לאט-לאט, אבל בצעדים בטוחים, שוק המוזיקה הישראלי מתחיל להשתקם ולקיים את הציווי שלא להפסיק לנגן. אומנם המלחמה עדיין איתנו, אבל נדמה שלפחות רצון המוזיקאים לשוב לבמות, ורצון הקהל לשיר ביחד איתם, כבר ניצחו. המפגשים המוזיקליים האלו הם סוג של קתרזיס נחוץ, אבל הם עדיין לא קלים או טבעיים, כפי שמסבירים שי להב ואורן ברזילי - השניים שהם מופע הארנבות של ד"ר קספר כבר יותר מ-30 שנה. את חגיגות יום ההולדת העגול ללהקה הם החלו בשנה שעברה, עם סדרת הופעות גדולות שהמלחמה קטעה. ב-4 באפריל, ולאחר לא מעט לבטים, הם חוזרים שוב לבמה, הפעם עם רמי פורטיס, להופעה בהאנגר 11 בתל אביב. שוחחנו איתם כדי לשמוע את הסיפורים מאחורי השירים הכי אהובים של הלהקה.
בשמלה אדומה (מילים: רותי ספרוני. לחן: יאיר רוזנבלום)
באופן מעט מפתיע, הקאבר הפרוע של הקספרים ללהיט של להקת הנח"ל, ששם אותם על מפת הרוק המקומי ב-1993, היה השיר האחרון שנכנס לאלבום הבכורה שלהם. לדברי להב, הם חיפשו שיר לסיום ההופעות שלהם, שקדמו לאלבום. אח של אורן, שהכיר את השיר מהסרט "הלהקה", הציע להם ללכת על זה. ברזילי נזכר שכשהוא ולהב ישבו בדירה של להב והוציאו את האקורדים של השיר כדי להתחיל לעבוד עליו, הוא התלהב מהלחן של יאיר רוזנבלום. "רצינו להתכתב עם משהו אחר ולא רק לעשות קאבר בשביל הגימיק. זו הייתה החלטה מאוד אמנותית והתרגשנו מזה, כי הרגשנו שאנחנו כותבים איזה קונצ'רטו", הוא אומר.
ההצלחה של השיר הפתיעה אותם, כי הם בכלל חשבו להשאיר את "בשמלה אדומה" כסקיצה. "השמיעו את זה בשמונה בבוקר ברשת ג', וכשהתעוררתי סיפרו לי על זה", נזכר ברזילי בחיוך, "אז עשינו קליפ לסקיצה ההיא עם ארי פולמן". להב אומר שלדעתו הקהל שראה אותם אז בכלל לא ידע שמדובר בקאבר, ומוסיף שכדי להלהיב את הקהל בהופעות, הוא נהג להתחבא מאחורי הקלעים לפני ביצוע השיר, ואז להגיח לבמה לבוש בחולצה צבאית ועם שתי קוקיות בשיער.
"בשמלה אדומה" היה אחד מהלהטים שהפכו את אלבום הבכורה של הקספרים להצלחה מיידית. את ההקלטות באולפן הם זוכרים כחוויה משעשעת. "ברגע שהוחלט שנהיה להקה, הפכנו לרביעייה לאחר צירופם של המתופף צביקה כהן והבסיסט איציק רייזנברג". לתפקיד המפיק המוזיקלי נבחר דודי לוי. לדברי ברזילי, הוא לא הרשה להם להיכנס לאולפן בזמן שעבד על החומרים שהם הקליטו קודם לכן בלייב, אז רוב הזמן הם ישבו בחוץ ושיחקו במשחקי מחשב.
אחרי שבוע אינטנסיבי של חזרות, הם התחילו להקליט וגילו שזה לא בדיוק מה שהם חשבו. "מה שעובד בלייב לא תמיד עובד באולפן. ההפרדה הזו הייתה מאוד קשה, והרגשתי כמו נטע זר", מספר להב, ומוסיף שלמרות זאת, הוא לא זוכר משברים מההקלטות "כי דודי (לוי, א"ש) הוא חבר, והאווירה הייתה מאוד כייפית".
בואי דינה (מילים ולחן: שי להב ואורן ברזילי)
זה אחד הלהיטים הכיפיים של הלהקה שבזמנו עשה הרבה רעש, אם כי ברזילי אומר שהוא לא היה מודע בשעתו למהומה מסביב לשיר ולאלבום כולו. "אני גם לא חושב שזה עניין אותי אז", הוא טוען, "הקלטנו אותו בכל מיני גרסאות ולא באנו עם ציפייה לאיזה קליימקס, ואני גם לא זוכר שמישהו דיבר על זה בסביבה שלנו". להב מסביר שהאלבום יצא מכיוון שהמערכת שהייתה סביבם רצתה בזה, וברזילי מודה ש"למרות שהפרענו לדודי המון, הוא עשה משהו ממש טוב עם המוזיקה שלנו".
שילה (מילים ולחן: שי להב, איציק רייזנברג, צביקה כהן ואורן ברזילי)
בניגוד לאלבום הבכורה, שיצא כמעט מבלי שהקספרים התכוונו לכך, אלבומם השני, שנשא את השם המתבקש "מופע הארנבות של ד"ר קספר 2", הוא תמונת ראי שלו, גם מבחינת הפיכתם ללהקה שבה לכל אחד מחבריה יש תרומה ליצירה. "היינו וואחד רביעייה", אומר בריזלי, "איציק וצביקה היו מאוד קומוניקטיביים והם נגנים פסיכים, שיכולנו לבנות שיר על הנגינה שלהם". להב מוסיף שאת 'שילה' הוא כתב עם הפסנתר בחדר ואז הם עברו להקליט באולפן. "הבס והתופים שלהם נתנו פרשנות מעולה. זה היה האלבום הכי 'להקתי' שלנו".
ברזילי אומר ש"כמה שזה נשמע מטופש, היה לנו משבר גדול מההצלחה. לא הבנו שאנחנו מצליחים וגם לא הבנו מה זה אומר לתחזק הצלחה, ומהו החופש שמגיע איתה. רצינו למתוח את הגבולות האמנותיים שהכרנו. האלבום הראשון נוגן כל כך הרבה פעמים, וכבר רצינו לבעוט בכל מה שקשור אליו. בעוד שאת מרבית האלבום הראשון שי כתב עוד לפני הלהקה, פה כתבנו הכול בזמן אמת וביחד. רצינו לעשות מעין אלבום קונספט ברוח Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס, אבל לא הבינו מה רצינו להגיד שם".
"שילה" הוא השיר שפותח את האלבום היפה והמפוספס הזה, שעוסק במסע בגבולות התודעה שעורכת הגיבורה שלו, שילה, ובאנשים שהיא פוגשת בדרך. להב מספר שאז הוא לא חשב שמישהו מעוניין באלבום נוסף שלהם. "הבאנו אלבום מבריק שהצליח, ונורא קשה להביא עוד אחד שישחק אותה. באותה תקופה היה נהוג שהאלבום השני הוא פלופ, אז העדפנו לעשות משהו אמנותי, ונכסנו למוזיקה פסיכדלית בהשראת פינק פלויד".
"כמה חודשים אחרי שהאלבום יצא, קלטנו שמשהו סביבנו נהיה אפל. אחרי שהגעת לפסגה ואתה לא יכול לרדת ממנה, אתה יכול להמציא את עצמך מחדש או לסגור את הבאסטה. היינו צריכים להבין איפה למקם את עצמנו", אומר ברזילי.
כמו לא מעט אלבומים שפוספסו בזמן אמת, גם "מופע הארנבות של ד"ר קספר 2", זכה לעדנה מאוחרת, ולהב אומר שבשנים האחרונות כל מי שאומר שהוא אוהב את הקספרים מצביע עליו כאל האלבום הכי אהוב וטוב של הלהקה. "אז לא הבנו למה לא קורה עם האלבום הזה כלום. הפידבק היחיד שקיבלנו היה מאביב גפן, שאמר לנו שהוא לא הצליח להבין למה הוא לא כתב שיר כמו 'ימות הקיץ'. ולמרות שאז רק רציתי להיפטר מהאלבום ולשכוח ממנו, בדיעבד הוא היה צעד נכון, כי הרווחנו קרדיט של להקה אמנותית ולא רק של אחת שמשחזרת את מה שעבד לה קודם", אומר להב.
אחלום לנצח (מילים ולחן: אורן ברזילי ושי להב)
אצל הקספרים – לפחות בסיבוב הראשון בניינטיז – כמעט הכול עבד הפוך. גם "הו הו", אלבומם השלישי, שממנו יצא בין היתר "אחלום לנצח" המעולה (שהוא גם השיר הכי מושמע שלהם בספוטיפיי), נכשל כשיצא ב-1995. ברזילי אומר שבשלב ההוא הם כבר ידעו הצלחה וחוו כישלון, והבינו איפה הם רוצים להתמקם בסצנת הלהקות המקומית - לא כגימיק אלא ככותבי שירים. "התחלנו לעבוד על האלבום הזה כמה חודשים אחרי שסיימנו עם הקודם, וכל אחד הביא מהבית את התבשיל שלו. שי ואני עבדנו על השירים והחלטנו מה מוכן ומה צריך עוד להוסיף. נכנסו לחזרות, שתקתקנו אותן במהירות פסיכית. עובד אפרת, שהפיק לנו את האלבום, הבין שאנחנו להקה מאוד מגובשת וכמעט לא התערב לנו אמנותית. העבודה העיקרית שלו הייתה לכוון אותנו למקום שבו נרגיש נכון. הגענו מאוד מהודקים במחשבה ובסאונד שלנו, וזה האלבום שלנו שהכי אהוב עליי, כי בו הגענו למטרה שלנו".
להב דווקא כן זוכר התערבות מצד המפיק. "עובד אמר לי לבחור סאונד אחד לכל שיר ולנגן איתו, ושם לי מסקינג טייפ על המקלדת כדי שלא אתפתה להשתמש בסאונדים אחרים. זה בהחלט חיבר לכיוון של הסינגר-סונגרייטר שמשרת את השיר".
ברזילי מסביר ש"אחלום לנצח" היה שיר קספרי קלאסי שלהב עבד עליו כמה שנים לפני זה והניח בצד, עד לאותו הרגע. "ברגע ששאר חברי הלהקה מצטרפים לכתיבה, קורה התהליך המעניין. ככה יוצא שאנחנו מבצעים שיר עצוב באופן שמח וקצבי, ולהפך".
תראו אותי (מילים ולחן: אורן ברזילי, צביקה כהן ושי להב)
לעשות שירים שמחים שישמעו עצובים מתאר היטב את "תראו אותי". "האלבום הזה נכשל. לא רצו להשמיע אותו, ושם הסיפור נגמר", משחזר ברזילי. "בניגוד לאלבום השני, שהיה קשה, פה הבנו שהגענו למקום הכי גבוה שלנו ככותבי שירים, וזו הייתה התרומה שלנו לסצנה. היינו מוקפים באמנים שמודעים לאופן שבו הביזנס הזה עובד, ולנו לקח זמן להבין שיש פה בכלל ביזנס ושאם לא נלחם בו על מקומנו, נפסיד. לכתוב שירים טובים זה לא מספיק. החלק שלנו באי-ההצלחה היה שלא נלחמנו על זה, ומהר מאוד אחרי הכשלון של האלבום, העניינים נגמרו. אני חושב שהתיק שלנו נסגר מתוך חוסר עניין של הלהקה".
לצד זה, היו לדבריו של ברזילי גם סיבות חיצוניות שהשפיעו על אי הצלחת האלבום. "הפרק של הרוק הישראלי בניינטיז הסתיים אחרי שנה וחודשיים. המדינה הייתה באבל בעקבות רצח רבין, נכנסה רוח חדשה למוזיקה, הדור שלנו התפייד החוצה, ואנחנו לא הצלחנו לשרוד את זה וגם לא נלחמנו. כשלהקה לא מצליחה פעמיים, בדרך כלל היא שוברת את הכלים. לא הצלחתי להבין אז איך זה לא מצליח, וכפיתי על עצמי גלות של שמונה שנים כי נעלבתי מזה שלאף אחד אין עניין במה שאני יודע לעשות הכי טוב".
"סצנת הרוק פה הפכה ליותר ממוסדת וגדולה בשנות ה-2000", מסביר גם להב. "בזמן אמת, היינו בתוך הבועה שלנו. לא היינו כאלו מתוחכמים ולא הבנו שזה ביזנס, רק רצינו שהשירים יהיו טובים. העוצמה סביב להקות כמו איפה הילד, מוניקה סקס, כנסיית השכל ואחרות גדולה היום יותר משהיא הייתה בזמן אמת".
עולם שקט (מילים ולחן: אורן ברזילי ושי להב)
הסיפור של הקספרים יכול היה להסתיים ב-1996, אך עשור וקצת אחרי, ב-2009, הם חזרו עם השיר "עולם שקט", שהופיע בהמשך באלבום "היא כל הסיפור". בשנים ההן ברזילי חי בחו"ל, מנותק מלהב ועם הבנה שהאירוע של הקספרים נגמר. כשלהב הזמין אותו להתארח במופע הבכורה של אלבום הסולו שלו, הוא קלט שלסיפור ההוא יכול להיות המשך.
להב: "עשו אז סקר ושאלו אנשים איזו להקה הם רוצים שתחזור, ואנשים אמרו שהקספרים. 'אחלום לנצח' ו'תראו אותי' הפכו ללהיטים, כי השתמשו בהם בערוץ הספורט ופרסומות. פתאום היו לנו להיטים שהפכו את המדינה, בלי שאף אחד הכיר את הלהקה ששרה אותם".
"בהופעה ההיא קיבלתי פידבק מהקהל", נזכר ברזילי, "התחיל שם איזשהו ניצוץ והבנו שיש אופציה לסיבוב נוסף. חזרתי לארץ לשלוש הופעות איחוד, וזה כבר לא היה ניצוץ אלא פיצוץ - בהופעה בבארבי לא שמענו את עצמנו מרוב שהקהל קפץ כל הזמן. ואז הבנו שיש גם אופציה שלישית, של לא להיכשל ולא להצליח, אלא לנצח בגבולות שלך. חזרנו לנקודת הפתיחה של הלהקה, כשכל הופעה היא משהו אחר. לא חשבנו להקליט אלבום נוסף, אבל ערב אחד, אחרי שחזרנו מצילומים לתוכנית של ליאור שליין, ישבנו אצל שי והוא השמיע לי את ליין הקלידים של 'עולם שקט' ואמר שהוא לא יודע איך להתקדם איתו, ותוך רבע שעה השיר היה מוכן.
"הקלטנו את האלבום, אבל נתקענו המון זמן עם המיקסים. הוצאנו את 'היא כל הסיפור' שהיה מעין פרווה חמוד כזה, שלא נכשל אבל גם לא הצליח, ואחרי זה חליתי והוצאנו את 'עולם שקט', שהתפוצץ ברמות שלא חווינו מאז 'שמלה אדומה'. קיבלנו פידבקים טובים אפילו מתחנות הרדיו האזוריות, היינו אז במקום השני במצעד ההשמעות, אפילו מעל קובי פרץ".
"רצינו שיר טוב ובלי גימיקים שפשוט יצליח", מסכם להב, "וזה סוף סוף קרה".
הכל יהיה בסדר (מילים ולחן: אורן ברזילי)
"הכל יהיה בסדר" הוא עוד דוגמה לשיר קספרי שמח שהוא בעצם עצוב, ושההבטחה שבו מתאימה לימינו. ברזילי ייעד אותו לאלבום הסולו שלו, אבל לא הצליח לפתור אותו. השיר לא הצליח כשיצא, ב-2011, אך הזמן הפך אותו להמנון. "היום אנחנו בעצם מלווים את הקהל ששר אותו", אומר ברזילי. "בקורונה התחילו לתלות שלטים עם השיר הזה, ואז הוא קפץ עוד דרגה. זה שיר שנכתב בניו יורק מתוך געגועים אדירים לישראל, בעקבות אסון שהיה אז בארץ, וזה מדהים שהוא הפך לשיר שהוא יותר גודל מלהקה. תלך לכל מקום בארץ ותשמיע את 'הכל יהיה בסדר', או את 'תראו אותי', וכולם יכירו אותם, אבל אם תשאל אותם מי שר אותם ואיך הם נראים, הם כנראה לא ידעו לענות. זה שירים שהם יותר גדולים מהלהקה ומהיוצרים שלהם, וזה הכוח האדיר של האמנות".
ובימים האלו, שלאחר 7 באוקטובר, אנחנו זקוקים לשירים כאלו, שמבטיחים שאנחנו עוד נזרח, בטח כשבחוץ כל כך לא בסדר. ברזילי מספר שקצת אחרי השבת הארורה, הוא קיבל מייל עם תמונה של חיילת שכתבה על קיר בבסיס שלה ש'הכל יהיה בסדר, אנחנו עוד נזרח', והגיב ב"איזה יופי". השולח הזדהה כאביה של התצפיתנית נועה פרייס, שנרצחה עם חברותיה כששהו במיגונית. "אבא שלה סיפר לי שהיא מאוד אהבה את הלהקה, והייתה בהופעה שלנו ממש כמה ימים לפני זה, ושזה היה השיר שהתנגן לה בטלפון. הסיפור הזה לא עוזב אותי מאז".
להב אומר שזה לא פשוט לחזור להופיע בימים כאלו, וברזילי מוסיף "הייתה לנו דילמה מוסרית סביב זה, אבל הסכמנו לחזור אחרי שאמרו לנו שזה חשוב למורל".
מנגינות ( מילים ולחן: שי להב ואורן ברזילי)
הפעם האחרונה שבה להב וברזילי חיברו מילים למנגינה הייתה לפני כמעט עשור, כשהוציאו את האלבום "מנגינות". היום אין להם תוכניות לכתוב חומרים חדשים, וברזילי אומר שמתאים לו שההופעות של הקספרים הן נקודתיות ומתקיימות "לפי דרישה".
את שיר הנושא של אלבומם האחרון, שיצא ב-2015, הם לא חשבו לשחרר כסינגל. "חברת התקליטים הציעה לנו אותו והיינו בהלם. זו פעם ראשונה - וכנראה אחרונה - שהקשבנו למישהו אחר בעניין הזה, אבל הם צדקו, למרות שהוא לא שינה לנו את החיים", אומר ברזילי: "כתבנו במשך ארבעה ימים שלושה שירים ביום, והכתיבה של 'מנגינות' הייתה מאוד עמוקה. יש בטקסט שלו משהו מאוד רוחני, אולי בגלל שהוא היה נשמע לנו כשיר שלא יבנו עליו כלהיט". ולהב מוסיף שזה שיר שמתאר מה זה להיות בלהקה.
"אני לא זוכר שקיבלתי אי פעם טקסט והלחנתי אותו", ממשיך ברזילי. "אני גם לא יודע לכתוב שיר, זה מתקדם תוך כדי, ואתה משפץ אותו כדי שהוא יהיה איכותי ומדיוק יותר. לפעמים נופל עליך איזה משפט שמרגיש חזק ואין מה לגעת בו יותר".