בימים אלו, עם פתיחתה של עונת הפרסים בהוליווד, רגע לפני טקס פרסי גלובוס הזהב ודקותיים לפני פרסי האמי והאוסקר, סוגייה אחת מאיימת להתלקח ולהעיב על פרק הזמן החגיגי בדרך כלל: מלחמת ישראל-חמאס. השאלה המרכזית בנושא היא מי משלל הסלבריטאים המועמדים והזוכים יפצה את פיו בנושא ויתבטא, לכאן או לכאן?
מדובר בשאלה מהותית, גם ברמת הפרסום וההשפעה של הטאלנטים ההוליוודיים וגם ברמת נכונותם לסכן את המוניטין והקריירה שלהם בעבור הדבר. בחודשים שחלפו מאז טבח 7 באוקטובר, מעטים התבטאו בנושא - ולא לחינם, שכן עצם נפיצותו, כאמור, עלול לעלות להם ביוקר. השחקנית סוזן סרנדון, למשל, מצאה את עצמה ללא סוכנות מייצגת לאחר אמירותיה המקוממות - בהן זאת שטבח 7 באוקטובר אירע "בהקשר מסוים". גם השחקנית המקסיקנית העולה מליסה בררה, כוכבת סדרת סרטי "צעקה" המחודשים, הסתבכה אחרי מספר פוסטים חריפים נגד ישראל, הכוללים את הטענה שישראל "מבצעת רצח עם": בנובמבר פוטרה בררה מצילומי "צעקה 7", שבו אמורה הייתה לככב בתפקיד הראשי.
מנגד, בעוד שאי-אלו כוכבים מהתעשייה התבטאו לטובת ישראל והתמידו בעמידתם לצדה - מדייויד שווימר, דרך דברה מסינג ועד איימי שומר - רבים אחרים מילאו פיהם מים בחודשים האחרונים, מאימת הנזק האפשרי למעמדם ואל מול הסחף האנטי-ישראלי הפושה בעולם כרגע, וזאת למרות שרבים מהכוכבים שטרם תמכו בישראל הינם ממוצא יהודי.
כתבה שפורסמה בסוף השבוע האחרון ב"ניו יורק טיימס" העלתה את הנושא אל פני השטח. "זה נושא כה מסוכן. אין שום תגובה לנושא - במיוחד בהמולה של השטיח האדום, או בנאום זכייה מזורז - שלא תפגע במישהו", אמר ל"טיימס" מרטין קפלן, שמנהל את מרכז נורמן ליר לבידור, מדיה וחברה באוניברסיטת דרום קליפורניה. "אם תוסיפו לזה אלכוהול, כפי שקורה לעיתים באירועי פרסים, מה כבר יכול להשתבש?", הוסיף בהומור.
הסוגייה מתעצמת נוכח האופנה בקרב זוכי פרסים מהשנים האחרונות, שביקשו להשתמש בבמה העצומה העומדת לרשותם כדי להעלות נושאים פוליטיים-חברתיים מזן כזה או אחר. בטקס פרסי האוסקר של 2022, בנאום הזכייה שלה בפרס השחקנית הטובה ביותר, ג'סיקה צ'סטיין ביקרה בחריפות את החוקים האנטי-להט"ביים שנחקקו קודם לכן במדינות מסוימות בארצות הברית. עוד קודם לכן, באותו הטקס, העלו את אותו הנושא הקומיקאיות וונדה סייקס ואיימי שומר, יחד עם השחקנית רג'ינה הול. ב-2021, מעל בימת טקס פרסי האינדיפנדנט ספיריט, תקפו בני הזוג השחקנים ניק אופרמן ומייגן מולאלי את ולדימיר פוטין, אחרי הפלישה הברוטלית לאוקראינה, וקראו לו "ללכת להזדיין" (Fuck Off).
הם כמובן לא הראשונים. עוד ב-1972 ניצל השחקן מרלון ברנדו את הזכייה שלו בפרס האוסקר על תפקידו ב"הסנדק" כדי להעביר הצהרה פוליטית: ברנדו שלח את האקטיביסטית האמריקאית-ילידית סאשין ליטלפת'ר לקבל את הפרס במקומו ולתקוף את תעשיית הבידור על הנזק לו גרמה בכל הנוגע לתיאור אמריקאים-ילידים על המסך. ב-1978 הייתה זו השחקנית הבריטית האנטי-ישראלית ונסה רדגרייב, שמעל במת האוסקר תקפה את "הבריונים הציוניים". מאז הספיקו להתבטא פוליטית מעל בימות פרסים טאלנטים דוגמת סאלי פילד (פרסי האמי 2007), שון פן (טקס פרסי האוסקר 2009), גאל גרסיה ברנאל (פרסי האוסקר 2017), מריל סטריפ (שבטקס פרסי גלובוס הזהב 2017 נכנסה בנשיא דאז דונלד טראמפ), ואחרים.
אלא שכאמור, נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וספציפית כמובן המלחמה המתנהלת בימים אלו, הם רגישים במיוחד. לזעוק נגד חקיקה אנטי-להט"בית, לעלוב בפוטין או לנזוף במנהיגי העולם שלא עושים די על מנת לבלום את משבר האקלים - כל אלו מתיישבים בנינוחות במסגרת הזהות הליברלית-פרוגרסיבית של הוליווד. אך כיצד אמורה התעשייה הזו, שעולה על גדותיה ביהודים רבי-השפעה ועוצמה, להתמודד עם הסיטואציה הנוכחית? לדברי ה"ניו יורק טיימס", הקושי נובע מהמטרה שניצבת מנגד - סבלם של הפלסטינים - שעבור רבים נתפסת כהמשך טבעי של תנועות הצדק, השוויון וזכויות האזרח. כיצד ינווטו הטאלנטים ההוליוודיים, שיכולים למצוא את עצמם במעמד המרגש של זכייה בפרס בתקופה הקרובה, דרך הביצה הטובענית הזאת?
לפי ה"טיימס", כהכנה לבאות ישנם יועצים ואנשי יח"צ שייעצו לטאלנטים שהם מנהלים להימנע כליל מלומר משהו בנוגע למלחמת ישראל-חמאס - עד לרמה של דילוג על סשן השאלות הקצרצר שמתרחש מסורתית בשלב ההגעה לטקס והשטיח האדום. מנגד, גם שתיקה בנושא עלולה להתפרש כאקט הצהרתי - כפי שלמד על בשרו איגוד התסריטאים ההוליוודי שסירב לגנות רשמית את מתקפת חמאס על ישראל אחרי 7 באוקטובר - שלא כמו ארגוני השחקנים והבמאים שפרסמו הצהרת תמיכה בישראל וקריאה להשבת החטופים. לקראת סוף אוקטובר נכנע האיגוד ופרסם הודעת התנצלות שרק מדגישה את הלחץ שהופעל עליו עוד קודם לכן.
אך אפשר להביע עמדה גם בלי מילים. לפי הדיווחים, מספר סוכנויות בהוליווד הציעו לבאי הטקס לעטות סרטים צהובים להעלאת מודעות לחטופים בעזה. "ענידת סרט צהוב סמלי כדי לתמוך ב-136 הנשים, הילדים והגברים - ישראליים כמו גם אמריקאיים - שנחטפו בברוטליות בידי טרוריסטים ונותרו בשבי זה לא רק דבר אנשוי עוצמתי, ובהחלט לא מעורר מחלוקת, אלא גם מתאים למצלמה" - כך כתבה לדברי "הטיימס" באימייל מליסה צוקרמן, אחת משותפות משרד יחסי הציבור ההוליוודי הגדול Principal Communications Group.
לפי הספקולציות, באי הטקסים השונים - ספציפית המועמדים הבולטים - לגמרי עתידים להישאל בנוגע לדעתם על המלחמה שממשיכה לעשות כותרות ברחבי העולם. בראדלי קופר, למשל, שמועמד על סרטו "מאסטרו" וכבר חתם על שני מכתבים ברשתות החברתיות מאז פרוץ המלחמה - האחד קורא לשחרור החטופים, והשני קורא להפסקת אש מיידית.
אך גם אם לא יישאלו בנושא, טקסי הפרסים בארצות הברית הפכו מזמן לטקסים פוליטיים. בטקס פרסי גלובוס הזהב של השנה שעברה, העניקו מארגני הטקס לנשיא אוקראינה וולודומיר זלינסקי זמן מסך על מנת לספר על התלאות שעוברת ארצו אל מול המתקפה הרוסית. עוד קודם לכן שיגר זלנסקי נאומים מוקלטים לטקסים אחרים, בהם טקס פרסי הגראמי.
קשה להניח שהשנה, אל מול העיסוק הבינלאומי המוגבר במלחמת ישראל-חמאס, תיוותר הזירה הזו ריקה. כל שנותר זה לנסות ולנחש מי מבין הטאלנטים שיעלו על הבמות השונות ישים נפשו בכפו ויאמר משהו - ומה יהיה המחיר שישלם על כך.
