ב-2010 החליטה עיריית ירושלים לעשות מעשה - היא העמיסה אוטובוס בעיתונאים תל אביביים ציניים ולקחה אותם ליומיים לעיר הקודש. המטרה הייתה לחשוף בפניהם את העשייה התרבותית הענפה בעיר, שנתפסה במידה רבה עד אותה העת כעיר שבאים אליה רק כשרוצים לשים פתק בכותל. הימים היו ימי ראשיתה של מסעדת מחניודה, שאליה הגיעו מבקרים במיוחד מכל הארץ, ובעירייה הבינו שכדי שאנשים ייכנסו לאוטו ויגיעו לבלות בירושלים צריך שהבילויים האלה יהיו מיוחדים, חד פעמיים ושווים. זאת הייתה גם השנה שבה הושקה עונת התרבות הירושלמית, פסטיבל מוזיקה מקודשת ועוד מגוון של מופעים ואירועי תרבות. הניסוי הצליח, וירושלים היא כבר מזמן לא רק מוקד עלייה לרגל לשומרי תורה ומצוות, אלא גם לשומרי תרבות ובילויים.
הילוך מהיר לאוגוסט 2022, ונדמה שגם בעיריית באר שבע הבינו את כוחה של התרבות כמוקד משיכה – הן לתיירות פנים וחוץ והן לתושבי המקום, שיש להניח שצמאים גם הם להתחדשות והתפתחות בנושא. וכך, בחודש הכי חם בשנה, הושק בעיר "הבית למחול" - בית תרבות חדש שמכנס לתוכו שורה של יוזמות תרבותיות. בראשן זהו ביתה של להקת המחול "סול", בניהולו האמנותי של הכוריאוגרף אייל דדון, שהציג שלשום (ג') את טרום הבכורה ליצירתו החדשה "ג'ורג'ט". המקום עצמו עתיד לפעול במתכונת של "רזידנסי", ובכך לארח ולטפח יוצרים ואמנים שונים מכל ישראל והעולם בתחום המחול והמיצג. מחוץ לבניין, שהיה בעברו שק"מית של בסיס צה"לי ושופץ בעלות של 20 מיליון שקלים, ישנה חצר גדולה ומטופחת שבה עתידים להתרחש אירועי מוזיקה, מחול, תיאטרון ואוכל.
הבית למחול משמש כמעין סנונית כמעט ראשונה של הקמת קריית תרבות גדולה בעיר, שתכלול מוזיאונים, בית ספר לאדריכלות, ויש לקוות שגם כמה בתי אוכל ויין ראויים. בכך תהפוך הקריה למעין סוזן דלל של באר שבע, ותכנס לתוכה גם את תושבי שכונת רמב"ם המקומית, את תושבי העיר כולה וגם את תושבי הדרום. מי יודע, אולי אפילו התל אביביים יגיעו.
3 צפייה בגלריה
החלום הגדול הוא להקים בנקודות שונות בפריפריה בתים למחול. מתוך המופע "ג׳ורג׳ט"
(צילום: מעיין קאופמן)
"14 אלף מנויים יש לתיאטרון באר שבע, בעוד למחול יש רק 200", אומר דדי אלופר, מייסד הבית למחול. "המטרה שלי במובן זה היא להעלות את מספר מנויי המחול. הבית הזה הוא סטארט-אפ באר שבעי פורץ דרך שמחזיר למחול את החוויה. אנחנו רוצים שהצופים יגיעו הנה שעה וחצי לפני הזמן, ישבו בחצר, ילגמו כוס יין תוצרת הנגב, יאכלו גבינה מתוצרת מקומית, ייהנו מהשלווה שיש פה וייכנסו למופע שגם הוא חוויית מחול אחרת".
אלופר מבין שיצירת קהילת צופים קבועה של מחול היא אתגר לא פשוט, ולכן בנה יחד עם שותפיו לדרך בילוי תחת הכותרת "מחול עם כל דבר", שיאגד את כל סוגי התרבות יחד ויהפוך את הבית למחול לאבן שואבת לכל מי שרוצים לבלות בבאר שבע. והשאיפות לא מסתיימות כאן - החלום הגדול הוא להקים בנקודות שונות בפריפריה בתים למחול, שיתפקדו בדיוק באותו האופן, יגדלו קהילת אמנים מגיל צעיר, שיישארו להיות יוצרים פעילים בעיר הולדתם.
במובן זה, היצירה של "ג'ורג'ט" היא בחירה נועזת, אפילו נועזת מאוד. זוהי עבודה שונה לגמרי מכל מה שיצר אייל דדון עד כה (כלומר מתוך עבודותיו שראיתי), והיא משקפת מחקר של כשנתיים בחיבור שבין מחול לקולנוע. זהו עוד לא הזמן לכתוב עליה דברי ביקורת, משום שהיא עדיין לא הוצגה בבכורה, אך ניתן לספר עליה - דדון ורקדניו חקרו את הלופ האנושי שכולנו תקועים בו, בין שדרך שגרה שחוזרת על עצמה, ובין שדרך מחשבות אובססיביות שאנחנו כלואים בהן.
חלקו הראשון של הערב מוקרן על מסך בקדמת הבמה ומצולם בלייב. כל האפקטים - הילוך איטי, סצנות מרדף וכן הלאה - נוצרות בעזרת דואט של המצלמה והרקדנים. זהו חלק שיש בו הרבה תנועה, אך מעט ריקוד במובן המסורתי שלו. החלק השני לעומתו הוא כולו תנועה, כמעט התעמלות אפילו, שבה לופ חוזר של משפטי תנועה, על רקע מסך שעליו מוקרנים דימויים שונים. העבודה מורכבת משני חלקים, והיא ארוכה מאוד. כל רגע בה דורש סבלנות, בוודאי למי שלא מורגלים בצפייה במחול. יחד עם זאת, ייתכן שזה בדיוק מה שדרוש כדי לייצר בשורה אמנותית חדשה, אמיתית ומעניינת, ולא לנסות לרצות את הקהל. חשוב לציין של"סול" גם עבודות יותר קצרות וקלות לעיכול, כך שהרפרטואר פה הוא בהחלט רחב, מאפשר בחירה וגם בנייה הדרגתית של טעם והרגלי צפייה.
האתגר של היזמים הבאר שבעיים לא פשוט, ולא רק בגלל טעם הקהל. פרויקט הבית למחול החל לפני יותר מ-15 שנה, וגם היום, כשהוא כבר מושק, תידרש עוד עבודה רבה כדי להפוך אותו למרכז תרבות שוקק. לפי שעה הוא ניצב כמעט כבודד בסביבתו, כשהוא מוקף בשטחים מתים ולא מטופלים - שכונה ותיקה ומנומנמת מצד אחד, ושכונת מגורים שקטה מצד שני. ההליכה הלילית באזור הזה של העיר העתיקה של באר שבע רחוקה מלהיות נעימה, והתשתיות העירוניות מסביב - כבישים, ביוב, ניקיון - דורשות טיפול רב. יש לקוות שקצת כמו שסוזן דלל הפך את נווה צדק לשכונה נחשקת, כך הבית למחול יעשה לבירת הנגב.
