בקלות כמעט בלתי נסבלת במסגרת החדשה שלו, מתערה בין הנגנים ומוכן לפתוח דף חדש עם הגרמנים. טליה, לעומת זאת, שבחלק מהסצנות דמותה מצטיירת מרירה ורגזנית ללא הצדקה, מתקשה להתגבר על הניתוק מהחברים והמשפחה שנשארו בארץ, כולל גם את אחיה בעל הצרכים המיוחדים, ונוטרת ליונה על המעבר. החיבור בין בני הזוג לא תמיד עובד אבל המשחק של כל אחד מהם, רוטשילד ונאור, מפצה על החיסרון הזה.
הסיטואציה הזאת נפרשת על פני ארבעה פרקים (בני חצי שעה בערך כל אחד), כשבפרק החמישי טליה טסה לארץ לפגישה מקצועית ואמא של יונה (לאורה ריבלין בדמות מעט חד-מימדית), שמתעבת כל דבר שקשור בגרמניה ו"לא מוכנה לדבר עם נאצים", גם אם הם הכרטיסנים בטראם, מגיעה לביקור אצל יונה בברלין ונותנת את אחד המונולוגים החזקים בסדרה. שתי הגיחות האלו מחזירות את הדמויות מהפנטזיה למציאות – גם הפנטזיה על החיים שמחכים לטליה אם תחזור לארץ (אורי קומאי, הלוא הוא דודו פארוק, מגלם את גדי, אחיה), וגם זו של יונה, על השתלבות במנטליות הגרמנית והידיעה ששורשי העבר לא בהכרח נעקרו ממנו. התסריט מרמז שהיוצרות התהפכו והרצונות של יונה טליה שוב מקוטבים, אבל לכיוונים הפוכים.
אידיסיס ורוטשילד סיפרו בראיונות לקראת יציאת הסדרה שהיא מבוססת ברמה מסוימת על המקרה הפרטי שלהם – שניהם עשו רילוקיישן לברלין בעקבות חלום של רוטשילד לחיות במקום אחר. אידיסיס התכוונה לכתוב בזמן הזה את העונה השנייה של "על הספקטרום", כוונה שלא יצאה לפועל מכיוון שהיא נתקלה במחסום כתיבה. עורך התסריט של "על הספקטרום", סייד קשוע, ייעץ לה לכתוב במקום על מצבה הנוכחי. במהלך הכתיבה הצטרף אליה רוטשילד, שתרם את הצד שלו בסיפור, וכך נוצרה "ברלין בלוז". סדרה מהנה לצפייה, בין היתר הודות גם לתפקידי אורח מצוינים שמסמנים את החשודים הרגילים בסצנת ההגירה – הישראלי שחי שם כבר הרבה זמן אבל לא באמת סובל את הגרמנים (תמיר בר בתפקיד קומי מצוין), הישראלים שלמדו איפה לקנות את הטחינה ולהביא את הג'חנון מהבית (אליענה בקייר), מאיר סוויסה ונעמה שפירא בתפקיד ההורים של שירה, ועידו קציר, בן הזוג של נאור במציאות, בתפקיד הישראלי בברלין שנמצא "בין עבודות".
"ברלין בלוז" לא מספקת הצצה יוצאת דופן על חייהם של מהגרים בברלין באופן כללי, אבל מצד שני היא גם לא שופטת אותם או נוקטת עמדה לטוב ולרע. היא מכניסה את הצופה לסיפור האישי של זוג ספציפי, שנתקל בכשלים המוכרים של ישראלים יהודים בעיר הגרמנית הטעונה, והיא עושה את זה מספיק טוב כדי להחזיק את הצופה מולה. לזכותה של הסדרה ייאמר שהיא מצאה דרכים יפות ולא טריוויאליות להמחיש את הכשלים והרגשות של הדמויות שלה, כנראה תוצאה של העובדה ששני היוצרים חוו את הסיפור בגוף ראשון, ויצרו בינג' מתגמל, קומי לפרקים ונוגע ללב באחרים, שמסתכם בשלוש שעות טלוויזיה מצוינת.
