בגיל 24 מצאה את עצמה ענבל ביבי חוזרת לגור ולישון על הספה בסלון של בית אמה בנס-ציונה. המתמודדת הבולטת של ה"אקס הפקטור לאירוויזיון" לא נבוכה מזה, להפך, היא חושבת שהדרך להגשים את החלום שלה ולשיר על הבמה, צריכה לעבור דרך הכריות בבית ילדותה. "החלטתי השנה לעזוב את העבודה במשרה מלאה במלצרות", היא מספרת. "לא בא לי לשלם שכר דירה יותר. יש יותר מדי דברים שאני צריכה להתמקד בהם בקריירה שלי והייתי חייבת לעשות שינויים גדולים. כשאת גרה בתל אביב את חייבת לעבוד כל יום כדי לממן לעצמך חיים. עכשיו אני עדיין עובדת, אבל שלוש-ארבע משמרות בשבוע".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
איך זה מרגיש לחזור לגור אצל אמא אחרי שאת יותר מעשור עצמאית לגמרי בחייך?
"מרגיש טוב, אמא התגעגעה. אין לי חדר, אני ישנה על הספה. אבל יש אנשים שמארחים טוב ויש אנשים שמתארחים טוב. אני ממש טובה בלהתארח. יודעת מה הגבולות, שומרת על הגבולות. את הזמן הפרטי שלי עם עצמי אני תמיד מוצאת. זה לא יחסר לי בחיים. הכל נובע משיקולים ממש מחושבים. הקריירה שלי חשובה יותר מלישון עם בני זוג או לארח חברים לערב של אלכוהול בדירת שותפים. זה נקרא סדרי עדיפויות. אין לי בעיה לישון על הספה כל עוד אני עוסקת בדבר שאני הכי רוצה לעשות בעולם".
מפריע לך למלצר לאנשים שאולי רואים אותך בטלוויזיה?
"אני עובדת במסעדת השף 'פאסטל' בתל-אביב ומגיעים לשם המון מפורסמים, אבל העבודה הזאת נותנת לי נחת. את ממלצרת ואף אחד לא מתייחס אליך שונה. מזהים אותי, אומרים בהצלחה, אני אומרת תודה רבה, וממשיכה את היום שלי. הם מתעלמים ממני עד סוף המשמרת. מביך זה לא. אלה החיים ואני דווקא אוהבת את החיים כמו שהם. זה מכניס דברים לפרופורציה. אני מופיעה בטלוויזיה אבל ממלצרת כי זה מה שצריך לעשות".
כבר שנים שביבי עושה את מה שצריך לעשות בדרך לבמה. גם אם זה אומר שיש מחירים שהיא צריכה לשלם בדרך. לא רק עבודה כמלצרית וחזרה לספה של אמא אלא גם התמודדות עם הפרסום שהגיע תוך רגע. היא פרצה כשהייתה בת 15 וחצי בעונה הראשונה של ה"אקס פקטור" והודחה בחצי הגמר. אחר כך עשתה שיתוף פעולה מוזיקלי שיווקי עם אליעד נחום והרכב האולטראס, פתחה בקריירת משחק, והשתתפה בתוכנית הנוער "נעלמים" שזכתה להצלחה ובעונה השנייה של סדרת המתח המוערכת "כבודו". לעונה הנוכחית של ה'אקס פקטור לאירוויזיון' (המשודרת ב'רשת' בראשון, שלישי וחמישי ב־21:30), היא הגיעה אחרי טיפול פסיכולוגי. "היה נורא, פשוט נורא. בעיקרון לא רציתי ללכת לתוכנית בעונה הראשונה. חברה שלי רשמה אותי. הייתי ילדה בת 15, לא הייתה לי שאיפה כזו. גם כשכבר הלכתי, התקבלתי ואמרתי שאני עושה את זה - המחשבה הראשונית שלי הייתה שלא אגיע רחוק".
למה החלטת ללכת לטיפול?
"מגיל 15 אני בטיפול. זה לא בא ממקום של מצוקה אלא הסתכלתי על עצמי והרגשתי שאני לא מספיק טובה כדי לעלות לבמה. כשהייתי עולה לבמה, הרגשתי שהדופק שלי היה על מאתיים. היו דברים שחשתי שמנעו ממני לחיות את החיים שרציתי. פחדים בסיסיים".
איך הפרסום השפיע עלייך?
"אחרי שהודחתי, חזרתי לחיים שלי. מדי פעם זיהו אותי פה ושם ברחוב. לא חושבת שאף פעם התייחסתי למחיאות כפיים ולתהילה בצורה קיצונית. כשאנשים מוחאים כפיים לזה שאני שרה זה לא אומר שהם מוחאים כפיים לי. יש פער בין השירה שלי לבין האדם שאני. סיימתי את הבגרות בהצטיינות, אבל לא באמת חזרתי לכיתה. מה שבטוח זה שלא רציתי קריירה. נעלמתי. הלכתי לדאוג לעמוד השדרה שלי, שיהיה ישר פלס, ואחרי שהרגשתי שאני יציבה חזרתי לעולם הבידור. בנות שמתחילות קריירה בגיל הזה הכל אצלן סובב סביב טוסיקים וקמפיינים. אצלי זה לא היה ככה".
את עדיין בטיפול?
"מגיל 18 התחלתי לנסות מלא שיטות שונות על עצמי ואני לא רוצה להפסיק לטפל בעצמי לעולם. לא בגלל שאני מפחדת מנפילה אלא שהעלייה אחרי טיפול היא כל כך מתוקה, וזה שאת מתקדמת זה הגשמה עצמית אדירה. התגברתי על חרדות חברתיות, על בעיות דימוי גוף, הרבה דברים שהיו קיימים סביבי בראש. עד היום יש לי בעיה עם הדימוי גוף שלי מדי פעם כשאני מסתכלת במראה. רואה משהו שאני לא אוהבת. אבל ההבדל בין אז להיום הוא שאני יודעת להגיד לעצמי שככה התרגלתי לראות את עצמי. ראיתי הרבה מהחברות שלי מרעיבות את עצמן וידעתי שאני לא יכולה לפגוע בעצמי ברמה הזו של הנפש".
מלבד טיפול, ניסתה ביבי ללכת לכיוונים שונים עד שתצליח להתמודד עם העלייה לבמה. היא פתחה בקריירת המשחק שעבדה יפה, ואפילו הייתה מועמדת בטקס פרסי הילדים פעמיים. "אחרי הצבא עשיתי סדרות, שיחקתי. בבית הספר הייתי במגמת תיאטרון. זה משהו שתמיד היה לי בדי־אן־איי. אז פשוט זרמתי על זה. באמת אהבתי לשחק, זה לא היה כדי שאשאר בתודעה".
אהבת את זה כמו מוזיקה?
"זו לא אהבה שהיא שוות ערך לזה, בחיים לא. אין משהו שמשתווה למוזיקה. משחק זה לשחק משהו שהוא לא אני. זה להיות בן־אדם אחר, שזה הדבר הכי כיף בעולם כי זה כמו פסיכולוג טוב, אבל מוזיקה מפצחת את הנשמה שלך וכותבת הכל במילים. יאכזב אותי להישאר בתחום המשחק, לא משנה איזה תפקידים אקבל בהמשך, אני רוצה ממש לעשות מוזיקה, זה הייעוד שלי".
הצלחת בתוכנית "נעלמים". רצית להיות כוכבת נוער?
"לא התכוונתי להיות כוכבת לגיל כזה. המשכתי את החיים שלי כאדם בוגר, רגיל, זה שבני נוער אוהבים אותי זה מדהים, אבל הם עדיין לא קולטים שאני בן-אדם עד הסוף – ילדים יכולים להתרגש מזה שאני יושבת בבתי קפה ושותה קפה, זה נראה להם הזיה. יש לי עמודי מעריצים. אנשים יכולים פתאום לבכות, לצרוח כשהם פוגשים אותי ברחוב".
יש סיפורים קיצוניים שאת זוכרת?
"ב'נעלמים' שיחקתי דמות בשם יובל והיא הייתה הכלבה של התוכנית. אנשים היו כותבים לי בפרופיל קללות כמו זונה, כלבה. איזה שיימינג עשו עליי. בסך הכל שיחקתי דמות, מה קרה? לקחתי את זה קשה והייתה תקופה מאוד לא טובה. איך זה הגיוני שאנשים כל כך לא מבינים? עד היום אני עושה טיקטוקים שאני מבקשת שישחררו אותי מהדמות של יובל הופמן. מאז אני לא משחקת דמות רעה בחיים. זה פגע לי בקריירה. לא רציתי להיות שחקנית יותר. החלטתי להמשיך בכל מיני הופעות ודברים אחרים והשנאה הזאת פחתה עם הזמן אבל לא עברה. ועוד סיפור. הייתה פעם אחת שנסעתי על קורקינט בתל-אביב וחבורה של ילדים קלטו אותי ועלו על הקורקינטים שלהם. נכנסו לאטרף כדי לתפוס אותי וברחתי כל עוד נפשי בי. הם היו איזה 20 ילדים, די מפחיד. צעקו, נכנסתי ללחץ".
היא נולדה ביישוב מיתר שבדרום לאבא פסיכולוג ולאמא שעובדת במערך הבריאות. בגיל 17 התגרשו הוריה והיא החליטה לעבור לגור עם שותפים בתל-אביב. "למדתי לחיות לבד לאט-לאט. לכבס, לבשל לעצמי. עבדתי כמלצרית והמשכתי ליצור מוזיקה לבד. אהבתי את החיים האלה. מגיל צעיר אני עצמאית, עושה מה שאני רוצה. גם דברים רעים שאכלתי מהם כאפה לפרצוף ולמדתי בדרך הקשה איך להתנהל".
עד כמה הגירושים של ההורים השפיעו עלייך?
"זה עיצב לי את השקפת העולם בנושא זוגיות. קשה לי לסמוך בתוך מערכת יחסים. אני נורא רוצה להאמין שאהבה היא משהו שנשאר לכל החיים, אני מאמינה בזה, אבל מה שראיתי בבית גרם לי להיות נורא בררנית. לא אלך עם כל אחד ולא כל אחד יהיה בן הזוג שלי. גם להורים שלי הייתה האהבה בהתחלה אבל לצד קריירה, עבודה, ילדים ומשימות. פה ושם אתה מוצא את עצמך חוזר הביתה בשבע בערב כי אתה מנסה להביא כסף הביתה בשביל להאכיל את הילדים שלך וקשה למצוא זמן גם לזוגיות".
לך יש זמן לזוגיות?
"אני פול גז עובדת על הטיקטוק והאינסטגרם, מתחילה לחשוב על קונספט לאלבומים, לומדת שיווק, עושה תואר במינהל, ממשל ומשפט בהוד-השרון וכמובן שנוסעת לכל מקום באוטובוסים. קשה לשלב את הקריירה עם הלימודים אז כנראה אקפיא אותם עכשיו לתקופה מסוימת, אבל אחזור. אני ממש רוצה כבר להוציא את המוזיקה שלי שעבדתי עליה קשה בשנים האחרונות. אני רוצה להופיע באירוויזיון ואחרי שהקריירה שלי תפרח אני גם אפתח לייבל משלי ואעזור לצעירים לעלות ולטפס בתחום".
מה ההבדל בין ההשתתפות שלך ב"אקס פקטור" בגיל 15 לעכשיו?
"פער משמעותי, תשע שנים זה הבדל קיצוני. אז כילדה לא ידעתי איך הדברים עובדים. איך מתברגים בתוך הדבר הזה. אחרי שהלכתי להרבה טיפולים וביקשתי עזרה הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום, מספיק יציבה נפשית ויודעת מה אני רוצה להציג ואיזו פרסונה אני רוצה להיות בתוכנית הזאת. אני יכולה להגשים את החלום שלי בלי שמשהו יערער אותי ובגלל זה אקרוס. יש אנשים שמאבדים את זה שם בריאליטי. אני לא רציתי. פחדתי שאעשה בחירות שלא מתאימות לי בשירים. בעבר שופטים יכלו לדחוף אותי לשיר שירים שונים ממני כי הם מגניבים וזה מה שיצליח. אבל חשוב לי להציב גבולות והיום לא אתן לזה לקרות".
חשבת לנסות להצליח בלי להשתתף שוב בריאליטי?
"היום כל הפקה מוזיקלית, כל צילומים לטיקטוק, כל דבר קטן מחייב המון כסף. ולי אין אותו. אני מלצרית חמודה שחיה את החיים בדרך הכי פשוטה שיש, מסיימת את כל החשבון עד סוף החודש ובעשירי נכנס כסף מחדש. בתחום הזה צריך להגיע למסך, שאנשים יראו אותך וירצו להאמין לך, בלי כסף. אין פה ניגוד אינטרסים. ריאליטי זה לא דבר בזוי ויש הוכחות בשטח שזה עובד".
אפשר להצליח היום בלי ריאליטי לדעתך?
"אנשים לא נולדים עם קול יפה והופכים להיות זמרים מפורסמים. חארטה. ג'סטין ביבר הצליח לא בגלל שהוא ילד חתיך, חמוד ושר יפה, אלא כי המנהל שלו אמר לו ללכת למיליון תוכניות ואודישנים והוא עשה את זה. צריך לעבוד. אנחנו כמוזיקאים נורא ביקורתיים כלפי עצמנו. למישהו יש 20 אלבומים והוא לא מוציא כלום כי הוא מחכה לשיר המושלם. אחת הסיבות העיקריות שלא הוצאתי מוזיקה היא כי אני רוצה להיות מוכנה לזה. שתהיה לי אנרגיה. רציתי לבוא בעמדה שאם מחר נופלים עליי 20 הופעות ברחבי אמריקה, ראיונות אצל ג'ימי קימל ולא יודעת מה עוד - אני מוכנה לזה. עושה את זה בדילוגים. לא נכנסת ללחץ ולחרדות ולא מאבדת את זה".
פורסם לראשונה: 07:07, 07.01.22
