בראשית הדברים נדווח לקורא את החדשות הטובות: מתברר כי במאה ה-21 ניתן לסכם את גדולתו של אדם, אף אם הוא מצוי בעיצומה של מלחמת עולם, בקצב מסחרר של פרקי ספר שנכתבו במקצב של ציוצי טוויטר, ובסך כולל של 200 ומעט עמודים. עוד מתברר, כי אין בהכרח צורך ביותר מכמות המילים שנדחסה לתוך "שעה אפלה - מנהיגותו של צ'רצ'יל", ספרו של אנתוני מקארטן מ-2017, הרואה כעת אור בעברית בהוצאת ידיעות ספרים, על מנת להפנים את נדירותה של מנהיגות אמיתית. וחשובה מכל העובדה שיותר מאשר אומץ, שכל, חזון וכישרון, זקוק אדם למנה דגושה של מזל על מנת להגשים את ייעודו ולהשלים את מסעו אל דפי ההיסטוריה. אך על כך, בהמשך.
מספר הספרים שנכתבו על ווינסטון צ'רצ'יל לאורך השנים אינו יודע גבול, וכך גם העניין שמפגינים בני האנוש כלפי מנהיג מזן נדיר זה, דור אחר דור. במקרה של סר ווינסטון, הרעב ללמוד על אודותיו מתנפח לממדים המאפשרים אף בימינו להוציא בעברית, בו בעת כמעט, שני ספרים על האיש שכנראה הציל את העולם מהנאצים. הראשון הוזכר בפתח שורות אלה והשני הוא "אפקט צ'רצ'יל - סיפורו של המנהיג ששינה את העולם" מאת בוריס ג'ונסון (כן, אותו ג'ונסון שזנח את הקולמוס לטובת מטה ההנהגה של בריטניה), הרואה אור בהוצאת סלע מאיר.
נתמקד ב"שעה אפלה", ספר שרק נולד וחיש מהר הפך לתסריט קולנועי שהוליד זוכה אוסקר בדמותו של גארי אולדמן בתפקיד צ'רצ'יל. קריאת הספר מהירה, אם כי לעתים מוצא עצמו הקורא מפהק נוכח תיאורים ארוכים מדי של התכתשויות פרטניות בין השחקנים הפוליטיים של הימים ההם. אולם המתח נשמר בסך הכל, ומשימת צליחתו של הספר מהנה למדי. מקארטן מצייר את צ'רצ'יל במשיכות מכחול מהירות וקצרות. הנה הוא נולד, הנה צ'מברליין עולה לכולם על העצבים, הנה צ'רצ'יל מתמנה לראש הממשלה, והופ - הנה הנאום המונומנטלי הראשון שהוא נושא לאומה.
הנאומים, אם תהיתם, הם עמוד השדרה של "שעה אפלה". דרכם בוחן מקארטן את האופן הפנומנלי שבו המדינאי ניווט את ספינתה של בריטניה בין גלי הצונאמי הנאצי ששטף את אירופה. זוהי בחירה מושכלת: עוצמתו של צ'רצ'יל כאיש ציבור וכמנהיג נשענה על עמוד תווך מילולי. הוא היה וירטואוז לתקופתו, ולא רק לתקופתו. כבר בגיל 23 השקיע ופרסם מאמר העוסק בסודות הנאום, אותם למד ושינן וטיפח ופיתח לאורך כל שנות חייו. שליטתו המפוארת בשפה האנגלית, אהבתו למילה הכתובה ומוכנותו להשקיע שעות, ולעתים אף ימים, על מנת לגבש את המסר לעמו ולעולם כולו - הפכו אותו לרב אמן שהאמין בכל ליבו שמילים יכולות לעצב מציאות.
מקארטן משייט על פני שנות צעירותו של צ'רצ'יל על מנת להציגן בחופזה, אך מתעכב בעונג גלוי על נאומיו הגדולים בתקופת המלחמה, על ההכנות לנאומים אלה ועל האווירה הכללית ששררה בימים ההם באי הבריטי. זהו מסלול נכון. הרי הכול כבר נכתב על הילדות של צ'רצ'יל, על ההשפעה של אביו רנדולף שהלך לעולמו בגיל צעיר, על תמיכתה ארוכת השנים של אימו, על המסעות באימפריה כעיתונאי, על הכסף הרב שעשה ככותב ועל הזוגיות המופלאה עם רעייתו ואם ילדיו, קלמנטיין.
בוריס ג'ונסון, מצדו, מתעכב הרבה יותר על הפרקים האלה בחייו של ווינסטון. "אפקט צ'רצ'יל" ביוגרפי הרבה יותר מאשר "שעה אפלה", המבליט בעיקר את השעות הקריטיות שלאחר עלייתו של הפוליטיקאי הבריטי הוותיק לצמרת הפירמידה. ג'ונסון, לעומת מקארטן, לא חוסך בתיאורי ההתעללות הנפשית שעבר ווינסטון במסגרת היחס הקר של אביו כלפיו, ואף מרחיב בעניין היחסים החמים שבין ווינסטון לרעייתו האוהבת והדואגת, שליוותה אותו בעליותיו ובירידותיו, בשמחות ובדיכאונות.
אפילו צ'רצ'יל כמעט נכנע להיטלר
מקארטן בא למלחמה, ושם, במרחבי ההחלטות הדרמטיות של שדה הקרב, הוא פורח. הגילוי העיקרי שלו מצוי בתיזה שפיתח על סמך מסמכים מאובקים מן הארכיונים, ולפיה אפילו צ'רצ'יל שקל ברגע של אפלה להגיע להסכם עם אדולף היטלר. ואולם, גם התיזה המטלטלת הזו זוכה למעין גניזה תוך כדי ההתקדמות על ציר הזמן. צ'רצ'יל אולי שקל, אבל לא באמת שקל - ואולי היה זה רק תרגיל כדי להשתיק את הליפקס הפייסן. ג'ונסון, שפרסם את ספרו שלוש שנים לפני מקארטן, פותח את ספרו עם הפיל שבחדר: כן, היו קולות שרצו להגיע להסכם, הייתה הצעה מהיטלר - ושר החוץ הליפקס דחף למשא ומתן בתיווכו של מוסוליני. עם זאת, הוא מספר, צ'רצ'יל ביטל אותו מיד. זהו אולי הפער העיקרי שנפער בין שני הספרים: שאלת מוכנותו של סר ווינסטון לשאת ולתת עם הפיהרר. מעבר לכך, שני הספרים כמו משלימים זה את זה. מה שחסר באחד, מספק השני.
לצד היותו מנהיג גדול, צ'רצ'יל היה גם בעל מזל לא קטן. הוא לא תמיד עשה את צעדיו בזירה הפוליטית בתבונה, והחלטותיו הסתיימו לעתים באסונות בשדה הקרב (הדרדנלים הם רק דוגמה אחת לכך). לאורך שנותיו הארוכות בשירות הממלכה, צ'רצ'יל להעמיס לתוך ילקוטו אוסף לא בלתי מרשים של מהלכים שגויים שפגעו בתדמיתו ובשמו. ועם זאת, ואולי בגלל זאת, המשיך צ'רצ'יל להסתובב על הגלגל, פעם כשמרן ופעם כליברל, ואחר כך שוב כשמרן - עד שהגיעה שעתו הגדולה בשעתה הקשה של ארצו.
צ'רצ'יל הבין את חלקו בהיסטוריה, והתנפל עליה במילים ובמעשים. אפשר אף לטעון כי הוא "הכין" את מקומו בהיסטוריה. נדמה שמקארטן מאוהב ביכולתו של מושא כתיבתו לעצב באמצעות מילים את מצב הרוח הלאומי - ואיך אפשר שלא? למן הרגע שהתיישב על כס ראש הממשלה, נאומיו המונומנטליים היו מופת של יצירה לשונית, ספרותית ופסיכולוגית. לו היה חי כיום, היינו אומרים כי הוא מומחה בהנדסת תודעה, וממליצים לו לפתוח חברה לייעוץ פוליטי ואסטרטגי.
ובלי הקשר ישראלי אי אפשר: מי שאוהב פוליטיקה, יזהה חיש מהר את החוט המקשר שבין צ'רצ'יל ובנימין נתניהו. במשך שנים, התאמץ נתניהו לספר על הערצתו למנהיג הבריטי. מי שיקרא את שני הספרים יבין כי ההערצה הזו לא מסתכמת במנהיגותו של צ'רצ'יל, אלא קשורה גם בכישוריו הרטוריים. הקריאה מסייעת להבין מהיכן שואב נתניהו את ההשראה לנאומיו, וממי למד את השטיקים ואת הטריקים המילוליים שלו - ומדובר דווקא במחמאה.
קריאת הספרים הללו מלווה בדחף להמשיך ולחפור עוד בחייו של ווינסטון צ'רצ'יל. ספר אחד או שניים אינם מספיקים. ככל שלומדים יותר, כך רוצים לדעת עוד על האיש בעל האישיות הבלתי רגילה הזו.
"שעה אפלה: מנהיגותו של צ'רצ'יל", אנתוני מקארטן, תרגום: אהרון לפידות, ידיעות ספרים, 240 עמודים
"אפקט צ'רצ'יל: סיפורו של המנהיג ששינה את העולם", בוריס ג'ונסון, תרגום: ימימה עברון, סלע מאיר, 348 עמודים
