שאוט-אאוט לכל האנשים הטובים שהתכנסו מול המסך אתמול בערב, ודילגו על "הזמר במסכה" כדי לעלות על הרכבת בעלת המסלול הארוך ביותר ביקום המוכר לנו, רכבת "הישרדות". לא מדובר בהחלטה קלה. זאת התחייבות ארוכת טווח, משכנתאית באופייה, הריבית עוד תעלה בדרך ואנחנו נשלם בזמן מסך, בפרסום סמוי פחות ולא סמוי בכלל. אף אחד לא מבטיח שהעונה הזאת תתגמל אותנו או שלא נישבר במהלך המסע ונושלך בצד הדרך, מרוקנים וקהי-חושים, שהאיי-קיו שלנו לא יעוקל על ידי נושים אכזריים, מאסטרים בשלשול מילולי. כבר היינו שם בעונות קודמות, עשינו את זה, נחלצנו בקושי.
אבל לפחות פרק הפתיחה של "הישרדות" בעונה הלא-זוכרת כמה, שמתרחשת בפיליפינים, גאל אותנו מהתופעה הארורה ששמה "הישרדות VIP". אחרי ש"האח הגדול" הוכיח שאנונימי זאת לא קללה, רשת 13 הסכימה להניח את נפש-הרייטינג שלה בכפה ולצאת מנקודת הנחה מסוכנת ממש - שיעלה בידינו, הצופים, להביע עניין ממשי ומתמשך באנשים שיש להם מספר תלת ספרתי של עוקבים, רחמנא ליצלן. תודה לכם, האנשים הטובים ברשת, אני מבטיחה לא לאכזב אתכם.
"הישרדות הפכה לחלק מהחלום הישראלי", נשבע גיא זוארץ בדקות הפתיחה, אפילו לא מודע כנראה לסימבוליות של המשפט הזה. אבל ציניות בצד, ל"הישרדות" יש את הפוטנציאל לספק את האסקפיזם הלא מלוקק למציאות שלנו - אם משתמשים בה נכון. האם העונה הזאת תהיה טובה? קשה, כמו תמיד, לדעת. הליהוק הקדוש מביא איתו פוטנציאל לא רע. לפחות שניים-שלושה מתמודדים אשכרה אמרו שהם רוצים לשחק את המשחק. לפחות אחת מהן גם פתחה בסשן אגרסיבי של מהלכים ובריתות, צעד שלרוב מביא לתעופה מהירה של המתמודד. אבל דורין - יזמית ואשת עסקים שלא משכה משכורת שלוש שנים - דווקא נראית כמו אחת שהייתי רוצה שתישאר איתנו עוד קצת.
זאת כמובן לא עונת אנונימיים בלבד, בואו לא ניסחף. חצי מהמתמודדים כבר ראו מצלמה או שתיים בחיים. אם זאת קייסי הנבונה מ"בואו לאכול איתי", שהגיעה לטיול שורשים על האי ואני צופה לה עתיד מזהיר בעונה; גיא שיקר, סלב-שערוריות שהוא גם בעלה המקורנן (לכאורה) של הדיילת שהיה לה רומן עם יוסי כהן (לכאורה), ראש המוסד לשעבר; הדוגמניות ספיר קשתי, שתנסה להתנער מהייחוס המשפחתי שלה (טום ופרסיליה); מאיה קיי, שרוצה להוכיח שהיא יכולה לעשות עוד דברים חוץ מלהצטלם (ומה אתם יודעים! מסתבר שהיא גם יודעת לנהל רומן. העיקר להשמיץ), ודניאל ציוני - מגיש רדיו, דתי וכנראה מי שהשתבץ בטבעיות בנישת הליהוק הלהט"בית, אם כי העניין לא צוין בפירוש.
מהצד השני קיבלנו את סהר כהן, אלימות אלכוהול וסמים בשבילכם, שמעולם לא באמת החזיר את הפנקס-חוגר ובינתיים כולם רוצים להיות איתו בברית; ניר רגב, יועץ פוליטי אסטרטגי, שבורא עולם מלווה אותו בהשגחה פרטית כבר משלב הליהוקים, ואתם יודעים איך זה כשאלוהים מפנה את הזמן רק כדי לוודא שהפייבוריטים שלו יתקדמו במשחק; מאור שושן, יהלומן מנתניה ו-ווינר שמאמין שהכי גרוע זה להיות מספר שתיים, ולכן כרגע מסתמן שהוא עומד להיות מודח מספר אחד; גל רובין, יוצאת בשאלה בת 32 ואמא לששה ילדים שאני אחזיק לה אצבעות כל עוד לא אזדקק להן כדי להעביר ערוץ, ועוד כמה חשודים רגילים, שעדיף שנתוודע אליהם בהדרגה, כשהאבק ישקע והשמיים יתבהרו.
כמובן שמסורת היא מסורת. גיא זוארץ לא מקבל כסא בביזנס רק כדי להנחות את "הישרדות" ולכן הוא מנחה במקביל גם תוכנית שידוכים פולנית שבמהלכה הוא יעקוב אחרי זוגות שמתהווים על האי ויעודד אותם להזדווג ולהקים בית בישראל. ההפקה לא מזניחה גם את המסורות הנוספות בגרסה הישראלית לפורמט: דקות ארוכות של תוכן שיווקי במהלכן השורדים לא יודעים את נפשם מרוב התלהבות מנעלי ספורט, וכמובן האביזר העונתי שהומצא על ידי תחקירן שיכור בסשן סיעור מוחות עגמומי (והפעם: צמיד החיים בעל הכח המשמעותי המסתורי), ומן הסתם יושמש באופן שיאפשר להפקה לתמרן את המשחק.
המשימה הראשונה גם היא נצמדת לפרשנות הישראלית לפורמט והיא, בפשטות, מכות (חבל, הייתם מכניסים לסצנה כמה כסאות פלסטיק של כתר ויונקים עוד קצת תוכן שיווקי). שמות השבטים, כמובן, בלתי ניתנים להגייה, כרגיל. בעיני רוחי אני רואה את גיא זוארץ מתאמן בשמות השבטים – בייבאן וטגאלוג - מול המראה, ואני רוצה ללטף את ראשו ולומר לו: "חבל על המאמץ, גיא. סגול וצהוב. סגול וצהוב. שמור את האנרגיה שלך לדברים החשובים באמת, כמו שידוכים".
הפרומו מבטיח לנו שביום רביעי תגיע "מלחמת החיים והמוות". לא ברור אם הכוונה היא למאבק מול "הזמר במסכה" או התייחסות כללית למאבק הקיום היומיומי, אבל מטבעי אני אשה אופטימית ומכיוון שהפרק הראשון של העונה היה סביר בגבולות הפורמט, אני מוכנה לתת את הצ'אנס, להתעלם מהפרסומות שמבליחות פתאום כמו פריימים של פין ב"מועדון קרב" ולהתמסר לעונה הזאת, לפחות עד סוף החורף או עד שהאנושות תכבה את עצמה ותבטל את המנוי, מה שיקרה קודם. ועד הפעם הבאה, תהיו חזקים.