"אז גילינו שלהיות במערכת יחסים רומנטית לא בהכרח פותר את כל הבעיות שלנו?", אומרת הפסיכולוגית המצוינת של דייווי למטופלת שלה, בפרק הפותח את העונה החדשה של "אמת או חובה". אם דייווי, בגילומה של מייטרי ראמקרישנן, העבירה את העונה הראשונה בפנטזיה על נער הפוסטר פקסטון (דארן בארנט), ואת העונה השנייה בדילוגים בינו לבין החנון ההישגי בן גרוס (ג'ארן לואיסון), בעונה השלישית היא מגלה שגם כשהיא סוף סוף מתבייתת על אחד מהם (פקסטון) זה עדיין לא פותר את בעיית הדימוי העצמי שלה, או את התקפי הזעם או את הצער על לכתו בטרם עת של אביה.
אמת או חובה – עונה 2 - טריילר
(.)
זה אגב לא מונע מהיוצרת מינדי קיילינג (ומהשותפה שלה לכתיבה, לאנג פישר), לדחוף למשוואה הזאת בחור שלישי, בשם דס - נער חמוד שמגיע על תקן הריבאונד של דייווי אחרי פקסטון, והופך לאינטרס רומנטי בפני עצמו. וכך, בשנת הלימודים הלפני האחרונה שלה, דייווי ממשיכה את מסעה הנחוש למציאת חבר ולהגדרה עצמית, כשעכשיו נוספה לה גם מטרה קדושה חדשה: איבוד הבתולין. בהתחשב בעלילת הסדרה המקבילה של קיילינג, שעלתה לא מזמן, "חיי הסקס של נערות הקולג'", אפשר להבין מאיפה הגיעה הזליגה החרמנית הזאת ל"אמת או חובה".
אלא שבניגוד לשתי העונות הקודמות של "אמת או חובה", העונה השלישית, שעלתה לנטפליקס אתמול (ו'), מתקשה לשמור על רוח הנעורים של הקונספט המקורי. דייווי היא לא הגיבורה הראשונה בהיסטוריה שהחלה את דרכה כאנדרדוג, ואז עלתה לגדולה ונאלצה להתמודד עם רפיון תסריטאי לאחר שהגשימה את המשאלות שלה. כזכור, הכרנו את דייווי רגע אחרי שהיא החלימה משיתוק פסיכוסומטי בשתי הרגליים, וחלמה על חיים נורמליים ובחור יפה שיארח לה לחברה. למדנו להכיר את החברות החמודות שלה, את הקיום שלה כנערה אמריקנית בכבלי המסורת ההודית החונקת משהו, את התקפי הזעם הבלתי נגמרים שלה, וכן, גם את הפנטזיה ההיא על פקסטון.
אבל בעונה הזאת נדמה שכל עולמה של דייווי (וגם זה של הסובבים אותה) מתחיל ומסתכם בבחורים ובמרוץ אחר איבוד הבתולין. נדמה שקיילינג ופישר שכחו על קיומם של מוטיבים אחרים בחייה והן משליכות אותה מבחור לבחור, כשלצופה אין אפילו דרך לפענח לאיזה מהם הוא אמור להחזיק אצבעות ומי הוא האביר האמיתי שאליו דייווי משתוקקת. גם התפתחות העונה היא לא ליניארית - בעיות צצות ונפתרות כמעט אוטומטית, לרוב בהארות נבונות להפליא של כל הנוגעים בדבר ובמשפטים שמפשיטים את הסאבטקסט ומציגים אותו במערומיו במקום להשאיר לצופה קצת מרחב להבין אותו לבד.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
זה לא ש"אמת או חובה" כבר לא משעשעת או מקסימה, קיילינג יודעת את המלאכה והיא באה לעבוד. אבל בעונתה השלישית הסדרה שלה היא כבר לא הליקר המרענן והמפתיע, וגם לא המבט הבלתי שגרתי לחייה של נערה ממוצא הודי בעולם אמריקני. במקום זאת, היא עוד קומדיה קלה לגמיעה על אהבת נעורים, שאחת לכמה פרקים מבליחה אליה תובנה יפה או רגע אותנטי, ואז היא מייד חוזרת לסורה. לא דרך גרועה כל כך להעביר עשרה פרקים, אבל איך אומרת הקלישאה הבית ספרית? ממך, קיילינג, ציפיתי ליותר.
