אין מה להיות מופתעים מהעובדה שהסדרה החדשה של היוצרים שרון מימון וטל גרניט עוסקת בחולי סרטן. ברזומה שלהם אפשר למצוא את "סוף טוב", הסרט בכיכובה של אנדי מקדואל, שמתבסס על המחזה האחרון שכתבה ענת גוב, באותו השם. הסרט "מיתה טובה" היה דרמה קומית על חבורת קשישים שממציאים מכונה להמתת חסד כדי להקל על חברם, חולה במחלה מייסרת. ובעבר פורסם שפרויקט עתידי שלהם יעסוק בחולת סרטן שמבקשת לצאת לביקור אחרון במרוקו לפני מותה. עכשיו הגיע תורה של "חולי אהבה", שעלתה אתמול (ב') בקשת, ושבמרכזה עומדים עמליה, רופאה כירורגית המתמחה בגידולים סרטניים (איילת זורר) ומיכה, פוליטיקאי עולה (עמוס תמם), המתמודדים שניהם במקביל עם סרטן השד (למען הסר ספק, כל אחד בשד שלו). מימון וגרניט מתמחים בהעברת הגיבורים שלהם תהליכים באמצעות מחלת הסרטן, וזה מה שהם ינסו לעשות גם הפעם.
מתוך "חולי אהבה"
(באדיבות קשת)
בשלב די מוקדם בפרק הראשון אנחנו פוגשים את עמליה בת ה-50 פלוס, שמעולם לא ביצעה בדיקת ממוגרפיה, כשהיא מגלה בדרך אגב גוש חשוד באזור בלוטת הלימפה שלה. דקה אחרי זה מצניח עליה מנהל המחלקה מטופל מפורסם - פוליטיקאי רגע לפני בחירות, שמשוכנע שהעולם והגידול הסרטני שלו ימתינו כדי שהוא יוכל להירתם לקמפיין המתקרב, ואולי אפילו למצוא לעצמו כיסא באיזה משרד.
השניים נמצאים בסיטואציה כלשהי של הכחשה או הדחקה, שממנה סובלים גם כל האנשים שסובבים אותם: זהר שטראוס בתפקיד הגרוש של עמליה ואב ילדיה, אמנון וולף בתפקיד הקולגה שלה, חנה לסלאו בתפקיד המנטורית הרפואית, שאדן קנבורה ("לא פה ולא שם") בתפקיד הרופאה המתלמדת של עמליה ודנה סמו בתפקיד אשתו של מיכה. בהמשך יגיעו גם שרה פון שוורצה בתפקיד היריבה הפוליטית של מיכה ורינה מצליח (שהרגע הופיעה גם ב"טיטו ורוחו") בתפקיד אימו. נראה שהדמות היחידה שמפיקה תועלת מהמצב היא אחותה של עמליה, שמגלמת נלי תגר, סטנדאפיסטית שמגלה שהמרחק בין קומדיה לטרגדיה קצר משנהוג לחשוב.
אם עמליה ומיכה הופכים לנאהבים והקשר ביניהם הופך לרומן, זה לא בא לידי ביטוי בשני הפרקים הראשונים (מתוך שמונה) שנשלחו לביקורת. בינתיים אנחנו מקבלים את זורר ותמם, שני שחקנים מצוינים, שמנסים להפיק את המיטב מהתסריט שקיבלו. למרות נקודת הפתיחה הבלתי שגרתית, אין הרבה הפתעות או מקוריות ב"חולי אהבה", והתפתחות הסדרה מרגישה צפויה למדי. הדמות של זורר מעט קשה לחיבוב - התסריט מציג אותה (וגם מנפנף בזה שוב ושוב בדיאלוגים) כמי שלמדה לנתק את עצמה מרגש במסגרת העבודה שלה, אבל משום מה העובדה הזאת הפכה אותה גם לדמות נרגנת וחסרת אמפתיה באופן שלא פעם מערער על אמינות התפקיד שלה כרופאה, שבאה במגע יומיומי עם חולי סרטן. תמם עושה את המיטב עם הדמות המעט שטחית שלו, לפחות בינתיים - פוליטיקאי מלוטש שחרד ליחסי הציבור שלו. תמם, אגב, הקריב את הרעמה שלו לטובת צילומי הסדרה.
התסריט מרגיש קצת לוחץ והמסרים מוגשים לפיו של הצופה בכפית מהרגע הראשון, להוציא לבלוב אקראי ושנון פה ושם בדיאלוגים. ישנו ניסיון לשוות לו נופך קומי או אבסורדי בסצנות מסוימות, אלא שברוב המקרים מדובר בהדבקה מאולצת של פסקול עליז לסצנות קודרות, פעולה שלמרבה הצער לא הופכות סצנות מהסוג הזה לבעלות עומק או מצביעות על מורכבות החיים. ואם להיות כנה, לא ברור לי איפה הרומנטיקה אמורה להשתלב ביחסים בין השניים, אבל לכו תדעו, נסתרות דרכי האהבה.
ההחלטה להעלות דרמה נוגה מהסוג הזה מסמנת מצד אחד את המשך חזרתה של הטלוויזיה למסלול השגרה, אבל בהיעדר עומק ומורכבות לדמויות הראשיות ספק אם המסע של עמליה ומיכה מסקרן מספיק כדי למשוך את הצופה עונה שלמה. מצד שני, אם "חולי אהבה" תעלה את המודעות לחשיבות של בדיקות מוקדמות וערנות, גם בקרב גברים, היא אולי לא תציל את הסדרה אבל תציל חיים במציאות, ובמקרה הזה, דיינו.
