'ילדונת' היה שיר מריבה: גם חיים משה הקליט אותו באותו זמן. הוא עבד עם מי שהיה המורה שלי אז, משה בן מוש. כשהם נפרדו אני נכנסתי לתמונה והוא הקליט אותו איתי. במקביל גם חיים הקליט אותו. שנינו שלחנו אותו בנפרד לרדיו. ההבדל היה שתוך שלושה שבועות חיים משה היה מקום ראשון, ולנו לא היו עוד סינגלים לשלוח אחרי. זה לא היה דבר רגיל שמבקשים ממך לשלוח עוד בתקופה ההיא. זה היה נדיר כי בקושי השמיעו מוזיקה מזרחית. נתנו לנו שעה בשבוע. אז בן מוש אמר לי, נוריד לקסטה את ההופעה. התקליט הזה נמכר ב־300 אלף עותקים.
הפתיע אותך?
הייתי ילד מראש־העין, ג'ינס קרוע, חולצה משנת אנטיוכוס. פתאום יש לי 5,000 דולר בכיס על התקליט הזה שקיבלתי. זה מסובב את המוח.
בתקופה הזאת עוד המשכנו להתנגח עם חיים משה ואשר ראובני, בשירים. זה היה טירוף שהיום אין דבר כזה. היום כל ילד שיוצא יש סביבו שיגעון של שעה. אבל אז זה לא היה דומה. מגיל 11 ידעתי שאני הולך להיות זמר, שלא יעזור כלום. קיבלתי מכות מאבא, לא הלכתי ללימודים, ברחתי מהבית, בגיל 13 כבר לא גרתי בבית, הלכתי לגור אצל הדודה. לא אהבתי שום דבר חוץ מלשיר. בגיל 15 כבר הייתי סולן של להקה ובגיל 19 כבר היה לי תקליט. והשאר היסטוריה.
הייתה לך סגירת מעגל עם אבא שלך, שפתאום ראה שהצלחת?
לא. עד היום לא דיברתי איתו על זה.
שיר שהתפוצץ. פה כבר קראו לי "הצלע השלישית של המוזיקה המזרחית". זה כאילו החותמת, הבד"ץ. ראיתי איך הדברים זזים: שלוש הופעות ביום, דבר שלא היה קורה אז. הייתה לנו הופעה בצהריים, בערב חתונה ומועדון. זה שינה לי את החיים בצורה מטורפת. יכולתי לשכור איזה בית שאני רוצה, ונסעתי על אוטו הכי מפואר.
השיר הזה הסתובב אצל שלושה זמרים מוכרים מאוד, שמפאת כבודם לא אגיד לך את השמות. הם לא לקחו והוא נפל אצלי. והקלטתי את השיר הזה ועוד פעם, הוא התפוצץ אפילו יותר מ'רעיה'. ביקשו שיהיה לי טלפון קווי ליד כל הופעה שאני עושה כדי שיוכלו לראיין אותי. הראיונות לא הפסיקו חודשים, איך הבאת את השיר, מאיפה עשית את זה. מטורף, מטורף, מטורף. יש לי חוש ללהיטים, תודה לבורא עולם. השיר מתחיל, טאק, אני אומר לו, אני לוקח או לא לוקח. אני לא מחכה לפזמון ולא לכלום. איך שהוא מתחיל.
'עלם חמודות' היה כמו חמין של שבת. תפס לאט־לאט, אבל כשהוא התפוצץ זה היה משהו. עד היום אני שר אותו בהופעות. אני אוהב את כל השירים שלי. לפי דעתי יש לי, בצניעות, את השירים הכי יפים. אם מישהו חולק עליי, זה גם בסדר.
שיר שנכתב על איריס. אני מודה לבורא עולם שזאת האישה שלי וזאת החברה שלי וזאת המנהלת שלי וזאת האמא של הילדים שלי ואני יכול להגיד בפה מלא, אין עוד אחת כזו. לא כל אישה הייתה סובלת את מה שאיריס עברה איתי. היא תמיד אמרה לי, אבא של הילדים שלי תמיד יישאר איתנו. אני לא אגזים, אין הרבה כאלה. אנחנו יחד 35 שנה.
הציעו לי את השיר על עזה ולקחתי. הקלטתי אותו, ועוד פעם, הנה לנו להיט. כל התקשורת מכל העולם באו וסיקרו וראיינו אותי ומה לא, מה שאת לא רוצה. לא אכפת לי מפוליטיקה, אני שר. כל אחד שייקח את זה לאן שהוא לא רוצה. אפילו מי שלא אוהב, שיכבה את הרדיו, מה? זה בסדר. לא כולם צריכים לאהוב. הופעתי עם השיר הזה בתוכנית 'פוליטיקה' אצל דן מרגלית. שמעון פרס קם ולחץ לי את היד, ואמר, אתה שר את מה שאני אומר. והשאר היסטוריה.
הופעת עם זה גם בעצרת השלום שבה רבין נרצח.
ישבתי כשלאה רבין עם הגב אליי, וראיתי את יגאל עמיר האידיוט הזה הולך ובא, הולך ובא. הנהג שלי באותו יום אמר לי, מה הבחור הזה עכשיו מסתיר לנו? שיזוז משם. עליתי לבמה, שרתי, ואני אומר לו, בוא נצא לפני שכולם ייצאו יחד, יהיה פקק. איך שאני טורק את הדלת אני שומע שלוש יריות, וכבר בדרך הביתה אנחנו שומעים ברדיו. אני אומר לו, יואו, אתה מאמין? עכשיו באנו משם, ראינו אותו. והוא כבר לא היה איתנו. ולצערי הרב שוב ההתעלמות מהזמרים המזרחים ממשיכה. רק כשצריכים אותנו קוראים לנו. אני בכוונה אומר את זה, כי אפילו לא טרחו להזכיר את השם שלי, שהופעתי שם. הופיעו שם אביב גפן, מירי אלוני, והשיר הכי דומיננטי שם היה 'שלום לך עזה', אבל את זה לא הזכירו. כלום.
מייק לוק שכתב אותו בא אליי הביתה עם השיר וביקשתי שישאיר לי אותו, ואני כבר אקליט. בזמן שלי. בלי לחץ. והפיקח הזה אמר, "לא, מה פתאום", הביא אותו לזמר אחר. הזמר ההוא הקליט אותו והשיר יצא, ושמענו עליו כמו שאת שמעת עליו. שום דבר לא קרה איתו. לקחתי את השיר בחזרה, והקלטתי אותו, הוא בא להתנצל בסוף. אמרתי לו, אתה לא צריך להתנצל, זה כבר שיר שלי כמו שזה שיר שלך, אני לא חייב לך כלום. וזה גם נהיה עוד להיט, להיט מטורף.
אני עכשיו עושה תפקיד קטן ב'מנגן ושר' ב־yes ('מנגן ושר' משודרת ב־yes וב־STINGTV בימי חמישי) מאוד נהניתי על הסט. אני רוב חיי על הבמה. משחק זה חלק בלתי נפרד מהמהות שלי כזמר, כאיש במה. אני מקווה שאם אמצא את עצמי שוב על סט צילומים אני אשחק בסדרה או בסרט שיספרו את סיפור חיי.
כל המוזיקאים בארץ אוהבים את האלבום הזה, 'זירת חיי'. והנה, הפתעה, לא קרה איתו כלום. אין לי מושג למה. בתקליט הזה הייתי שותף עם מי שהיה האמרגן של אייל גולן בהתחלה. יצא תקליט ושום דבר. הרווחתי אולי 11 אלף שקל, משהו כזה. זה לחומוס ופיתה. אבל בסדר, זה גם קורה. אבל היום כשאני שר את השירים מתוך התקליט הזה, 'איפה את היום' או 'זירת חיי', אנשים מתמוגגים.
'איפה את היום' נכתב על ידי גיסי, שידע מה קורה איתי. זה היה בתקופה שהייתי ממש שובב, רבתי עם איריס, והיא לקחה את הבת שלנו, הייתה אז רק הבת הבכורה, ונסעה לאמא שלי. על זה השיר, איפה את היום.
יום אחד אני יושב וקורא עיתון ורואה "עשרת השירים שעשו לנו את העשור" או משהו כזה. אמרתי, הופה, את העשרה שירים האלה אני אקח לדיסק. אז הוצאתי דיסק קאברים. עשיתי שם את 'עטור מצחך' ועוד כמה שירים של אריק איינשטיין שם. את כל העשרה.
אני לא זוכר מה ארקדי חשב על 'חדר משלי', אבל הוא כתב לי כמה שירים אחרי זה אז סימן שהוא לא כעס. ויש לנו אפילו דואט יחד, 'תמיד תישארי'. שיר שנכתב על ידי בועז אוסניס, שאשתו נפטרה מהמחלה הרעה. הוא נתן לארקדי להלחין אותו וביקש שישי לוי ישיר אותו, אז שרנו אותו יחד. אין לי הרבה חיבורים עם זמרים. את אלה שכן אני עושה כי אני מרגיש לפי השיר. אם השיר נוגע בי אני אעשה אותו, אם לא נוגע בי אני לא אעשה אותו.
'מילים הורגות' היה השיר הראשון שלי עם הבן שלי שיר. רציתי לפרגן לילד אז פירגנו לו. הקלטנו את השיר הזה שלא צלח משום מה. ידעתי שהוא רוצה להיות זמר. מילדות הרגשתי את זה, וזה לא היה עוזר הרבה אם הייתי מתנגד. הוא בא וכל הופעה רצה שאני אעלה אותו, זה הפסד ידוע מראש.
לפני שנתיים הקלטנו את 'משהו טוב', עוד דואט עם שיר. אחרי ההקלטה שיר אומר לי, אני לא מאמין בשיר הזה. אמרתי לו, מה? הוא אמר לי, אני לא מאמין בשיר הזה. ולימים השיר הזה עף באוויר והגיע לכמה מיליונים. אנחנו לא קונים צפיות כי אנחנו תימנים, קשה לי להוציא כסף על צפיות. ובאמת הוא הגיע לכמה מיליונים והשאר היסטוריה. יש לנו עוד בן, אושר, שגם התחיל להופיע איתי. מחכה.
השיר לא צלח, אבל זה תקליט יפה. אני רוצה לחדש אותו, יש שם שירים מדהימים כמו 'נעמי' ו'נתיב ייסוריי'. הייתי אז בתקופה לא טובה עם הגרון ולא ידעו מה זה. הלכתי לפרופסורים וכל מיני, הם אמרו, אין לך במיתרי הקול כלום. לימים התברר שזה בכלל הריאות ולא במיתרי הקול. עלינו על זה בסוף. זה פתר לי את הבעיה בקול.
הלחן שייך למי שהיה קלידן שלי 15 שנה, והיום הוא מוכר מ'הפרויקט של רביבו', רביב בן מנחם. כשהשיר יצא אמרו, מה אתה חולה נפש, מה זה הלחישה הזאת בהתחלה? תוריד את זה מהר. אבל רק חייכתי. דרך אגב, לפני 'ריקוד רומנטי' יצא 'רוצה אותך בלילה' שגם תפס והיה להיט, ומרוב שלא יכולנו לחכות הוצאנו את 'ריקוד רומנטי' שפשוט שבר לרסיסים את 'רוצה אותך בלילה'.
הלכתי ברחוב והייתי שומע טלפונים מצלצלים עם זה. יום אחד הייתי במשרד הרישוי, פתאום אני שומע בטלפון, אני עוד לא הבנתי, אני קצת ענתיקה, לא ידעתי מה זה הורדות, ופתאום אני שומע צלצול טלפון עם המנגינה של 'ריקוד רומנטי'. לא הבנתי את זה. עשו מיליונים על הגב שלי. מיליונים. כשהייתי בחנוכת בית אצל רביב, הוא אומר לי, "ישי, אתה רואה את הבית פה? אז החדר הזה הוא שלך, הוא ממך".
השיר הזה היה צריך להיות של אחד הזמרים המובילים בארץ, מוביל ברמות־על. והוא לא לקח אותו. באתי, לקחתי את הדף, שמעתי את השיר שלוש פעמים ועשיתי גייד, שירה ניסיונית. וככה זה נשאר בהקלטה. בשיר עוד שומעים את הרעש של הדף עם הטקסט מרשרש.
בניון כתב לי הרבה שירים והרבה לחנים. זה תקליט מאוד עשיר, מגוון, מדהים ביופי שלו. השקעתי בו 300 אלף שקל, ולא צלח. אמנם החזרתי את ההשקעה, מבקשים את 'את' עד היום, אבל עם שאר השירים לא קרה הרבה. אבל אני יכול להבטיח לך שביום מן הימים התקליט הזה יעוף לשמיים. אנשים צריכים רק לקלוט אותו, את השירים, את המסר שם, ותראי מה יקרה עם זה.
הלהיט היחיד שכמעט פיספסתי היה זה. הביאו לי את הסקיצה שלו ואני שומע ולא נקלט כלום במוח. לא יודע למה. ואז הפצירו בי ואמרו לי תקשיב, תעשה גייד, אם לא תרצה נשלח אותו. ושרתי אותו ופתאום יש שיר אחר. השיר נשמע אחרת. ואז מוש ביקש להיכנס בקטע קטן לשיר וכמובן שני בתים.
החיבור עם דודו קרה דרך השותף שלי. קודם כל, הוא מעריץ גדול שלי. כשהוא היה ילד הוא הקליט שיר במזרחית ואת שומעת שם את ישי לוי. כל הסלסולים וזה. לימים הוא שינה את הכיוון והלך בדרך שלו.
היה לי את הכבוד לעבוד עם עידן. הוא מוזיקאי מחונן ואדם מדהים. הוא עשה לי גם את השיר וגם את התקליט. רק השם 'שועל קרבות' זה כבר הדליק אותי. כשכותבים עליי שועל קרבות זה משהו, זה מנפח את החזה.
זה שיר על מכור לשעבר לסמים. היה מסובך עבורך לשיר את זה?
אני תמיד רוצה לדבר על זה. שלא אשכח מאיפה באתי. ישי לוי זה כבר ספר פתוח. אבל בראיונות פשוט נמאס. חאלס. אני כבר נגעל לדבר על זה. באמת. תשמעי, אני מוזיקאי מאוד טוב, זמר מאוד טוב, עושה חומרים שאף זמר בארץ לא עושה, ואני אומר את זה בפה מלא, אז למה כל הזמן ליפול למלכודת הזאת? קודם כל שואלים על סמים. אחר כך הזמר שבי. כמה שמת על זה, כמה הוצאת על זה. חאלס.
פורסם לראשונה: 07:27, 10.12.21
