על עטיפת האלבום השלישי והחדש שלה שיצא במהלך סוף השבוע האחרון, HIT ME HARD AND SOFT, בילי אייליש מצולמת בסצנה שמהדהדת את הפחד הכי גדול שלה עוד מילדות - טביעה. כשהיא למדה לשחות זרקו אותה למים והאמינו ש"היא תסתדר", ובהמשך היא אף טבעה באוקיינוס וחייה ניצלו הודות למציל שמשה אותה מהמים. אז למה לטובת צילומים קשים ומתישים שנמשכים לאורך שעות היא בוחרת לשהות מתחת למים למשך זמן רב כל כך? כי בזמן שטיילור סוויפט סוגרת חשבונות אישיים ונשארת באזורים הבטוחים, ודואה ליפה מתנתקת מהמציאות ומשתכשכת בעולם שטחי ומדומיין של "אופטימיות רדיקלית" - בילי אייליש לא חוששת לצלול פנימה ולהביט לפחד ישר בעיניים. אולי זו גם הסיבה שהיא מצליחה לדבר לכל כך הרבה מאזינות ומאזינים ברחבי העולם.
אפשר היה להבחין בקפיצת המדרגה של אייליש, שהובילה לאלבום הנוכחי, כבר בבלדה המושלמת וחסרת הרבב What Was I Made For? מתוך הפסקול של שובר הקופות "ברבי". בסינגל שגרף פרסים רבים, בהם גם גראמי ואוסקר, אייליש הציגה יכולות של אמנית שלמדה כיצד לזקק את התהיות הקיומיות העמוקות ביותר שמעסיקות אותה לתוך שלוש דקות ו-42 שניות, שמבוססות על שירה נוגה ופסנתר בלבד. השיר היה גם הדבר הטוב ביותר שיצא מהסרט, אבל זה כבר סיפור אחר.
לאורך הקריירה המוזיקלית המשותפת של בילי ואחיה פיניאס - שבמהלכה הקליטו את האי.פי Don't Smile at Me (2017) כמו גם את האלבומים When We All Fall Asleep, Where Do We Go? (2019) ו-Happier Than Ever (2021) - פיתחו השניים שפה מוזיקלית משלהם ששינתה את העתיד של הפופ. פיניאס המפיק יודע להוציא את הטוב ביותר מהיכולות הווקאליות של אחותו הקטנה, ויחד הם שייפו ודייקו את השפה המשותפת הזו לכדי שלמות.
אבל HIT ME HARD AND SOFT לא נשען רק על מוזיקה, אלא גם על טקסטים - ואייליש לא מפחדת להמשיך לבקר את הציפיות החברתיות מנשים בעמדה שלה, באיי-ליסט של התעשייה. כך בשיר הפותח שנקרא SKINNY, מילה כל כך טעונה, מספרת לנו הזמרת: "התאהבתי בפעם הראשונה, בחבר/ה - זה סימן טוב [...] אנשים אומרים שאני נראית שמחה רק כי אני נראית רזה", היא מספרת. אייליש ממשיכה להתבונן החוצה ופנימה ולבחון את הפערים בינה ובין החברה. "האם עכשיו אני מתנהגת בהתאם לגילי?", היא שואלת בהתרסה.
וזה לא מקרי שלא ברור אם ההתאהבות המתוארת בשיר הראשון באלבום מיוחסת לחבר או לחברה (באנגלית Friend), שכן הזמרת בת ה-22 גם לא מפחדת לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה מחדש - והפעם כביסקסואלית. "פתאום הבנתי שאני רוצה את הפנים שלי בתוך ואגינה", אמרה בנונשלנטיות בריאיון למגזין המוזיקה "רולינג סטון". אך אייליש לא מסתפקת בהצהרות בראיונות או ברמזים. כך בשיר Lunch היא שרה במפורש: "אני יכולה לאכול את הבחורה הזו לארוחת צוהריים, איך שהיא רוקדת לי על הלשון, לפי הטעם יכול להיות שהיא האחת". זה שיר שלא מדבר רק על משיכה מינית, אלא על מערכת יחסים ממשית: "בייבי, אני חושבת שנועדת עבורי". זה השיר הכי מרים וכיפי שאייליש הוציאה עד כה, ומוזיקלית הוא מתכתב עם Ready for the Floor של הוט צ'יפ, ובכלל עם ווייב הלהקות משנות ה-2000 המוקדמות.
5 צפייה בגלריה
"האם עכשיו אני מתנהגת בהתאם לגילי?". בילי אייליש במסיבת האזנה לאלבומה החדש בפסטיבל קואצ'לה
(צילום: AP)
אייליש משנה פה את המשחק שלה מכל הבחינות - טמפו, הגשה וז'אנר. השם שיצא לה כלחשנית הוא לא מקרי, שהרי הזמרת מרגישה בנוח בשירה גבוהה, מרוחקת ודקיקה, בשילוב BPM נמוך באופן יחסי. אבל ב-Lunch, מוזיקלית ולירית, היא משתוללת משמחה. זה שיר יוצא דופן כי ניכר שהיא שרה אותו בחיוך מאוזן לאוזן. זה לא שלא היו לה שירי משיכה סקסיים לפני כן, כדוגמת Oxytocin המוצלח, אבל כאן ניכר שהיא משוחררת וחופשייה באמת.
בדור של הזמרת, יציאה מהארון היא אינה "ביג דיל" כמו בדורות הקודמים. לאייליש יש את הביטחון שהקריירה שלה לא תיפגע, דבר שלא היה למוזיקאים שקדמו לה כדוגמת ניל טננט מהפט שופ בויז, ג'ורג' מייקל ורבים אחרים, שאומנם חגגו את עצמם במופגן, אבל לא יכלו לחיות את האמת שלהם. עם Lunch, הזמרת כמו מנופפת באלפי דגלי גאווה מבלי להתבייש. אם בראיונות עבר אייליש סיפרה שהיא לא רוצה להיות "הבחורה הזו שיש לה טורט", או "הבחורה שיש לה דיכאון", ברור שהיא לא רוצה להיות מתויגת רק לפי דבר אחד בלבד. כך שגם הביסקסואליות שלה לא צריכה להיות הדבר היחיד שאנחנו מגדירים אותה לפיו, אלא רק אספקט נוסף ויחיד של היצירה שלה.
"אני מרגיש שבאלבום הזה יש רוחות רפאים אמיתיות, ואני אומר את זה באהבה", הוסיף פיניאס ל"רולינג סטון". עם זאת, דווקא באלבום הזה הקול של בילי נשמע מפוקס מאי פעם. פעמים רבות במוזיקה שלה אייליש נמצאת בדיאלוג עם קול אפל, מתכתי ומרוחק, כמו בלהיט האפל bury a friend. באלבום החדש התמונה דווקא מתבהרת. ב-BIRDS OF A FEATHER הטיילור-סוויפטי, אייליש נשמעת קלילה מתמיד כשהיא הופכת לדובון אכפת לי של ממש עם פזמון שבו היא שרה "אוהב אותך עד היום שבו אמות".
גם בהמשך האלבום, ועל אף שהוא אורך רק 43 דקות, אייליש מצליחה לגעת בנושאים רבים; היא נכנסת לנעליו של הסטוקר שלה ב-The Diner הנחמד אך הפשטני (לחרוז life עם wife זו פשוט כתיבה עצלה), מתמודדת עם הכעסים על האקס האפס ב-L'Amore De Ma Vie בעל הפזמון ההמנוני ("אתה כל כך בינוני"), ולוקחת אותנו לראשונה אל מחוזות הקלאב, באופן שנשמע אותנטי לעולמה.
כמו תמיד אצל האחים לבית אייליש, גם הפעם ההפקה מדמה סינסתזיה - מצב שבו חווים את כל הרגשות והחושים בכל מקום בבת-אחת. אייליש חוותה בעצמה את המצב הזה, שבו היא יכולה לחוש בטעמם של צבעים. וגם האלבום עצמו מכיל את כל הצבעים והטעמים - יש כאן הכול מהכול: הפקה אקוסטית לצד ביטים אלקטרוניים בשילוב כלי מיתר עדינים, כשההפקה של פיניאס ממשיכה לשבור את כל הבא ליד - את המקצבים, את השירה המושלמת של אייליש, את כובד הציפיות ואת הנטל שנלווה להצלחה.
5 צפייה בגלריה
מתסכל לחזות בכוכבת פופ אמריקאית חסרת ידע שמתהדרת בסיכה שעליה מופיעים ידי רוצחים. בילי אייליש ופיניאס עם סיכות Artists4Ceasefire באוסקר
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
קשה להתייחס ליצירתה החדשה מבלי להידרש לסוגיית הסיכה מטעם Artists4Ceasefire שאייליש ענדה בטקס פרסי האוסקר שהתקיים לפני כחודשיים. אומנם אותו הארגון שהזמרת בחרה להזדהות איתו דורש הפסקת אש ועצירה מיידית של הלחימה, אך גם משתמש בדימוי טרגי וזוועתי שממלא בחלחלה - בידיהם האדומות מדם של הרוצחים שביצעו לינץ' מחריד בשני חיילי המילואים ואדים נורז'יץ' ויוסף אברהמי ברמאללה בשנת 2000. מתסכל לחזות בכוכבת פופ אמריקאית חסרת ידע שמתהדרת בסיכה שעליה מופיעים ידי רוצחים.
על אף הקושי המובנה בהפרדה בין אייליש האמנית פורצת הגבולות, הזמרת הרגישה והכנה, לבין הדימוי הטריגרי והקשה הזה שהיא בחרה לקדם בעונת הפרסים האחרונה - שווה להטות אוזן ליצירתה החדשה. אפילו שניכר שיש לזמרת בת ה-22 עוד מה ללמוד, גם בנוגע לארגונים שהיא מקדמת, לנו יש מזל שאנחנו זוכים להאזין לדרך המרתקת שלה בזמן אמת.
