המשורר והפזמונאי יורם טהרלב, שנפטר אתמול (ה') בגיל 83 לאחר מאבק במחלה קשה, הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ יגור לצד אשתו השנייה לינדה טהרלב. ארונו הוצב הבוקר בתיאטרון הבימה ונערך טקס אשכבה בהשתתפות משפחתו, יוצרים רבים, שר הביטחון בני גנץ ושר התרבות והספורט חילי טרופר.
טהרלב הותיר אחריו ארבעה ילדים: דניאל, מיכל, רוני ואראלה, תשעה נכדים ושני נינים. בתו הבכורה רוני נעדרה מהטקס לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה.
להלוויה הגיעה גם שרה קידרון (81), אחותו היחידה של טהרלב. "היינו מסוכסכים 20 שנה אבל החלטתי לבוא ולהיפרד ממנו. צריך לסלוח", היא אמרה ל-ynet. "השיר שאני הכי אוהבת שיורם כתב היה: 'היה לי חבר היה לי אח'".
בתיה קינן, אלמנתו: "אי אפשר לא לאהוב את יורם וכולכם כאן מכירים ואוהבים אותו הרבה יותר שנים ממני. אני רוצה להודות לנורית זרחי ולשתי בנותיה רוני ואראלה ולדניאל ומיכל, הילדים של לינדה ז"ל, שהכנסתם אותי לביתכם ולליבכם, והודיתם לי על הדברים הכי פשוטים שעשיתי למען יורם. הייתה זאת זכות גדולה להיות חלק מהפרויקט שלכם, תודה רבה".
נציגת קיבוץ יגור ספדה לו: "לפני כשלושה שבועות ציינה יגור את פתיחת שנת ה-100 בערב שירה סוער. לקראת סיום הערב עמדנו מבוגרים וצעירים כתף אל מול כתף ושרנו יחד, כמעט באקסטזה, את 'ההר הירוק תמיד' ולרגע נשרו מחלוקות היומיום המריבות והוויכוחים והיינו לאיש אחד. לו היה יורם צופה באותו הרגע בוודאי היה נרגש וגאה על אותו המנון מלכד ומאחד שהוריש לנו חברי יגור גדולים וקטנים. לא הכרתי את יורם באופן אישי ובוודאי חבריו לכיתה החיים ביגור יוכלו לספר רבות על יורם הילד והנער עמו צמחו ולגדול שעה שיגור הייתה בתחילת דרכה.
"איך בדרך הכתיבה המיוחדת שלו הוא הצליח להעביר את אותן חוויות קולקטיביות בספריו 'משק יגור (טיוטה)' ו'הנשיקה הראשונה' ולגרום לכולנו לנצוץ מעין המתבוננים באורחות חיינו המיוחדים במבט הומוריסטי ביקורתי משהו. ואין טוב ובריא יותר מהומור וקריצת עין עצמית - דבר שיורם טהרלב היטיב בו. כך גם השירים הרבים אותם כתב מהווים עד היום את פסקול חיינו".
נכדו יונתן ספד לו: "בפנים אתה יושב עם משקפי שמש וכובע הבוקרים, עוד לפני שהרכב עוצר לגמרי אתה פותח את הדלת וקורא: 'קדימה ג'ון קפוץ פנימה', אני מזנק דרך ענן של אבק שהשאירו גלגלי המכונית, מתיישב לידך ואנחנו נוסעים אל עבר בית הקפה. יכול להיות שבמציאות הרכב לא זז, ואתה עצרת בבטחה לפני שקראת לי לעלות, אבל הזיכרון נשאר – היית סבא רוקסטאר
"'אתה בטוח שאתה רוצה לעלות?' שואלת אותי מיכל כשאנחנו יושבים על הספסל שמתחת לבית שלך? 'כן, אני עונה לה'. אני נכנס פנימה אל חדר שבו אתה הולך להיפרד מאיתנו, מתכופף אליך ומחבק. מקווה אתה לוחש לי, מקווה שיהיה בסדר, המשפחה, המדינה, המוות. אני רוצה לומר לך משהו, אבל המילים לא נמצאות, כדי לפתוח את הדיבור אני מקריא לך ברכה שכתבתי לך לפני כמה שנים. דמעה עולה בעין שמאל שלך, אתה מוחה אותה באגודל, זה לא אבד, סבא, השירים שכתבת והספרים, ההומור, האהבה, כולם אוהבים אותך מאוד ותמיד תהיה איתנו, אני אומר. זאת לא כמו הברכה של פעם, אלו המילים של עכשיו. 'I love you Yonatan", אתה אומר לי. אין לי יותר מה לומר לך, אני מרגיש שאמרנו את הכל, אבל אז מתוך השקט אתה אומר 'כן כן', וככה הלכת מאיתנו, I love you saba I, love you very very much".
"על סבא שלי אני חושב כל הזמן, בעיקר בתקופת הקורונה", ספד לו נכדו. "בכל פעם שאני שם מסכה לשנייה אחת יש למסיכה ריח של הזקן של סבא. זה תמיד מפתיע אותי מאוד כי לזקן של סבא יש ריח מיוחד שאין לשום דבר אחר. זה ריח של אהבה וחיים והומור, של רגישות ושנינת ועומק ושמחה וחום, ובעיקר זה הריח שהייתי מריח בכל פעם שהייתי מחבק אותך.
"בא לי לחבק אותך עוד פעם אחת, לשבת לידך בספסל, לשאול מה שלומך לראות את כל האנשים עוצרים ורוצים להגיד לך משהו. תמיד היה לך משהו מקורי ומפתיע להגיד שאף אחד לא יכול היה לצפות, אבל במקביל זה גם הכי לא מפתיע שמשהו מפתיע יגיע מכיוונך. אין מישהו שלא נשבה בקסם ובחן שלך. אני אדאג להסביר לכולם מה זה הריח שלך וכמה זה נדיר. אני רוצה לומר לך כמה אני אוהב אותך, להתראות סבא יקר".
כאמור, מוקדם יותר היום, נערך לו טקס אשכבה. טרם הטקס, ניתנה לבאים האפשרות לעבור ליד ארונו של טהרלב ולחלוק לו כבוד אחרון כשברקע הושמעו מיטב שיריו בהם "גבעת התחמושת", "עוד לא תמו כל פלאייך" ו"שהשמש תעבור עלי". הטקס רגע לפני פתיחתו של הטקס, הניח שר הביטחון גנץ זר ליד ארונו של טהרלב.
בין האמנים והיוצרים שהגיעו לכבד את זכרו היו רבקה מיכאלי, ציפי שביט, חני נחמיאס, אפי נצר, ננסי ברנדס ורבים נוספים. בין מבצעי השירים ניתן למנות את ירדנה ארזי, יהודה אליאס, דלית כהנא, דורית ראובני, טל סונדק ונכדתו קמה ורדי. בסיום קמו כל הנוכחים באולם ומחאו כפיים לזכרו של טהרלב.
"לפני חצי שנה הגעתי להופעה בהרצליה של יורם טהרלב, זכרו לברכה - וקשה לומר זאת", ספד לו שר הביטחון בני גנץ. "כרגיל התמוגגתי מכל רגע לאורכם של השירים ובהמשך לשירים. כחובב ידוע של שירה בציבור, יצאתי צרוד ובעיקר שמח ומרוצה. והאמינו לי שלהיות שמח ומרוצה זה לא דבר שאפשר להגיד שהוא סטנדרטי לסדר יומו של פוליטיקאי בישראל, אך המרוצות הזאת היא מה שבעצם יורם גרם לרבבות ישראלים לחוש כל יום כשהאזינו לכתביו וליצירותיו.
"אחרי ההופעה, בפנקס המשימות הקטן בפלאפון שלי הכנסתי שורה קטנה ופסקנית - פרס ישראל ליורם טהרלב. חילי, שר התרבות שמכבד אותנו בנוכחות, ואני שוחחנו על כך פעמים רבות אך לצערי לא הספקנו להשלים את המשימה הזאת. נתנחם כולנו היום בפרסים הרבים שהותיר לנו יורם, בשירים ובסיפורים ובטקסטים שעיצבו את מדינת ישראל וההיסטוריה שלה על כל רבדיה. יורם, אפשר לפנות אליך כך בגוף ראשון - בשילוב בלתי נתפס של הומור ורצינות עיצבת את פס הקול הביטחוני שליווה אותנו הלוחמים למשך עשרות בשנים ועודנו מלווה אותנו וימשיך לעשות כן גם בעתיד.
צפו בטקס האשכבה ליורם טהרלב
(צילום: רועי עידן)
מול בונקרים ומרגמות 120, מאה וכמה בחורים על גבעת התחמושת, כתבת והפכת בזמר את קרב מלחמת ששת הימים לכזה שלא יישכח. הלכנו לצבא גדולים ונבוכים ומתוך המלחמה חזרנו כאחים. כתבת ותיארת וביטאת את ערך הרעות הישראלי. לצד השירים המעצבים את הדרך לא שכחת את הדרך עצמה ותיארת רגעים קטנים של הווי ושירי להקות צבאיות, כמו 'חסקה', 'היה לי חבר, היה לי אח' ורבים נוספים. ספריך ופזמוניך שאותם כתבת וערכת בצניעות במשרד הביטחון במשך עשרות שנים הותירו חותם והשאירו את כולנו אנשים הצבא ורבים נוספים בחוכמה ובידע.
מילותיך פרצו את הדרך לאוהבי ארץ ישראל היפה על נופיה הגיאוגרפים והאנושיים. 'בדרך העולה לירושלים, כל אחד מוצא את הנתיב שלו, לכל אחד יש פיסת ירושלים, אותה ישא בכל מסע, עמוק בתרמילו' - כך הגדרת במדויק את העיר שחוברה לה יחדיו. אינספור נקודות ואירועים חקוקים בכתיבתך ובלחניך.
מכובדיי, משפחת טהרלב היקרה. לפני מלחמת יום הכיפורים כתב יורם - 'במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפני, השאירו שביל השאירו עץ, השאירו אבן לרגליי. אוסיף שאלה, ומה אני אשאיר אחרי? האם אשאיר איזה דבר?' ואני עונה היום - יורם, לצד משפחה יפה ואוהבת השארת לנו הישראלים מכל השבטים פרסים רבים, אוסף של יצירות, מורשת שתמשיך לפעם בליבנו ובלב המדינה עוד שנים ארוכות ורבות. תודה לך בשמי, בשם מערכת הביטחון ובשם כל אזרחי ישראל. נוח על משכבך בשלום, אנחנו נמשיך להקשיב לך".
"ביממה האחרונה, כל מי שאני פוגש חולק עמי את הכאב הגדול על לכתו של יורם", אמר שר התרבות והספורט חילי טרופר. "אמש הגעתי לביקור תנחומים אצל משפחתו של הטייס סא"ל ארז שחייני. בזמן שישבתי שם עודכנו היושבים על מותו של טהרלב. משפחתו הדואבת של שחייני סיפרה עד כמה היה איש של אהבת המילים והשפה העברית ועד כמה אהב את יורם טהרלב. כאב נפגש בכאב ואובדן באובדן. אני מניח שיורם היה מוצא את המילים לבטא את הכאב והאובדן. לנו קצת יותר קשה.
"ביממה האחרונה שיריו מושמעים בכל תחנות הרדיו ומופיעים ברשתות. כך אנחנו מגלים שאין ספור שירים שכולנו גדלנו עליהם וחיים אותם, הם בעצם שירים שנכתבו על ידו. רשימה שאינה נגמרת. כל כך הרבה מילים כתב טהרלב והם פוגשים אין ספור ישראלים ברגעים של אהבה ומוות, שמחה ועצב, בטיול בארץ, במפגש עם אנשים, ברגעי געגוע ובחוויות החיים המגוונות. דווקא על רקע רוחות של פילוג ופיצול, טהרלב הציע בשיריו ובפזמוני את האפשרות המחברת. בחן, בחסד, ברצינות, בהומור ובעיקר בכישרון חד פעמי הוא נטע בליבם של המוני ישראלים שירים שהפכו להמנונים ממש. והם ימשיכו להיות נטועים גם אחרי מותו. לא רבים מצליחים להיות פס קול של דורות רבים, של סבים וסבתות, הורים וילדים . אתה הצלחת. אתה אינך, אך רוחך ושפתך ממשיכים איתנו. יהי זכרך ברוך".
"לא קל לכתוב הספד לאבא. לא קל לכתוב הספד לאבא כמו שלי, כי המילים שפעו ממנו", אמרה אראלה טהרלב, בתו של יורם טהרלב ונורית זרחי, אשתו הראשונה וכלת פרס ישראל. "לא קל להיות ילדה לאבא הזה, כי הוא הציב רף כל כך גבוה. בהתחלה חשבתי שכמו שלמדתי ללכת לדלג ולקרוא - עוד מעט אלמד להיות שנונה וחדה ורבת קסם כמוך. עם הזמן למדתי שרכישה של התכונות האלה לוקחת עוד קצת זמן ועוד קצת ועוד קצת, אבל המשכתי להתבונן בך ולנסות ללמוד כשהלכתי וגדלתי. הציבור הרחב לא ידע שהיית מצחיק, מבריק, היית כל כך מצחיק, בבית, בבית קפה, בבית חולים, אלו לא היו בדיחות או ציטוטים, זה היה בעיקר מבט משועשע ומשתעשע על החיים.
"לא היה בך שום דבר נמוך, אף פעם לא ריכלת, לא בזת לאנשים. היית אדם לדוגמה. ידעת ליהנות, היית מומחה ליהנות מהדברים הקטנים, סיגר אחר הצהריים, קפה בשמש, תינוקות. בכל פעם שהיינו נפגשים, היית אומר לי 'היה לי כיף איתך'. עכשיו אני רוצה לומר לך שהיה לנו כיף גדול. היית צנוע, אף פעם לא התנשאת. כשהיית מסיים הופעות ליליות, היית חוזר הביתה, מכוון את השעון וקם לעבודתך במשרד הביטחון. היית כבר בן 80, ועדיין היה קשה לעבור איתך ברחוב. ואתה, זה אף פעם לא עלה לך לראש, ניהלת איתם סוג של מערכת יחסים. אהבת מאוד את סבתא, ועד הסוף היה ניתן לראות עד כמה היא אהבה אותך. פעם שאלתי אותך איך אתה מתמודד עם האובדן של אימא שלך, אמרת לי 'אימא שלי אף פעם לא מתה, אני מדבר איתה כל יום'. אז תתכונן, אני הולכת לדבר איתך מלא".
קמה ורדי הקריאה בשם אימה רוני, הבת הבכורה של טהרלב, שנדבקה בקורונה: "אבא יפה שלי. אני זוכרת שפעם היית צריך לשקר בשבילי שקר קטן מאוד, אבל לינדה אשתך עליה השלום, אמרה, 'עזבי כשיגיע רגע האמת הוא לא יצליח, יש לו מוגבלות. הרבה יכולות פלא היו לך, אבל את הדברים הבסיסיים האלה לשנוא ולשקר - לא היה לך. לא שהיו לך עקרונות נגדם פשוט הייתה לך מגובלות אבל כן היה לך כישרון לאהוב והכישרון להיות נאהב והכישרון לקבל כל מצב וכל גיל ולזרום לתוכו ואולי דווקא בגלל זה מעולם לא היית זקן. עד הרגע האחרון נשארת זקן וצעיר ויוצר ואפילו הקול שלך נשאר צעיר. אבא מתוק שלי ,לא מתאים לא למות אבל גם את זה עשית בחן. היית אבא נהדר ואדם נדיר ואני בטוחה שבעולם הבא כבר נהנים ממך. רוני".
ירדנה ארזי, לה כתב מגוון שירים, עלתה להספיד אותו: "תודה על השירים שהענקת לנו, תודה על המילים שמלוות אותנו הישראלים כבר שישים שנה. אני רוצה לחבק מכאן את כל בני המשפחה בתיה הילדים הנכדים והנינים ולקרוא מכאן פעם נוספת למקבלי ההחלטות להעניק השנה את פרס ישראל לזמר עברי ליורם טהרלב. כי אתה לי ארץ אבודה לנצח, אך שורשייך כבר בתוך תוכנו כולנו לתמיד". לאחר מכן שרה את "אתה לי ארץ".
20 צפייה בגלריה
דלית כהנא. "פקחת את עינייך בחודש שבט - וגם עצמת את עינייך בחודש שבט"
(צילום: מוטי קמחי)
טהרלב היה סופר, מתרגם, מחזאי ואחד מהיוצרים החשובים של התרבות הישראלית. הוא כתב קרוב לאלף שירים ופזמונים, בהם שירי להקות צבאיות כמו "גבעת התחמושת", "עוד לא תמו כל פלאייך", "קום והתהלך בארץ", "היה לי חבר היה לי אח", "ישנן בנות" וגם "ההר הירוק"; קלאסיקות פופ ורוק כמו "הבלדה על יואל משה סולומון" שביצע אריק איינשטיין, "אינך יכולה" של החלונות הגבוהים, "יעלה ויבוא" ששר גידי גוב או "חשמל זורם בכפות ידיך" של רותי נבון. מיטב אמני ישראל ביצעו את שיריו: יהורם גאון, חוה אלברשטיין, הפרברים, ירדנה ארזי, מתי כספי, אילנית, הדודאים ורבים אחרים. טהרלב נהג לכתוב טור קבוע ל-ynet - "הפרשה, על פי טהרלב" - על פרשת השבוע, שבהמשך התפרסם כספר.
טהרלב נולד בישראל בקיבוץ יגור ב-1938. הוא שירת בצבא ככתב העיתון "במחנה גדנ"ע" וב-1964 חיבר את שירו הראשון "את, אני והרוח" שהלחין נחום הימן. זו הייתה יריית הפתיחה לקריירה ענפה ויוצאת דופן בהיקפה. טהרלב כתב ללא הפסק, מאות פזמונים. את שיריו שלא יועדו להלחנה איגד בספרים "משק יגור טיוטה", "הנשיקה הראשונה", "שיישאר בינינו", "והנשיקה השנייה". לצד כתיבת הפזמונים והשירים, טהרלב כתב גם ספרי ילדים רבים, ספרי עיון על שירים, תרבות ועיון; ושימש כעורך בהוצאת משרד הביטחון במשך שנים. החל משנות ה-80 טהרלב גם עלה על הבמות והגיש לקהל מופעי זמר והומור בליווי אמנים שונים.
ב-1996 זכה טהרלב בפרס אקו"ם על יצירתו וב-2006 זכה בפרס תמו"ז. הוא קיבל אותות הוקרה וכן פרסים ממשרד החינוך והתרבות. בעבר נמתחה ביקורת על כך שפרס ישראל לא הוענק לו, למרות שורה ארוכה של ממליצים.
פורסם לראשונה: 10:19, 07.01.22
